רבי דוד ב"ר אברהם פיפאנו (ט"ו אדר א' ה'תרי"א, 17 בפברואר 1851 – ח' כסלו ה'תרפ"ה, 5 בדצמבר 1924) היה רב בסלוניקי ואחר כך רבה של סופיה וראש לרבני בולגריה. ומחבר פורה.
בין ספריו שנדפסו: חשן האפד: שו"ת וחידושי דינים על חושן משפט; אבני האפד: שו"ת וחידושי דינים על אבן העזר (בשני חלקים), ונספחים: 'מלואים לאפד' ו'נושא האפד'; חגור האפד (ובסופו הנספח הביוגרפי החשוב 'שלשלת רבני שאלוניקי וסופיאה'); אהבת חסד: סדרת קונטרסים מדרשותיו בענייני צדקה וחסד (בלאדינו). חיבורו 'מעיל האפד' על ספר החינוך נדפס בירושלים בידי מכון הספרים של חברת אהבת שלום.
קורות חייו
נולד בשלוניקי. אביו ר' אברהם ב"ר אהרן פיפאנו (ה'תקע"ד, 1814 – כ"ח אייר ה'תרמ"ח, ?? 1888) מרבני שלוניקי ובסוף ימיו בארץ ישראל בירושלים [עליו: גאון, יהודי המזרח באר"י עמוד 577 הערה ו] ואמו דונה לבית אמארילייו, שנפטרה בכ"ד שבט ה'תרמ"א.[1] אם אביו (אשת ר' אהרן) הייתה רחל (בואנה?)[2] בת רבי שאול מולכו, שהיה "מרעיש הארץ ומוכיח בשער" (היו אלו נישואיה השניים, קודם לכן הייתה נשואה לר' דוד אמארילייו).
כבר בגיל עשר החל לכתוב חידושי תורה, בדגש על סיכומי תמצית ספרים תורניים שקיבל את דבריהם. כן כתב דברי שמועה ששמע מרבותיו ותלמידי חכמים אחרים בעיר. בשלוניקי למד אצל כמה מחכמי העיר ובפרט אצל רבי יאודה קובו.
בשנת ה'תרל"ז, 1877, קיבל משרת רבנות ראשונה בבית הכנסת של קהילת מאייור בשלוניקי. במקביל ערך והגיה ספרי אחרים כמו: עבודת השם (מטלון, שלוניקי תרנ"ג); יאודה יעלה (קובו, שם תרנ"ג); עין משפט (הלוי, שם תרנ"ז); וחלקים משו"ת הרשב"א. חלק מעבודות אלו ביצע בשנות העשרה המוקדמות לחייו.
כבר בהיותו בשלוניקי התפרסם מאד, והוכר בכינוי רד"ף. מאוחר יותר דבק בו הכינוי הספרותי אפ"ד [-נוטריקון, אברהם פיפאנו דוד] שהשתמש בו בקביעת שמות ספריו.
בסוף שנת ה'תרנ"ט, 1899 והוא בן ארבעים ושמונה, נאלץ כנראה בשל בעיות פרנסה לעזוב את שלוניקי, הוא נסע לסופיה שבבולגריה, אנשי הקהילה התרשמו ממנו והחליטו להפריד את משרת הרבנות המקומית מזו של הרב הראשי לבולגריה. עד אז שימש הרב הראשי של המדינה כולה גם כרבה של עיר הבירה. רבי דוד פיפאנו התמנה כראב"ד סופיה והמשרה הנוחה איפשרה לו להתמקד בהכנת כתביו הרבים לדפוס.
חלק מכתביו נדפסו, אך בליל ט"ו כסלו ה'תרס"ה (הלילה שבין 22–23 בנובמבר 1904) נשרף ביתו ובתוכו רוב ככל כתביו. מתוך שרידי החיבורים הצליח לשחזר ולהדפיס מעט מאד. אותם הדפיס בספר 'אוד מוצל מאש'.
ארבע שנים לפני פטירתו התמנה כרב הראשי לבולגריה (בפועל, רשמית כממלא מקום). הוא נפטר בח' כסלו ה'תרפ"ה בן 73 לאחר מחלה.
מקורות
[1] אברהם אמארילייו, חברות צדקה וחסד בשאלוניקי, בתוך: ספונות, טו (תשלח), עמ' קל-קלא והערה.
[2] שם אמה בונוזא, ראו: י"ש עמנואל, מצבות שאלוניקי, ב, פריט 1708*, עמ' 806.
הערה: האמור אצל מולכו, מצבות בית העלמין של יהודי שאלוניקי, תל אביב: מכון לחקר יהדות שאלוניקי, תשל"ה, פריט 1615, בהתבסס על העתק המצבה שתאריך פטירתו ב' בכסלו – כנראה שגוי, לפי הערך אצל גאון ועיתונות התקופה. המקור לתאריך הלידה (באדר א ולא באדר ב, הוא אצל גאון ואצל מולכו).
אישי ישראל 