רבי ישראל פרידמן מצ'ורטקוב

רבי ישראל ב"ר דוד משה פרידמן (י' אייר ה'תרי"ד, 8 באפריל 1854 − י"ג כסלו ה'תרצ"ד, 1 בדצמבר 1933) האדמו"ר השני מצ'ורטקוב (תרס"ד-תרצ"ד), פעל בצ'ורטקוב וממלחמת העולם הראשונה העתיק את עיקר פעילותו לווינה בירת אוסטריה. חבר מועצת גדולי התורה.

רבים מחסידיו התפרסמו ונמנו על השורה הראשונה של רבני גליציה, בהם: המהרש"ם מברעזאן, רבי מאיר אריק, רבי מאיר שפירא מלובלין ורבי דב בריש וידנפלד מטשבין.

אחריו הנהיגו את החסידות, בניו: רבי נחום מרדכי ורבי דב בער.

עליו

מפגישותי עם צאצאי סאדיגורה (אברהם יעקב ברור)

ימי נעורי וראשית עסקנותי הציבורית עברו עלי במקום רחוק רק עשרות ק"מ מחצרות רוז'ין, אבל לא עלה בדעתי לנסוע לראות את רבי משה-דוד או אחר מהשושלת. בתרס"ו, אחרי פטירתו בקרתי בצ'ורטקוב ונכנסתי לראות את חצר הרבי, אבל את הרבי החדש לא השתדלתי לראות.

ב-1918 בהיותי רב ושתדלן לעדה האוסטרית בקושטה קבלתי מכתב מאבי מווינה, שאשתדל בצירות האוסטרית למען שחרור בני שושלת רוז'ין מגיוס לצבא הטורקי. הם שמרו על נתינותם הטורקית ולא גויסו לצבא האוסטרי כל הימים, והנה טורקיה תובעתם.

מי שהיה שר החוץ בוינה הרוזן גולוחובסקי כתב אמנם בענין זה לציר האוסטרי בקושטא, הרוזן פאלאוויציני, אבל יש להשתדל להחיש את השחרור כדי שלא יובאו בני הצדיקים לקושטא. אגרת זו היתה מלאכת מחשבת, כי עברה את הצנזורה האוסטרית והטורקית והגיע לידי.

ידעתי מיהו מר גול. שהיה מלפנים ה"בוס" של מר פאל. למשפחת גולוחובסקי היו אחוזות על ידי פוטוק וצ'ורטקוב וקשרי ידידות היו ביניהם ובין משפחת פרידמן. בצירות ידעו כבר את ענין הפרידמאנים, בסך הכל למעלה משלושים רבנים, אבל לא הבינו מהי חשיבותם לרוזן גולוחובסקי ולאוסטריה לתבוע את שחרורם למען יפעלו לטובת "הלואת המלחמה" בקרב היהודים. הסברתי להם שלפרידמאנים השפעה בקרב היהודים בגליציה ובוקובינה כמו לראשי שבטים באלבניה. יכלתי לבשר לאבי, שהשתדלותו של האדון גול. הצליחה.

בבואי לווינה בקיץ 1918 הכרתי שנים מצעירי השושלת, שניהם משכילים וציונים נלהבים. אחד מהם הסביר לי את תפקידו של אדמו"ר בזמן הזה: אין אדם רואה נגעי עצמו ודרוש שימצא יועץ נאמן בקי בהויות העולם… הוא היה אח"כ אדמו"ר במולדאווה.

אל רבי ישראל מצ'ורטקוב נכנסתי בשנת 1925 בהיותי בווינה, כי שמעתי שיש בדעתו לעלות עם ביתו לארץ. הוא קבלני בסבר פנים יפות, והודה לי על "פעולתי" בשנת 1918 למען ניני רוז'ין. סיפר שאמנם בדעתו לעלות לארץ ולהתישב בהר הכרמל שהיו בו בימים ההם רק בתי יהודים מעטים. ולא כאדמו"ר, אלא כאיש המעשה. רכושו לא הספיק לכונן מפעל תעשיתי שיפרנסהו ביחד עם בניו ומשפחותיהם, היו לו תכניות לשתף במפעל חסידים גבירים מאנטוורפן ועוד.

התכניות לא התגשמו ועליו היה לחכות להטבת מצבם של חסידיו, בכל אופן חפץ להתרחק מסיכסוכי ירושלים. ואף מתל-אביב, ולחיות כאיש פרטי. לא זכה לכך. בנו-יורשו עונה בשנת 1938 על ידי הנאצים בוינה, אבל הצליח לעלות עוד לפני פרוץ המלחמה. צדיק תמים וענו היה כסבו, לא איש המעשה כאביו. נפטר בתל אביב.

[פורסם בעיתון 'הארץ', יא טבת תשכ"א]