רבי חיים מוולוז'ין

רבי חיים ב"ר יצחק מוולוז'ין (ז' סיוון ה'תק"ט, 24 במאי 1749 – י"ד סיוון ה'תקפ"א, 14 ביוני 1821) מגדולי תלמידי הגר"א. נחשב לאבי עולם הישיבות כמייסדה של 'אם הישיבות', היא ישיבת עץ חיים בוולוז'ין, שבה כיהן גם כרב. ספרו "נפש החיים" הוא ספר יסוד במחשבת ישראל.

בנו רבי יצחק מוולוז'ין שימש אחריו רב העיירה וראש הישיבה.

מצבתו

על מצבתו נכתב:

חכמת תלמוד בבלי ובינת תלמוד ירושלמי, מקור חיים
יופי זוהר הקבלה, ותפארת זיו האגדות, בחרו בחיים
יראת ה' טהורה, עצה ותושיה וגבורה, חלקם בחיים
מסתרי מדרשי רבים, ומטמוני דעת אלקים, מצא חיים

בבית תלמודו ומדרשו, ובין תלמידיו, יודעי ארחות חיים
נהי ובי ומספד, כי עלה מהם, נפש החיים

יללה והגה והי בכל אשר בו רוח חיים
צעקת אראלים, נשבע רוח ה', נשא רוח חיים
חסד ואמת וצדקה, מרום לפניו הלכו בארצות החיים
קדושה וענוה צדק, קצוי ארץ מלאה דרך חיים

זורח הוא שם, אל מקומו שואף, עץ החיים
לקח אותו ה' לראות בטוב ה' בארץ החיים

אשר הונף ואשר הורם, עטרת ראשנו, רוח אפנו, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, הגאון הגדול, הי חסיד הי ענו
כקש"ת מרנא חיים נ"ע האב"ד ור"מ דק"ק וואלאזין, אשר יצק מים חיים על ידי עיר וקדיש בשמיא, גאון האמתי, אור העולם, רבן של כל בני הגולה כקש"ת מרנא ורבנא החסיד המפורסם מ' אליהו מווילנא, ואחי ראש אלפי ישראל הגאון וצדיק דמי לבר אלהין, קדוש יאמר לו, מ' ש. זלמן נ"ע
שבק לן חיים, יום ה' לסדר "ויהי בנסוע הארון", י"ד סיון, שנת "כל הכתוב לחיים" לפ"ק

עליו

והנה מודעת זאת כי יותר שהיה הגאון מוהר"ח ז"ל חכם בחכמת
התורה היה מוכתר במעלות ומדות טובות עד שהיה למופת לכל בני דורו

[הקדמת ברכת ראש, לתלמידו רבי אשר הכהן אשכנזי הר"מ דוולאז'ין ואב"ד טיקטין ועוד]

[שיר במשקל י"א תנועות]

 

1

עֲפַר וַולָאזִין לְגָפְרִית, נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת

רוּחַ אֱלֹהִים עַל פְּנֵי תְהוֹמָה מְרַחֶפֶת

קוֹל ה' חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ, אוֹכֵלָה

קוֹל מִשַׁדַי יָבֹא – יַשְׁמִיעַ זְעָקָה

הַבְּמִדְבָּר יִשְׁכּוֹן מִשְׁפָּט, בְּכַרְמֶל צְדָקָה?

וּבֵין כֹּה וָכֹה – וְהַמַּשְׁאַת הֵחֵלָּה

 

2

אֲהָהּ חֹשֶׁךְ צַלְמָוֶת! אֲהָהּ קֶטֶב מְרִירִי!

אֵיךְ לֹא הָדַרְתָּ פְּנֵי שֵׂיבָה, אִישׁ בְּחִירִי?

כְּעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, כְּלִבְנַת הַסַּפִּיר

חִין עֶרְכּוֹ, כִּי אֶזְכֹּרָה, מַה נָעֵמָה

לִבְשׁוּ שַׂקִּים הָאָדָם, גַם הַבְּהֵמָה

גַּם צִפּוֹר כָּל כָּנָף, גַּם אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר

 

3

קוֹל קִרְיָה הוֹמָה, מַה יוֹם מִיוֹמַיִם

תִּשְׁבִּי, הוֹבִישׁ בְּאֵשׁ, תְּעָלַת בֵּית סָאתַיִם

וַתִּצַּת תְּהוֹם רַבָּה, וַתֹּאכַל שְׁאוֹלָה

פֹּה, שַׁלְהֶבֶתיָה, לֹא לִחֲכָה הַמָיִם

כִּי מְאוֹד גָּבָרוּ, בְּכָל רֶגַע כִּפְלַיִם

כַּדִּים מִלְאוּ, וַיִצְקוּ עַל הָעוֹלָה

 

4

הִיא הָעוֹלָה בְּלַהַב אֵשׁ הַשָׁמָיִם

בְּרָן כּוֹכְבֵי שַׁחַק, לְמוּלָה, בִמְצִלְתַּיִם

וַיָרִיעוּ בְּנֵי אֱלֹהִים, וַיְרַנֵנוּ

לָמוֹ שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, לָנוּ הַתּוּגָה

מִבְּכִי נְהָרוֹת יִזוֹלוּן, מֵאֵין הֲפוּגָה

בְּכָל חוּצוֹת מִסְפֵּד, בְּכָל רְחוֹבוֹת יְקוֹנֵנוּ

 

5

שִׁפְכִי לִבִּי מַיִם, שִׂימִי בְנֹאדַיִךְ

שְׂאִם עַל שִׁכְמֵךְ, נֹכַח פְּנֵי אֲדוֹנַיִךְ

הַגִּישִׁי שָׁמָּה, הַנִּיחִי, לְמִשְׁמֶרֶת

לִכְלִיל אִישִׁים (אִמְרִי) הֵא לָךְ נִסְכֵּהוּ

רוּחַ אַפִּי, לְקָרְבַּן אִשֶּׁה, קָחֵהוּ

לְרֵיחַ נִיחוֹחַ, יֵרָצֶה, לְמַזְכֶּרֶת

 

6

הוֹי! גֶּפֶן אַדֶּרֶת, גֶּפֶן סוֹרַחַת

שֶׁמֶשׁ צְדָקָה – בְּפָנַיִךְ עֵת זוֹרַחַת

מַה מָתוֹק הָאוֹר – וָטוֹב לָעֵינַיִם

נוֹגַה יָרֵחַ הֵן הָיִיתְ, בְּלֵיל אֶמֶשׁ

בְּיוֹם עָנָן, בְּיוֹם עֲרָפֶל, זֹהַר הַשֶׁמֶשׁ

רוּחַ צַח שְׁפָיִים, לְאִישׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים

 

7

הַגֶּפֶן! נְטִישׁוֹתַיִךְ, יָם עָבָרוּ

עַד יָם הַגָּדוֹל נָגָעוּ, נָהָרוּ

שָׁמָה, בֵּין הַרְרֵי עַד, בְּהַר הַמוֹרִיָה

עֲלֵי פֹּארוֹתָיו, מָוֶת! אֵיךְ לֹא חָמָלְתָּ?

עַל קֵיצוֹ, וְעַל בְּצִירוֹ, שׁוֹדֵד! נָפָלְתָּ

וַתַּתֵּשׁ בְּחֵמָה, עֲנֵפָה וּפוֹרִיָה

 

8

מַטֵה עֹז, אֵיךְ נִשְׁבַּר, מַקֵל תִּפְאָרָה?

נִגְדְּעָה קֶרֶן יְשׁוּרוּן, זְרוֹעוֹ נִשְׁבָּרָה

כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ שְׁחוֹחַ, וַתְּהִי לְמִּשְׁעֶנֶת

גַּם זָקַנְתָּ שַׂבְתָּ, אוֹתָם סָבָלְתָּ

בְּתוֹרַת אֵל תָּמִיד הָגִית, עָמַלְתָּ

יַעֲלַת חֵן הַדָת, קַחְתָּה לְךָ לְסֹכֶנֶת

 

9

בַּל אוּכַל לָהּ, פְּלִיאָה מִמֶּנִּי דַּעַת

יוֹרְדֵי דּוּמָה, הַעוֹד בָּכֶם מִגְרַעַת?

רִגְבֵי עָפָר, אִם עוֹדֶנָּה תְּלַחֵכוּ

קוּמוּ הִתְיַצְּבוּ, עִמְדוּ עַל רַגְלַיִם

כִּי ה' נָפַח בָּכֶם רוּחַ חַיִּים

בְּעוֹר וּבָשָׂר, עֲצָמוֹת וְגִידִים סוֹכֵכוּ

 

10

וְאֶשְׁתּוֹמֵם שׁוֹכְנֵי תֵבֵל, עַל חַיֵּיכֶם

אֵיךְ נוֹתְרוּ? אַחֲרֵי רֶדֶת מְרַאֲשׁוֹתֵיכֶם

בִּגְוַע מוֹרֵיכֶם, הַעוֹד תִּפְקְחוּ עָיִן?

אַיֶּהָ? לְשׁוֹן הַזָּהָב וְהָאַדֶּרֶת

אֵינֶנָּה, הָהּ! אֶל הָאָרֶץ סוֹחָרֶת

כֻּלָּמוֹ יְקַווּ לְצוּף דִּבְשָׁהּ, וָאָיִן

 

11

שַׂר צְבָא אֲרָם, עֵת פָּשְׂתָה בוֹ הַצָּרָעַת

עֵת שָׁתָה, מָצָה, מִכּוֹס הַקֻבָּעַת

אֶל הַנָּבִיא בָא – אֶל פֶּתַח הַבַּיִת

אֶל הַיַרְדֵן לֵךְ (אָמַר לוֹ) רְחַץ וְטַהֵר

אַל תִּתְמַהְמַה פֹּה, וַיֵרֶד וַיְמַהֵר

כִּבְשַׂר הַקָּטָן שָׁב – כִּשְׁתִיל הַזָיִת

 

12

אַתָּה הַיַרְדֵן! פֶּלֶג מַיִם חַיִּים

אַתָּה מַעֲיָן הַיְּשׁוּעָה! מֵי נַחֲלַיִם

מֵי שָׂשׂוֹן, לָעוֹבְרִים, בְּעֵמֶק הַבָּכָא

אִישׁ וָאִישׁ, עֵת לִחֲצוּהוּ, נִגְעֵי לְבָבוֹ

בְּמֵימֶךָ טָבַל וַיִיטַב מַצָּבוֹ

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל, בְּשֵּׁם, קָרְאוּ אֹתָכָה

 

13

לוּ הָיִיתִי, בֵּין מַחֲנֵה רִבּוֹתַיִם

בֵּין עַם ה', עֵת יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם

מַיִם מִצוּר לֹא הִזִיל, מֹשֶׁה לָמוֹ

צוּר לְבָבִי, אָז אֲבַקֵעַ וַיְהִי לְמַיִם

אַשְׁקֵמוֹ, נַחַל דִּמְעָה, רְחַב יָדַיִם

לֹא עָשַׁנְתָּ אֵל, לֹא אָנַפְתָּ בָּמוֹ

 

14

אַתָּה כְרוּב מִמְשַׁח! הַסּוֹכֵךְ בְּאֶבְרָתוֹ

יְרַחֵף עַל גוֹזָלָיו, יָעִיר קֵן עֲדָתוֹ

יְסֹבְבֶנְהוּ, יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינֵיהוּ

כּוֹנֵן צֶדֶק וּמִשְׁפָּט, אֱמֶת חוֹתָמוֹ

וַיַעֲזֹב כֹּל – וַיֵלֶךְ לְבֵית עוֹלָמוֹ

הָהּ! מִי יִתֵּן יְדַעְתִּיהוּ, וְאֶמְצָאֵהוּ

 

15

אַלְלַי, לִבִּי, אַלְלַי, בַּל עוֹד תִּרְאֵהוּ

לֹא הִשְׁאִיר פֹּה מְאוּמָה, אֶפֶס קָצֵהוּ

הָעֲצָמוֹת וְהַגִּידִים, הָעוֹר וְהַבָּשָׂר

אַיֵה? זִיז שַׁדַי הַחוֹפֵף רֹאשֶׁךָ

אַיֵמוֹ? יִקְרַת כְּבוֹד בֵּית מִדְרָשֶׁךָ

מִגְדַל עֹז, בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק, טוֹב וְיָשָׁר

 

16

כְּפִיר אֲרָיוֹת! מִי יָצוּד טֶרֶף לְבִיאֶיךָ?

אוֹ מִי יְמַלֵא מְעוֹנָם, חַיַּת כְּפִירֶיךָ

וּמִי יְקִימֵם בְּעוֹד לַיְלָה, יֹאמַר עוּרוּ?

כִּי דִּבַּרְתָּ עַל לִבָּם נִחַמְתָּמוֹ

עֵת חָטָאוּ, מָחִיתָ אַשֲׁמָתָמוֹ

לְתוֹעֵי דֶּרֶךְ, אָמַרְתָּ, אֵלַי סוּרוּ

 

17

פְּלִיטֵי הַזְּמַן, הוֹלְכֵי לְפָנָיו, בְּלֹא כֹחַ

לִגְבוּלְךָ בָּאוּ, וַיִּמְצְאוּ מָנוֹחַ

שָׁמָה הֵפִיקוּ רָצוֹן, מָצְאוּ חַיִּים

שָׁם הָגוּ בְּתוֹרַת ה' יוֹם וָלַיִל

בִּזְמַן לֹא כַבִּיר, הִרְבּוּ לַעֲשׂוֹת חַיִל

שָׁמָּה, הִרְבַּצְתָּמוֹ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם

 

18

רֶשֶׁת פְּרוּשָׂה, מָוֶת! עַל כָּל הַחַיִּים

עַל שָׂב וְיָשִׁישׁ, עַל יוֹנֵק חֲלֵב שָׁדַיִם

גָּבַהּ חֵילָךְ, עַל כָּל פּוֹרְשֵׁי מִכְמֶרֶת

עַל תַּנִּין גָּדוֹל הָרוֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאוֹרָיו

וַיִדְלַח מַיִם בְּרַגְלָיו, מִכָּל עֲבָרָיו

הֶעֱלִיתוֹ בְחֶרְמֵךְ, וְאַתְּ כְּמִתְנַכֶּרֶת

 

19

הוֹי הוֹי! אַל תִּשְׂמְחִי לִי אוֹיַבְתִּי, מָוֶת!

כִּי הוּרַד בַּשֶׁפֶל, בְּצִיָּה וְצַלְמָוֶת

לֹא לֹא, בִּשְׁמֵי מָרוֹם יִשְׁכֹּן, אֲשְׁרֵהוּ

בְּבֵית ה' שָׁתוּל, בַּחֲצֵרוֹ יַפְרִיחַ

עוֹד יָנוּב דָּשֵׁן וְרַעֲנָן, עוֹד יַצְמִיחַ

לֶחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר, לֹא יִתּוֹם פִּרְיֵהוּ

 

[רצ"ה קצנלנבוגן, נחל דמעה]

על גודל ענוותנותו וייחושו עם גדולי דורו, ראוי להעתיק בזה מדברי רבי אברהם בנו של רבנו עקיבא איגר (הערה לשו"ת קמא סימן קכא):

אאב"ה שמעתי תלונת רבים אשר הם מלינים על הגאב"ד דק"ק וולאזין כבוד הרב המנוח מהר"ר חיים זצלה"ה על כי ראו ספר אחד, תקלין חדתין שמו, שם שם המחבר מקצת מתשובה זו שאלה כאלו שאול שאל כבוד אבא מארי ני' שאלה זו קדם הרב דוולאזין, והעמיד דברי הרב הנ"ל דרך תשובה על מה שנשאל מאאמ"ו ני', ורצה המחבר בזה להרבות כבוד הרב דוולאזין, לאמר שגם אאמ"ו ני' מריץ אליו שאלותיו, והרואים האמינו שהי' יד הרב עצמו במעל הזה, להתכבד במילא דכזיבא, ובהסכמתו וידיעתו נעשה הדבר, והיות אנכי יודע ועד על הפכו, כי אך יצוא יצא הספר הנ"ל העריך הרב זצ"ל אגרת ערוכה וארוכה לעומתו דמרן אבא מ"ו ני', הרבה לדבר בענוה גדולה ונפלאה, בכה וצעק ככרוכיא על זה המחבר, וסיפר המעשה איך הי' כי שמע שהשיג הגאב"ד דהאזינפוט תשובה, ונכסף לראות דברי קדשו דמר אבא ני' ע"כ דרשהו על ככה לשלוח לו העתק, והוא סידר על זה קונטרס, ושלח אותו ליד אחי הרב ר' שלמה ני' אשר הי' לו הכרות עמו, ובקש לעיין בו ולשלחו אח"כ לאאמ"ו ני', ומיראתו כי יכוה בגחלתו דאבא מארי ני', כי נקט לי' בלבו עליו, הפציר גם באחי הרב המפורסם ר' שלמה ני' לכתוב לאאמ"ו ני' לבקש עבורו מטא ולהשתדל לו שיכתוב אאמ"ו ני' אליו איזה שורות של שלום לתשובה על אגרתו, להגיד לו כי עוזב התרעומות מלבו, וכה הי' דברו כאש בוערת, שבאם לא ישיג מכתב כזה לבו לא ינוח, רעיוניו בל ישקוטו כל הימים אשר יהי' עוד בחיים, ואאמ"ו ני' כתב לו שלא פנה אל הדבר כלל, ובלבו אין תלונה ואין הקפדה, זה אני מעיד נאמנה להצדיק את הצדיק, כ"א המחבר ספר תקלין חדתין מדעת עצמו עשה כן, שלא בדעת ושלא בהשכל.