רבי מנחם מנדל ב"ר אברהם לוונשטאם

רבי מנחם מנדל ב"ר אברהם לוונשטאם (נפטר בשבת הגדול י"ב ניסן ה'תרכ"ח, 4 באפריל 1868) רב בפרוישטאט וראב"ד פוזנא.

כיהן כרב בפרוישטאט במשך שלושים שנה (ה'תקפ"ו, 1826 – ה'תרט"ז, 1856) כראב"ד פוזנא במשך שתים עשרה שנה (ה'תרט"ז, 1856 – ה'תרכ"ח, 1868). נפטר בעיצומה של דרשת שבת הגדול בבית הכנסת החדש (נייע שוהל) בפוזנא.

אביו רבי אברהם לוונשטאם אב"ד עמדין היה בנו של רבי אריה ליב ברסלא אב"ד רוטרדם.

עליו

…והנה גם נפש תלמיד על תורה שוקדת, את נפש מלמדה להועיל כאביה חומדת, גם תלמיד ומורהו נפשותם קשורה אשה באחותה והיו לבשר אחד. ואם כן הדבר איה שומע תורה לא יכבד את שם מאלפהו ואם גדולות ידבר פיו על מחכימו בתורת חיים, כל אחד ישאל "יהללך זר ולא פיך?" לכן לא אאריך גם בתפארת אדם אחד מרבבה, העומד בראש העדה לצבי עטרת ישראל ה"ה הרב הגאון הגדול, החכם השלם, שלשלת היחוס, מו"ה מנחם מענדיל נ"י לבית "לעווענשטאמם" ראב"ד בקהלתנו יצ"ו, בן הוא להרב הגאון הגדול חובר חברים מחוכמים, מו"ה אברהם "לעווענשטאמם" זצ"ל אב"ד דק"ק עמדין, בעהמ"ח ספרי "צרור החיים" "קודש הלולים" "התלמודי באשר הוא" (דער טלמודיזט וויע ער איזט, Der Talmudist, wie Er Ist) היקרים והנעלים, שהיה בן להרב הגאון המובהק, עוקר הרים מו"ה אריה ליב זצ"ל בעהמ"ח שו"ת פני אריה, אב"ד דק"ק ראטרדאם.

זה מורי ורבי, אדוננו הגאון ראב"ד יצ"ו, הוא יושב על כסא הוראת אסור והיתר בעיר מלאה חכמים מופלגי תורה פה עדתנו וכל דבר הקשה אליו יובא והוא יחרוץ עליו מפשט צדקו כי חננו השי"ת בשכל ישר ובתבונה רחבה אשר לא יטו מן דרך האמת והנכון ובשבתא דרגלא לפני פסח ובשבת שובה יראה לפני פרוכת ההיכל ושם ישמיענו פלפולא חריפתא כגדולי ישראל מלפנים, כאבותיו ורבותיו הקדושים אשר בארץ המה, יראנו איך ההלכה ברה וצלולה בידו, לכל אשר יחפוץ יטנה, וכל כלי יוצר עליו מגבורי מלחמת יה אשר סביב שתו עליו, לא יצלח, וכל לשון תקום למשפט אתו בעוד שפתותיו נוטפות מור (כי כן מנהג פה, מימים ימימה לפלפל בבי כנישתא בשעת הדרוש) ישליך אחר גוו, וכראי מוצק יעמוד הדרוש חזק עד מאד, ובצאתם מעל פניו יודו בלב שלם כי דבריו צדקו יחדיו ואיך אהוב ונחמד הוא בעיניהם ובעיני כל יחידי העדה, ואותי יום יום ילמד דעת. קורא נעים! אבטיחך כי דבר שפתים אך למותר, להללו ולהגדילו כי ראב"ד הוא בפוזנא רבתי, ונוסף לזה הלא תשאלני: "יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך".

…

אליהו פלעסנער

[עברי אנכי, שנה שלישית, 1867, גליון 25 (תוספת לגליון 24), עמ' 194-195]

על פטירתו

פאזען. אסרו חג של פסח תרכ"ח. תכתב זאת לדור אחרון!

הסכת ושמע ישראל כי שמועה רעה ומפחידה אשמיעך היום, ואל תתנני למוצא דבה כסיל, כי עלי לבדי הדבר הנורא הלזה לספר כאשר עיניך תחזינה מישרים.

בשבת הגדול להפטורת "וערבה" ערבה שמחת חג הפסח אשר הציץ מחרכי פתח תקוה ונהפך לעמק עכור. ביום ההוא לבשו השמים קדרות ותורה חגרה שק. עדת "פאזען" נבוכה ולבי נשבר ונדכה, שבר איום הפחידו רוב עצמותי כי אדוני מורי ורבי המובהק, פתאום לפתע הלך לעולמו ואיננו בן תשע וששים שנה. כל העדה הקדושה תכו לרגליו בבית הכנסת ומלכם בראשם לפני ארון וכפורת נשא עוז מדברותיו, הלכה, אגדה, תקוני דינים לימי פסח, אשר על מפתן שער מבואו, רגלנו היתה עומדת ועוד דבר ה' בפיו, להוכיח במישור קהל עדתו אשר אהבוהו כבן לאב, ויפול אחור בלי מפח רוח ונשף חיים, על המקום אשר עמד עליו אדמת קודש, וימלא הבית אימה ורתת מהומה ומבוכה תמהון ושגעון, אנשים נשים וטף יראו מפני אצבע אלהים, ראו חתת וצעקו בלב מר בקרסולים מועדות ורועדות כי נפל פחד בראותם עין בעין את מעשה ה' כי נורא הוא את אשר עשה בקרבם. אך בכי מספד תמרורי אבל נשמע מכל עבר ופנה והקול נשמע בחוצותינו ורחובותינו אהה! איה אדוננו מורנו ורבינו הרב הגאון הגדול שלשלת היוחסין החכם ושלם מו"ה מנחם מענדיל לעווענשטאמם זכותו יגן עלינו, איך על במות מעלותיו הצבי ישראל חלל! עודו מדבר תוכחת חיים בלב שלום ובנפש חפצה להשיב רבים מעון נלקח ואיננו. גוע לעין כל וגויתו הטהורה הובלה מרצפת הדום היכלנו הביתה, בתוך המון מלוים מקוננים ואבלים, שם אלמנה בוכיה ובת יחידה לקראתו שחוח קדורנית, על פניהן זלעפה, בבקר רנה שלו ושלום הלך מביתו לדרוש ולהורות ומת הובא בצהרים אליהן, יד סופר מהיר מליץ נשגב, מזמר משכיל ומשורר פלאות בל תכיל את יגון מר הלזה. פלצות בנות ביתו וחתנו החכם השלם המשכיל הכולל, המכונה Dr. Max Landsberg יצ"ו חיל ורעדה אשר אחזו כל הקהל אשר סביב שתו לו לשמוע לקח וראוהו בלי משים נופל ארצה וכל הרופאים אשר חיש מהר כרגע הובאו שמה אמרו נואש, כהה העט להודיע אפס קצהו. מה אומר ומה אדבר אנכי אנכי אשר יום יום הקשבתי צוף לקחו הזך, כאשר ספרתי במ"ע עברי אנכי שנה שלישית גליון 25, איך יערב לי אכול ושתות בעת אראה ביתו כי בתה, חדרי למודיו נצתו, אוהל צדיק שדד? ועליו יעלה שמיר ושית. או אולי יבוא בו שועל אחד אשר רוח חדשה נוססה בקרבו לחבל כרמו אשר נטר שתים עשרה שנה בעמל ויגיעה בקדושה וטהרה? כי לא רבים הם בימינו אשר יאות להם כתר המלוכה למלוך תחתיו. איה איש כמוהו דגול מרבבה אשר שם לילות כימים להגיון תורת חיים ולא פנה לתענוגי חלד למנעמי תבל ומלואה? אך באהבת התורה והיראה שגה, רועה נאמן היה לעדתו ומבטו בש"ס ופוסקים בהיר כשמש היה, תבונתו צחה וזכה. גם ספרי תנ"ך ומפרשיהם הקדמונים לא זרו לו, ואיך חרץ משפט צדק על כל דין ודין איך השקיע אש מריבה יועץ נשוא פנים ומדבר בנחת כמהו אשר בענות חן ורוח נועמו גם פושעים ומינים ידע להצמיד? איה איפוא אשכול השלמות כמהו היודע לכלכל דברים ביושר הגיון בלי סיג וסלף לכהן תחתיו למלא ידו אחריו?

עדת "פאזען" אל קינה כי הוסר הנזר, אבד העזר ברגע זעם אחד. ותמורתו, בל תמצאי עוד אנוש כערכו. אבל שאי מרום עיניך והתפלל למושיב מלכים "מאן מלכא רבנן" בכסא, שיעמיד ברוב רחמיו וחסדיו כס הרבנות השמם לעינינו עוד על תלו ומכונו להשיב שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה, ולא יהיו אויבינו פלילים צרינו לראש, אחד מרבנים החדשים אשר היו ללעג ולקלס בעיני אדמו"ר זצ"ל, באמרו אנשים אשר לא טעמו טעם תורה הם יורו הוראה בישראל? אנשים אשר יראת שמים אין להם הם יוכיחו ויורו הדרך ילכו בה מאשרים כאלה אך מתעים היו בעיניו ומאושריהם חשב למבולעים ונבוכים בסך שגגות וזדונות. מוריהם תועה כמאמר חז"ל "רבים חללים הפילה".

יפקוד ה' אלוהי הרוחות איש ההולך בעקבות אמו"ר הגאון מנחם זצ"ל והוא יצא ויבוא לפנינו. כי לא אלמן ישראל, עוד יש גדולי תורה וצדיקים בארץ ה' עליהם יחיו.

אדוני מורי ורבי!

שש שנים תמימות רויתני מים חיים הנוזלים ממקור בארך ועתה נסכר המעין ואיך אנחם? לא אשמע עוד מפיך דברי הלכה רוממים ונעלים אשר שמחוני כמצוא שלל רב, עיני תדמע בשטף בזכרי אבדן מחמד עיני. הלא כל בני עירי צאן מרעיתך יודעים כי נפשותינו היו קשורות אשה באחותה ואהבת עולם אהבתני על כן יהיו דברי מעטים, ולבכות ולספוד על התלאה הרעה אשר מצאתני במותך, למותר יהיה בעיניהם, ואני לא אדע אם אעורר בעדי אבל יחיד, במה אחל ואן אשים קץ למלי כי מלאתי מלים.

לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין בין גאונים וצדיקים תתענג נפשך. והיה מליץ יושר בעד אשתך האומללה כי במותך פנה הודה זיוה והדרה בעד בתך העצובה ואישה ויוצאי חלציה, בעד עדתך הדבוקה בך, ובעד עבדך ותלמידך אשר ישא מדברותיך נס להתנוסס כל הימים אשר הוא חי.

אליהו פלעסנער

[עברי אנכי, שנה רביעית, 1868, גליון מס. 27]

מילות מפתח: מענדל, מענדיל, לעווענשטאם, לוונשטם