רבי יצחק בלאזר

רבי יצחק ב"ר שלמה בלאזר (א' אדר א' או ב' ה'תקצ"ז, 1837 – י"א אב ה'תרס"ז, 22 ביולי 1907) מגדולי תנועת המוסר תלמידי רבי ישראל סלנטר. רבה של פטרבורג וראש כולל קובנה. בסוף ימיו מנהיג בעלי המוסר בחצר שטרויס שבירושלים. מחבר "פרי יצחק", "אור ישראל" ו"כוכבי אור".

נשא בשנית את חיה שצקס בת ר' אברהם אבא שירווינטר מלמדני וילנה, ואמו של רבי משה שצקס, שהיה אז ילד צעיר וגדל על ברכי רבי יצחק. היא נפטרה בירושלים בשנת ה'תש"ו.

מן העיתונות

רבי יצחק בלאזער ז"ל: שרטוטים קלים לצורתו הרוחנית

האי גאון וצדיק כביר הובל לקברות בירושלים ביום י"א לחדש אב. הגאון הזה היה אחד מהשרידים היחידים בדורנו, גאון מובהק וצדיק מפורסם במדותיו הטהורות ודרך היראה והעבודה המיוחדת ברוח רבו אור ישראל רבי ישראל סלנטר ז"ל.
הרב הגדול הזה כהן ברבנות בפטרבורג משנת תרכ"ב עד תרל"ח, ובשנאתו כל התמנות ואיזה שררות על הצבור עזב קריה עליזה ובחר בחיי בדידות בעיר קאונא, שמה מצא את הקרקע הראויה לפעולותיו הנכבדות, לרומם קרן הדת ולהגדיל כבוד שמים, והעמיד תלמידים הרבה שקבלו ממנו השפעה רוחנית גדולה. וספרו "פרי יצחק" בשו"ת להלכה שראה אור בשנת תרמ"א קנה לו שם גדול וחשוב בספרות התלמודית, בעושר בקיאות בתלמוד ונושאי כליו ודרך הלמוד העמוק והגיוני.
הוא היה חכם משכיל על דבר ה' במובן המקיף, וכל דרכיו היו בישוב ודעת ושקול ארוך והסברת פנים לכל אדם.
בכח המוסר וידיעתו העצומה בדרכי המדות ותנאיהם ובכח הדרוש הטובה עליו, השיב רבים מעון וקרבם לשמירת התורה והמצוה.
חוג שדי עבודתו הרוחנית אינה [!] מצטמצם באיזה הגבלת המקצועות, כי הי' רחב ומקיף את כל ענפי היראה בעבודה כבירה וחשבון עמוק. ולראיה נאמנה משמשת [!] לנו ספרו "אור ישראל" שיצא בשנת תר"ם, אשר דעת מכריו כי כבושם הזה עוד לא בא בספרות המוסרית בדורנו זה.
ורבים רבים הלכו לאורו בדרך היראה האמתית, וקבלו ממנו דרך אמת באופני העבודה והמדות.
אם כי משאת נפשו ואדיר חפצו להיות נחבא אל הכלים והיה מונע תמיד חות דעתו בעניני הכלל, אבל חפצו זה לא עמד לו ובלי רצון הי' הוא הקברניט היותר נאמן בכל עניני הדת הכלליים ופרטיים, ודעתו היתה מכרעת בכל עניני היהדות. בח' ימים לחדש תמוז תרס"ד בא לשכון כבוד בירושלם וחלק גדול לקח בהנהגתה ועמד בראש מוסדיה הרשמיים ועד הכללי ועץ חיים הכללי.
בהיות דירתו בחצר הר"ש שטרויס ז"ל האציל מרוחו הטהור גם על ישיבת "אור חדש" בחצר הנ"ל, ושם לבו להרמת קרנה.
כחדש ימים חלה את חליו האחרון מחלת כליות כבדה, ומנוחת נפשו ודעתו המיושבת עד רגעיו האחרונים מציינים את דעתו התקיפה ולבו הרחב כפתחו של אולם.
המנוח צוה שלא להספידו כלל, והניח אחריו כת"י הרבה השו"ת וחידושים אגדה ומוסר. פרטי הנהגת הגאון הזה ואשיותו העצומה לא כאן המקום לספר ולתאר, כי רב מאד החומר לציין את דמותו הרוחני ודרכו בקדש.
במותו אבד ישראל גאון אדיר וצדיק ענק, סמל דמות הענוה התמימה עובד ד' בכל נפשו.
יתן המקום נחומים לביתו ומשפחתו הכבודה ולכל המתאבלים עליו ובתוכם

אי"ש.
[חבצלת, כ"ב אב תרס"ז, עמ' 2. שנה שלושים ושבע, עמוד 324]

מילות מפתח: איצל, איצ'ל, איצל'ה, פעטרעבורגער, פטרבורגר, בלזר