רבי מתתיהו שטראשון

רבי מתתיהו ב"ר שמואל שׂטראשון (‏כ"א תשרי ה'תקע"ח, 1 באוקטובר 1817 – ליל ו' טבת ה'תרמ"ו, 13 בדצמבר 1885) תלמיד חכם ליטאי, ממנהיגי קהילת יהודי וילנה, ומאנשי "חכמת ישראל". אוסף ספריו היה הבסיס ל"ספריית שטראשון" בווילנה. מחידושיו נדפסו בסוף הש"ס, מהדורת דפוס וילנא-ראם, והמהדורות המבוססות על מהדורה זו.

קורות חייו

נולד בהושענא רבה של שנת ה'תקע"ח בווילנה. בנם השני של רבי שמואל שטראשון ושרה בת הגביר ר' דוד שטראשון ונקרא על שם הסבא, ר' מתתיהו מאוטיאן. כבר בגיל ארבע זוהה כבעל תפיסה מהירה וזכרון מפליא, לא נמצאו לו מורים והוא נכנס לבית המדרש הווילנאי וגדולי חכמי וילנה השתעשעו בו וחזו לו עתיד תורני מזהיר. אביו הרש"ש חינכו בדרך הלימוד מבית מדרשו של הגר"א ז"ל, והוא עמד יפה במבחן ראווה שערך לו רבי מנשה מאיליה שביקר פעם את אביו. בילדותו למד דקדוק מפי המדקדק הנודע רבי יעקב במהרי"ל מהורדנה (מו"ל צהר לתיבה).

בשנת בר-המצוה שלו, ה'תקצ"א, נישא לחנה בתו הבכורה של הגביר ר' יוסף אליהו אליַשברג (עליאשבערג). אשתו ניהלה עם אמה בית מסחר למשי וסחורות נוספות, ממנו התפרנס הזוג. הוא ישב כל ימיו בבית המדרש בווילנה ובגיל שש עשרה כבר הוכר כבר סמכא בכל מקצועות התורה, ואף אנשים מחוגי ההשכלה המדעית בעיר היו נועצים בו.

חידושים בשמו מתקופה זו מוזכרים למשל בספרו של רבי צמח סגל לנדא "טוב טעם" על ספר התשבי (חידושים על כמה שורשים בתנ"ך); ובספר "מרפא לעם" (תקצ"ד) של דוד אשתו ר' יהודה בצלאל אלישברג (ראיה מירושלמי כלאים). כמעט כל ההערות ומראי-המקום שבספר "מוסר השכל" שראה אור בווילנה בשנת ה'תקצ"ה, הם מפרי עטו בעילום שמו. המלומד והמשכיל ריב"ל מתייחס אליו בכבוד ויקר בספרו בית יהודה (וילנה תקצ"ט עמ' 373) והוא בן 21 שנה אז.

זמן מה הסכים לשמש מפקח על בתי התלמוד תורה ה'מתוקנים' שהוקמו אז בווילנה ושבראשם עמד ידידו המלומד המשכיל ש"י פין, אך לאחר שתוצאות הלימוד בבתי ספר אלו לא נשאו חן בעיניו, פרש ממשרתו וחזר לקבוע מושבו כל היום כולו בבית המדרש, הוגה בתורה ומטביע בה את יגונו על אשר לא זכה בפרי בטן. הוא רקם קשרים עם כמה מספריות הקודש הגדולות בליטא, וכך נשלחו לו באופן חריג ספרים מספריות גדולות בערים אחרות, מספרייתו של הצדיק ר' מאיר יקובשטטר (יאקאבשטאדטער), ומאוסף הספרים הנדירים של אספן כתבי היד ר' יוסף וויאזענער שהכיל כ-5,000 כרכי דפוס ועוד כתבי יד, והיה מפורסם בליטא ושמור מאד.

שמו התפרסם כתלמיד חכם וישר בענייני ממונות ורבים ניגשו לפניו לבוררות. בשנת ה'תר"ח והוא בן שלושים בלבד, מינוהו שבעת טובי העיר בצירוף המו"צים דווילנא למשרת גבאי החברא קדישא גחש"א בווילנא, אחת המשרות הניהוליות החשובות ביותר בחיי הקהילה המקומית. רמ"ש ביצע רה-אורגניזציה בכל הארגון, וקבע תקנון להתנהלותו בעתיד. תחת הנהגתו הפכה הגחש"א למוסד ה'צדקה גדולה', שהקיף את פעילות הסעד והרווחה בקהילת יהודי וילנה וגם בדק בית של מוסדות הציבור.

בשנים תרט"ו-תרט"ז יצא למסע ברחבי אירופה כדי להתבשם מתורתם ומחקריהם של חכמי הזמן בחיי חיותם. בין המשכילים והרבנים שעמם נפגש: שי"ר בפראג, רבי צבי הירש חיות בז'ולקיב, חכמי ברלין, רבי יעקב צבי מקלנבורג מח"ס 'הכתב והקבלה' בקניגסברג (ראו תשלום הכתב והקבלה פ' כי תצא).

בשנת ה'תרי"ז ניאות לבקשת מו"ל 'המגיד' וצירף לעיתון מעת לעת מחידושיו בכל מקצועות התורה, חתומים בפסבדונים "והוא והוא" (גימטריה של שמו מתת שטראשון והכפלה של מוטו העיתון האמת והשלום אהבו. הו' הנוספת והוא, היא מלשון הכתוב "והאמת והשלום אהבו"), רובם הערות על דברי גאונים מדורות שלפניו שרשם בגליונות ספריהם.

בשנת ה'תרכ"ה, נבחר כמועמד פשרה מוסכם לעמוד בראש כל המוסדות הציבוריים בווילנה, לאחר שהתגלע חוסר הסכמה בין החרדים והמשכילים בעיר על זהות ראשי המוסדות.

בשנת ה'תרל"ג, 1873, יזם את פתרון בעיית ה"קנטוניסטים" – השלמת מכסות גיוס החובה שהושתו על היהודים מקרב השכבות החלשות באוכלוסייה, בני אלמנות, ופטורי גיוס אחרים כמו בעלי משפחות ובנים יחידים. הוא הגיע להסדר כופר עם הגוברנטור, וגייס כספים בקהילה הווילנאית ומהגבירים היהודים לאון רוזנטל מפטרבורג, ? מאליס, ומ' פרידלנסקי.

בהגיעו לגיל ששים (תרל"ח, 1878) פרש מכל תפקידיו הרשמיים בנימוק שקפצה עליו זקנה. הוא חזר לבית המדרש ובילה את רוב יומו בלימוד. באותה שנה נעתר לבקשת בני אחותו המדפיסים 'ראם' לסדר את חידושיו על התלמוד הבבלי עבור מהדורת ש"ס וילנא שיצאה באותה שנה.

הוא הספיק לסדר את הגהותיו לעירובין ולבבא בתרא וזכה למכתבי הוקרה רבים עבור חידושיו במסכתות אלו – לפי כותב קורותיו, מכתבים רבים בסגנון זה הגיעו גם מאת אדמו"רים חסידיים. אך הוא נאלץ להפסיק את עבודת העריכה של הגהותיו לשאר המסכתות, כשנקרא לשוב ולפקח על עבודת ה'צדקה גדולה' שאת הנהלתה עזב זה לא מכבר, מחמת התדרדרות חמורה במצבו הכלכלי של המוסד. עבור עבודתו הציבורית, כחבר מועצת העיר הראשונה של וילנה, וכחבר הבנק הממשלתי העירוני, זכה למדליית זהב מטעם הצאר אלכסנדר השני (17 בפברואר 1878) ומדליה נוספת מטעם אלכסנדר השלישי (1881).

רמ"ש היה חבר כבוד בחברת מקיצי נרדמים לההדרת כתבי קדמוננו. כן עמד, יחד עם רבי דובעריש מייזליש אב"ד ורשה, רבי מאיר ליבוש מלבי"ם, רבי יקותיאל זוסיא רפפורט ממינסק, רבי אליעזר איזידור רבה של צרפת, רבי אברהם הכהן מפריז ורבי אליהו בן אמוזג מליוורנו, בראש חברת שומרי תורה שפעלה בפריז למטרה דומה.

בעת הרעב בשנים ה'תרמ"א-ה'תרמ"ב (1881-1882) יזם ומימן חלקית חלוקת לחם חינם לנצרכים תושבי וילנה ובכך הציל רבים מחרפת רעב (תיאור בגליון הראשון של המליץ לשנת תרמ"א ובהמגיד שנה כו גליון 7). הוועדה שיסד לעניין זה חילקה לנזקקים תלושים שהקנו להם זכות לקבל כיכרות לחם לפי גודל המשפחות במאפייה הקרובה לביתם.

בז' אדר ה'תרמ"ה נפטר לאחר מחלה קצרה אחיו הצעיר שגדל בביתו כבן, ר' יוסף שטראשון. המקרה העכיר את רוחו. אך בתקוותו להשלים את עריכת הגהותיו לש"ס, ביטל את נסיעתו השנתית למקומות הרחצה בחו"ל בתקופת הקיץ, ונשאר בווילנה לעבודה אינטנסיבית על כתביו.

באמצע חודש כסלו ה'תרמ"ו נפל למשכב, בשל התארכות ימי מחלתו הזעיקו אשתו ואחייניו רופאים מומחים מקניגסברג אך אלו נלאו למצוא מזור למחלתו, והשמועה על מחלתו הסופנית פשטה בווילנה.

הוא מינה כאפוטרופסים על עזבונו את רבי יהושע חיים אפשטיין, רבי יוסף מנחם גרודזנסקי ור' דוד יעב"ץ ברודא, וציווה חצי מהונו לצדקה. את בן אחיו ציווה להקים מספרייתו בית ספרים בסגנון הספריות המודרניות המשוכללות בערי אירופה, היא ספריית שטראשון הנודעת שפעלה בווילנה עד מלחמת העולם השנייה.

הוא נפטר בלילה שבין ראשון לשני, ליל ו' טבת ה'תרמ"ו בשעה 19:00. ההספדים נערכו לאורך כל הלילה ולמחרת. ספדו לו רבי אלעזר שטראשון אב"ד זוסקביץ, רבי יעקב יוסף המ"מ דמתא ולימים הרב הכולל בניו יורק, וביום שלישי כאשר הגיע לווילנא רבן של ישראל רבי יצחק אלחנן ספקטור, הספידו גם הוא.

יורשיו רכשו אבן יקרה וגדולה מאד למצבת קברו, את נוסח המצבה כתב שלום פלאדירמאכער, מקורבו וכותב תולדותיו:

מצבת אבן על קבר הרב הגאון הגביר המפואר // כבוד רבי מתתיהו בהרב הגאון הגדול רבינו שמואל מבית שטראשון זלה"ה

לפרט הגדול: ה'תרמ"ו

מקום מה נורא, עמה שרא נהורא, אלוף ביהודה, גאון ושר התורה

תפארת ישרון והדרתו, גם לעירו ולעדתו, התנוסס כנזר ואבן יקרה

תמורתו איה כמותו, כערכו לא הניח במותו, והוא נצר מאשלי רברביא

ימי עלומיו, גאוני עולם חזו ימיו, לגדולות יכנו פעמיו, כחד מן קמיא

הוריו גם מוריו, כשרונו ראו, תמהו התפלאו גזע נטעו, כגפן אדרת

ועודנו בילדותו, החל לזרוח בתורתו, ועל פניו רוח חכמתו לכל נכרת

בני הדור, אך ראו האור, גם המה לראשם עטרה ופאר, שמוהו כל הימים

נאמן בית תלמוד ונושא כליו, בהספרות מי ידמה אליו, ויהי לאב לחכמים

הגדיל תושיה, בכל עינו צופיה, כי אותו מתתיה אלוה השהו מנשיה

גדול העליליה, לו כל נפש הומיה, מעלותיו ולא יסֻפר והאבן בוכיה

אוצר ספריו למרבה, מתורה וחכמה דכלא בה, נשאו על לבו כחותמת

וביתו לחכמים ועד, (לנקשה) [לבקשה] משען וסעד, אשוריו לבל ימעד בעצתו המחכמת

נתיבות עולם לו, שם אך שמץ חילו, גם ציון עד לו בנה בקריה נאמנה

רבות הנה הערותיו, באין שמו על עלילותיו, הפיץ תורותיו הנה והנה

יקר ונעלה לדורו, רבים הלכו לאורו, כל דבר לבארו, ממנו לא יפלא

שאלות מחכמי המדינה, בכל דבר בינה, ממנו נפתרו ברוחו רוח מלא

מעודו שכמו הטה, לצרכי הקהלה בעתה, למלטה ממחתה, ברב כשרון

ווי לנא מר תזעק ווילנא, הדרי ואורי כי פנה, הוי מה גדול החרון

את בני אחיו הרבנים, יורידו דמעה כל פנים, חמדתם כי נגנזה בארון

למסעותיו, עת שם ארחותיו, לפניו הלכו תהלותיו, בראותם אך קצה מדותיו

שם טוב מבנים למזכרת, לחיי עולם למשמרת, לו עשה על הש"ס בהגהותיו

טובי העיר ונכבדיה, יזכרו כל פעל בעדה, בהיותו הראש והראשון

רב אבל משפחתו ואבדתה, בצאת הדרתה, ומנחם אין, על בת עין ואישון

אתה רב אדם יקרא, בלב נקרע, ווי להאי שופרא דבלי בארעא

שמש צדקה, להאיר גם אחרי שקעה, על ספר חקה, נדבותיו לתופשי תורה

והוא שב למקום צדק עולמים, אצל אביו הצדיק תמים מצא מנוחתו

נפשו תלין ביקר, עד עת בקר, בהקיץ הנרדמים ישוב לתחיתו.

מצד אביו הוא מהג"מ בעל של"ה ומצד אמו מהג"מ בעל היסוד יוסף מהר"ל נולד ביום הושענא רבא תקע"ח ויגוע אור ליום ב' ואו בירח טבת לפ"ק

תנצב"ה

המצבה והקבר אינם קיימים עוד, לאחר שבית החיים הישן בווילנה שבו היו קבורים הרש"ש ובנו עם רוב ככל גדולי חכמי וילנה נהרס ונחרש. קברו של הגר"א הועתק והועבר לבית החיים החדש בווילנה.

ספריית שטראשון בת 70,000 הכרכים הושמדה בימי מלחמת העולם השנייה, 60,000 ספרים נשלחו בידי הכובשים הנאציים לגרמניה ושם הושמדו רובם (50,000). 10,000 ספרים נשארו בווילנא והושמדו בידי הרוסים. שרידי הספרייה נשלחו לייוו"א בניו יורק, והכפולים נשלחו מארה"ב לישראל לספריית היכל שלמה (שמאז פורקה וספריה נמכרו לאספנים ולמוסדות).

רמ"ש היה דמות תורנית רבנית מן הדור הישן, שגם המשכילים התייראו והעריצו את חכמתו. משוררים מבין המשכילים ביטאו את הערכתם אליו בשירים מיוחדים, ולפי יוסף קלוזנר, שימשה דמותו כמודל לדמות הבדיונית ר' יהודה עמנואל בספר 'שתי הקצוות' של אשר ראובן ברוידס.

אחיו הבכור רבי אליהו, נפטר על פני אביהם בשנת ה'תרל"א, 1871.

עליו

…ומי לא יתפעל מהתרגשות נפשו ועז רוחו בצאתו לקראת נשק, עם בוזי תורה ומפירי מוסרות קדושת המסורה אשר ממנה פנה, ממנה יתד לקיום הדת והתורה, ברב אונים יכה על קדקוד הצבועים המתקדשים ויגלה שוליהם על פניהם לבל יטה לב העם אחריהם להאמין בשוא נתעהף ובמרי שיחו הוא אומר (בקריה נאמנה) "הה מלין לצד עלאה ימלל ולקדישי עליונין יבלא ויסבר להשניא זמנין ודת! דבר ה' בזה ומצותיו הפר, לא אחרוש ולא אשקוט להראות פחזותם על פניהם למען לא ינהו אחריהם קוראים צעירים מזאטוטי בני ישראל שעדיין לא התחוללה דעתם עליהם ותבונתם לא נתבשלה בהם כל צרכם, לכן לא ידעו במה יכשלו".

ולעמת זה מה גדול כחו בלבשו בגדי נקם לתבוע עלבון צדיקים נוחי נפש אשר כבר מתו, גם כבוד אלה החיים עדנה…

[זכרון לחכם]

---

ביבליוגרפיה: שלום פלאדירמאכער, זכרון לחכם, בתוך: מתת יה, וילנה תרנ"ג

מילות מפתח: שטרשון