רבי שמואל שטראשון

רבי שמואל ב"ר יוסף שטראשון (י"ח חשון ה'תקנ"ד, 24 באוקטובר 1793 – י"א אדר ב' ה'תרל"ב, 21 במרץ 1872) מגדולי יהדות ליטא, ממנהיגי עדת יהודי וילנה בדורו, ומחשובי פרשני התלמוד האחרונים. נודע בצדקותו ובנדבנותו. הגהותיו וחידושיו לתלמוד נדפסו בכל מהדורות הש"ס המבוססות על מהדורת דפוס ראם-וילנא.

קורות חייו

שמואל שטראשון - חתימה.jpg
חתימת ידו

נולד בזאסקוביץ' לראסא בת רבי אליהו מוולוז'ין אב"ד סמורגון וזאסקוביץ, ולר' יוסף בן רבי שמואל זאסקעוויצער שהיה אב"ד זאסקוביץ' במשך עשרים שנה עד לפטירתו. הוא נקרא בשם 'שמואל' על שם סבו זה.

עד לנישואיו לבת משפחת שטראשון, נקרא שמואל זאסקוביצ'ר על שם עיירת הולדתו. כבר בצעירותו התפרסם בלמדנותו ורבי אברהם דנציג בספרו "חכמת אדם" (נדפס תקע"ב, בהיות הרש"ש בן 18 בלבד), בינת אדם (שער איסור והיתר סוף סימן י), מביא בשמו "אחר זמן הראה לי המופלג מוהר"ש זאסקעוויצער…".

נשא את שרה בתו של הגביר ר' דוד בן רבי מתתיהו מהכפר שׂטראשון (סטרשין) ואימץ את שם משפחתה.

בשנת ה'תקע"ב עברה כל המשפחה לווילנה, חמיו קנה בית אבן גדול ויסד בו בית מדרש "ר' דוד שטראשונער'ס קלויז". לאחר פטירת חמיו התפרנסו בני הזוג מהעסק שניהלה שרה מכספי הירושה עם אחֶיה ר' חיים, ר' הירש ור' משה. גם ר"ש עצמו היה מעורב בעניני העסקים עד הגיעו לגיל 50.

עם הגיעו לווילנה התיידד עם רבי מרדכי מלצר ולמד עמו בחברותא (ב"ישיבת הארבעים")

בשנים ה'תקפ"ה-ה'תקפ"ז, 1825-1827, נבחר וכיהן כפרנס קהילת וילנה. בח' שבט ה'תרי"ד, 6 בפברואר 1854, נפטרה אשתו שרה, והוא בן 60. הוא נישא בשנית לאסתר בת ר' מיכאל קצין מנכבדי וילנה. משנת ה'תרכ"ב קבע את מושבו בבית הכנסת העשוי-עץ (הגדול בין בתי הכנסת עשויי-העץ) ברחוב פופלאווס בווילנה שבו התגורר (לפי ידיעה בהמגיד מכ' סיון ש.ז.).

בז' כסלו ה'תרל"א, 1 בדצמבר 1870, נפטר בנו רבי אליהו על פניו, ובז' אלול ה'תרל"א, 24 באוגוסט 1871, נפטרה בתו זלאטע רודנר. הוא עצמו נפטר בי"א אדר ב' ה'תרל"ב, 21 במרץ 1872. ונקבר בבית הקברות היהודי בווילנה לצד רבי אברהם אבלי פאסוועלער.

גנאלוגיה

משפחתו

אחיו הבכור של הרש"ש, רבי מנשה זאסקעוויצער (נפטר בז' כסלו ה'תרט"ז, 17 בנובמבר 1855) היה אב"ד זסקביץ אחרי שני סבותיהם. ולאחר פטירתו התמנה בנו רבי אלעזר (אחיינו של רש"ש) אחריו למשרה זו.

אחותו של הרש"ש, חנה מינה (נפטרה ונקברה באיליה, בג' אייר ה'תרמ"א, 2 במאי 1881) נישאה לרבי צבי הירש (זסקביצר) בערקמאן (נפטר בו' חשון ה'תר"ם, 23 באוקטובר 1879, בווילנה, ונקבר למראשות ר' צבי הירש קצנלנבוגן) שנודע בייחוסו ובהיותו בקי מופלג בחושן משפט. אביו "הראש המפורסם" רבי יצחק (נפטר בכ"ב אייר ה'תקפ"ה, 10 במאי 1825) נקבר בבית העלמין העתיק של וילנה למראשות ר' שמשון דיקקער, ואביו-סבו רבי אהרן יששכר בער ב"ר נתן (נפטר בי"ט תמוז תק?"?) היה אב"ד ינבה (יאנעווע) המוזכר בהקדמת "אור חכמים" על "בחינת עולם" (הורדנה תקנ"ה).

צאצאיו

לרבי שמואל שטראשון היו שלושה בנים ושלושה בנות:

  1. רבי אליהו שטראשון – תלמיד חכם ולמדן, חי ופעל בווילנה ונפטר בחיי אביו. בין תפקידיו היה מורה בבית המדרש לרבנים בווילנה, ומגיה ראשי בדפוס ראם. אשתו הראשונה הייתה בתו של ר' בצלאל שאטייקער מסלנט, אחרי פטירתה הוא נשא את הדסה בת ר' דוד צבי ברוידא בנו של רבי בנימין ברוידא אב"ד הורדנה. הוא הותיר אחריו בן ובת.
    1. 1. בנו דוד גרש[ון] נולד בווילנא בשנת ה'תר"ג, 1843.
      1. 1. נכדו איליה דוידוביץ סטראשין (Илья Давыдович Страшун) היה היסטוריון סובייטי של הרפואה ורקטור בית הספר הנחשב לרפואה "Первый Санкт-Петербургский государственный медицинский университет имени академика И. П. Павлова, ПСПбГМУ им. акад. И. П. Павлова" (באנגלית: First Pavlov State Medical University of St. Petersburg). אשתו השנייה היתה המשוררת הסובייטית-יהודיה, ורה מיכאילובנה אינבר.
  2. רבי מתתיהו שטראשון – תלמיד חכם וחוקר-אוטודידקט, בעליה ומייסדה של ספריית שטראשון המפורסמת וממנהיגי הקהילה היהודית בווילנה. נפטר בלי ילדים בז' טבת ה'תרמ"ו, 15 בדצמבר 1855, בגיל 68.
  3. רבי יוסף – תלמיד חכם, התגורר בעיר הומל. בנו רבי דוד ירש את כתבי הרש"ש ודודו הרמ"ש. חיבר "קינת דוד" (וילנא תרמ"ו) על מות רמ"ש.
  4. זלאטע אשת רבי ירמיה רוטנר (ראטנער, רודנר). בנם, דוד ראדנער, פרסם את המאמר "שני צנתרות הזהב" על תולדות רש"ש ובנו רמ"ש, ב"כנסת הגדולה".
  5. הצפירה י''א חשון ה'תרמ''ג - שמחה ליפשיץ
    ידיעה בהצפירה, יא חשון תרמג, על פטירת חתנו ר' שמחה ליפשיץ

    אשת רבי שמחה ליפשיץ מהורדנה (נפטר י"א אלול ה'תרמ"ב, 26 באוגוסט 1882).

  6. טשערנא איטֶה (נפטרה כ' שבט ה'תרנ"ה, 14 בפברואר 1895) אשת ר' יוסף בצלאל הרכבי (נפטר בד' שבט ה'תרל"ד, 22 בינואר 1874, ולא בג' שבט ה'תרל"ב, 13 בינואר 1872. הרכבי, לחקר משפחות, עמ' 43 והערה 65א, טעה בזה בעקבות עיר וילנה. אך ראו: המגיד, יד אדר תרל"ד, עמ' 83) עורך בכיר בהוצאת ראָם [=קרי: רוֹם]. בתם האחת היא דבורה ראם אלמנת ר' דוד ראם ("האלמנה" מ"דפוס האלמנה והאחים ראם"), ובת אחרת הייתה אשת אחיו ר' מנחם מן גבריאל ראם (לכן מכונה רי"ב הרכבי "חותן המדפיסים ראם"). החוקר צבי הרכבי, חתנו של רבי ראובן כץ, היה נינם: בן ר' יהודה ליב הרכבי בן בנם ר' גרשון.

[הערה: אצל שטיינשניידר (עיר וילנה, עמ' 227) מובא: …ולימינו הונחו עצמות רב מופלא טהר לב הר"ר יצחק בהמופלג ר' עזריאל זעליג הכהן זעלקין מאנאשטירצינער (ביום כ"ה טבת תרכ"ח) והוא חתן הגאון ר' שמואל שטראשון זצ"ל. שמה של בת הרש"ש שהייתה נשואה לו אינה ידוע ואולי היא שנישאה מאוחר יותר לר"ש ליפשיץ].

עליו

אחרי פטירתו נדפסו בעיתונות ידיעות אחדות הסוקרות את חייו ואת פטירתו, חלק מהידיעות כונס (תוך תיקונים ושינויים קלים) בקונטרס "רמת שמואל" (איידטקוהנען תרל"ג). להלן נצטט מכתבות אלו לתועלת הקוראים:

אוי לנו כי בא השמ"ש

אוי לנו בי בא השמ"ש! ביום ה' י"א אדר שני [התרל"ב] עננה הרת עצב ויגון נורא הקדירה פתאום את שמי עירנו [ווילנא] הטהורים והמזהירים כי השמש המאיר אשר על חוג שמי ווילנא התהלך בהדר גאון תפארתו זה ימים רבים, ואשר קרנים מידו לו להאיר לארץ ולדרים עליה, פתאם בא ונאסף ביום המר והנמהר הזה, ותחשך העיר ביום אור! "השמש המאיר" קוראים יקרים, אשר פי יקבנו היום, הוא הרב הגאון הצדיק עניו וחסיד בכל מעשיו שלשלת היוחסין [נצר מטעי גדולי התורה וצדיקים בין מצד אביו בין מצד אמו (עי' בספר קריה נאמנה עמ' 255)] מורנו ורבנו ר' שמואל שטראשון בהרב הגדול המפורסם מו"ה יוסף זלה"ה גוע ונאסף אל עמיו. את הרב הגאון ז"ל הזה, קרא ה' על הארץ זה שבעים ושמונה שנה, ויזרח לנו אור יקרות בהליכותיו ודרכו בקדש, בתורותיו וחדושיו.

אהה! אבדנו את האיש האלהים הקדוש הזה! עוד נר אלהים זה טרם כבה, והרב הגאון הצדיק רבנו שמואל שוכב על מטתו, והשמועה עשתה לה כנפים כי השמש נטה לערוב, והרופאים החליטו כי אץ עליו דרכו לעלות הרמתה, חשכה גדולה נפלה על כל יושבי עירנו, בשמעם כי היום ילקח אדונם, מורם ואלופם מעל ראשם. כל אנשי הקהל שפכו שיח לאלהי מרום בעד אריכת ימיו ושנותיו להנתן למו נפשו בשאלתם, ובמסתרים בכתה נפשם על שבר בת עמם ועל כבודו פן יגלה ממנו. ולבם היה חרד ופחד על ארון אלהים זה. אבל לשוא, כי דרשהו אלוה ממעל, וד' קורא לשמואל לשבוע שמחות את פניו ולטייל עמו בגו עדן גינתא. וארון אלהים זה נלקח בעו"ה שעה ה' לפנותת ערב, חיש נשמע בכל רחובות מספד ובכל חוצות קראו הוי! הוי! הוי אדון ! והוי הודו! עוד בו ביום בביתו נשא עליו הרב הג' מ"מ דמתא ר' יצחק אלי' לנדא בכי ומספד מר, והמונים המונים נהרו שם ויורידו כנחל דמעה, אלה צעקו חוצה. אלה מר יבכיון פנימה: איה פה קדוש? ואיה לשון זהב הנותנת אמרי שפר?! נפלה עטרת ראשנו, אבדנו כלי חמדתנו!

ביום המחר כמו הבוקר האיר אחרי אשר הכריזו בשם רבני המ"ץ דפה בכל בתי המדרשים לשבות מכל מלאכה ומכל עבודת מעשה יד וגם מתלמוד תורה [לשון ההכרזה: הודעה מרבני המ"ץ דפ"ק יצ"ו • ביום עש"ק לסדר אשר נשיא כו' לאשמת העם יקדימו להתפלל בכל מקום בבוקר קודם שעה תשיעית ומשעה תשיעית עד שעה י"א ינעלו כל החנויות שבעיר בכל מקום (לבד החנויות שמוכרים בהם מיני מאכל א"צ לסגור אותם מפני כבוד השבת) וכל בעלי האומניות מחוייבים לבטל ממלאכתם בשתי שעות הללו, גם יבטלו ת"ת ג"כ משעה העשירית עד שעה י"א, ויתאספו כולם (וביחוד כל אנשי זארעצע) מיד אחר שעה תשיעית לחצר בית הגאון עטרת ראשם המנוח מורנו הרב ר' שמואל שטראשון זצ"ל, לשאת את ארונו הקודש משם עד חצר בית הכנסת הגדולה דפה ווילנא, ושם יתאספו כולם בשעה העשירית לספוד את הגאון הצדיק המנוח זצ"ל הנ"ל, וללותו משם עד בית מועד לכל חי מקום מנוחתו כבוד ז"ל. וכל בית ישראל יבכו כו' כי בעו"ה גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון אלהים, ואראלים ומצוקים תפשו באה"ק ונצחו אראלים כו' בעו"ה. ומחוייבים הכל לבוא לספוד להצדיק המנוח ז"ל ולחלק לו כבוד האחרון הזה משום עשה דכבוד התורה דעדיפא טובא, ולמאן דתני ומתני כו' דלית ליה שיעורא, ואי תורה ואי מצות דמגני עלן השתא בעו"ה, וה' יגדור פרצותינו כו' לחיים, וזכות הצדיק הגאון המנוח זצ"ל יעמוד לנו ויכפר בעדנו סלה עכ"ל.] נשאו את ארון הקדש הזה על כתפם, ויכניסוהו לבית המדרש אשר בו התפלל ולמד עשר שנים רצופות באחרית ימי חייו אחר התפלה עד חצות היום מעומד, ולא ישב אף רגע אחד כל ימיו בבית אלהים, ויספדו לו שם והספדן קרא עליו את המקרא: ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ד', שוכב? הוי ואבוי רבנו שמואל שוכב! הלא מימיו לא ישב בהיכל ד', ולמד רק מעומד בקדושה וטהרה, ועתה הנהו שוכב? וגעו כל העם בבכיה רבה. ויעוררו תאניה ואניה. וספדן אחר קרא עליו את הקריאה הזאת: "מי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון ומה אתם רואים אותו עתה"? כי בצאת הצדיק הזה גלה כבודו פנה זיוו פנה הדרו! ויוסיפו כל העם לבכות עליו וצוחתם עלתה השמימה. משם נשאוהו לחצר בהכ"נ הגדולה, וקול קורא: הברו נושאי כלי ה'! וכרגע והנה החצר מלאה אנשים עד אפס מקום. המונים המונים עמדו דחוקים ומבוהלים ברחובות העיר לראות בנסוע הארון, ושם נשא עליו הרב המ"מ דפה שנית קבל עם מספד מר, וכל העם בניהם קינה! ומשם הכניסוהו אל הקדש פנימה ויניחוהו על הבימה נגד ארון הקודש לאמר: קיים זה כו'. אחרי כן העלו את ארון ה' זה וישאוהו למקום מנוחתו כבוד. העם פרצו ויעבורו שער בית הכנסת הגדולה ויעבור אלופם לפניהם ותורת ה' בראשם. הה מה נורא היה המראה והמסע הקדש הזה! הדלתים סוגרו בשוק, החצרות והבתים הורקו, והרחובות נמלאו קול תשואות ואנחות מר תצילנה אזני השומעים. קול שאון מרחובות העיר קול מהיכלי ד' מבתי כנסיותיה ומבתי מדרשיה, כי הולך האדם הגדול ורם בענקים אל בית עולמו.

בנו הרב הג' חכם הכולל והגביר המהולל מוהר"ר מתתיהו שטראשון הולך אחר המטה ידיו על ראשו ובקול מר מצעק: אבי! אבי! רכב ישראל ופרשיו! (כי בנו הצעיר הרב הגביר הנכבד ויקר רוח מו"ה יוסף נ"י הנהו בק"ק האמלע, ועיניו לא ראו בהלקח עטרת ראשו מעליו) וכל קהל עדת ישראל אחריו בקול כמוהו ירעימו, ידיהם פרושות למעלה סוככים על ארון הקדש ההולך ונוסע בתוך העם. שם בחצר המות העיר הרב המ"מ דמתא הנזכר עוד הפעם קינים והגה והי לאמר: אם משלחים אתם את ארון אלהים למקום מנוחתו, אל תשיבו אותו ריקם כי אם השב תשיבו לו את שלמי דמעותיכם ושלמי נסכיכם, שם נבקעו כל מעינות מי דמעה, ומכל עברים נשמע איך שדדנו? איה הצדיק מושל ביראת אלהים? ויבכו כל העם עד אשר אין בהם כח לבכות. וכן נגנז הארון! נושאי המטה וכל המתעסקים בקבורת הגוף כלם טבלו את עצמם במקוה טהרה מקודם! ונקבר במעלה הקברים אצל הרב הגאון הגדול בדורו אשר שמו וזכרו עודם חיים בקהלתנו מו"ה אברהם אבלי זלה"ה שנפטר ביום י"ג מנ"א תקצ"ו (עי' ק"נ צד 244) והיה המקום פנוי ושמור זה ל"ו שנים למועד שמואל.

ועתה קוראים יקרים המתאבלים עליו! דעת לנכון נקל כי עדת ווילנא מר תתיפח, תפרש כפיה ותלך שחוח כי לקחה אדרתה הדרתה ותפארתה, ומנזר תפארה, את האבן היקרה; אך אם תאבו קוראים יקרים שאציג לפניכם כיום את דרכי הגאון הצדיק והליכותיו בקדש אשר מאד רמו ונשגבו, היות חרותים על לוחות (המגיד/הלבנון) לאות ולמופת לרבים, אוכל להגיד לכם כי לא לאיש כמוני היום לתאר לפניכם את גדל מעלת וחין ערך הצדיק הנ"ל ז"ל אחרי אשר אם גם ארים עיני ועפעפי מאד ינשאו לא ישיג מבטי אל האיש הגדול ורם כענקים הזה, וביותר אשר ראשי עוד מים ועיני מקור דמעה על שברנו הגדול כים. אך באשר זכיתי אני הכותב להתפלל עם הרב הגאון הנ"ל כעשר שנים בבית מדרש אחד, ופעמים גם לבקש תורה מפי מלאך ד' צבאות זה כאשר הודעתי פעמים רבות בהמגיד משמו (ולא אנכי לבדי כ"א כל המבקש תורה מפיו הקדוש כקטון כגדול, והנה הרב הגאון רבנו שמואל עומד עליהם ללמדם תורה ועבודה יחד) ונתתי לבי להתבונן מעט על קצות דרכיו, אותו אגיד לפניכם למען נזכה ונלך גם אנחנו באור ד' זה, אשר יורנו מדרכיו ללכת באורחותיו.

הרב הצדיק הזה מלבד אשר כל התורה כלה בכל מקצועותיה היו ערוכים ושמורים בפיו ולבו, מחדש חדושי תורה בכל עת ובכל רגע (אשר) [כי] היה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק [ונגלו] (ומגלין) לו רזי תורה, עוד חננו ד' בכל המדות הטובות שמנו חכמים בפ"א, אוהב את המקום אוהב את הבריות משמח את המקום משמח את הבריות ומלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות צדיק חסיד ונאמן וישר, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה כו' מוחל על עלבונו תמיד ומגדלתו ומרוממתו על כל האנשים כל חדושיו בתורה היו אמתים ונחמדים להשכיל בנוים על יסודות חזקים ועמוקים פשוטים ומתוקים, והיה מדקדק במעשיו מאד! שכבו וקומו תפלתו ועבודתו מעשיו ולמודו אכילתו ושתיתו, דבורו ושיחתו היו תמיד קצובים ומדודים ע"פ דרכי התורה והחכמה, תורתו היתה בקדושה וטהרה כי כל ימיו למד והתפלל מעומד ולא ישב אף רגע אחד בבית המדרש כנ"ל. ואף כי כח זכרונו היה חזק מאד עד להפליא שכלו זך ומהיר עמוק עמוק, בכל זאת עיונו בלמודו היה גדול מאד עד אשר אם גם למד מאה ואחת פעמים דבר אחד, כאשר חזר ושנה הפעם הק"ב, שם כל מעיניו ועיונו שנית בו כפעם הראשונה וכבוד הענין חדש עמו! – כל ימי חייו זכהו ה' בעושר ויהי נדיב לב חונן ונותן, וצדקת פזרונו גדול מאד בעל טובה וגמ"ח בכל עת כנודע בשער עירנו, ביתו תמיד היה פתוח לרוחה, לקבל את כל אדם בס[בר] פ[נים] י[פות] ובאהבה וריעות. אותות יגון ועצב לא נראו על פניו הטהורים מעולם, אף אם פעמים מקרי הזמן ופגעיו נגעו גם בהרב הגאון הנ"ל [בשנת תרי"ד ח' שבט מתה עליו אשת נעוריו אשה מצוינת מאד חכמת נשים אשר עלתה על כלהן שרתי בנשים (עי' נוסח מצבתה בשש"ק ח"א) וביום ז' כסליו תרל"א מת על פניו בנו הגדול בתורה וביראה תמים במעשיו כו' הרב מו"ה אליהו זלה"ה, אשר זכרון מותו ופרשת גדולתו כתבתי בהמגיד שנה ט"ו. ואח"ז ביום ז' אלול מתה על פניו פתאם במחלת החלי־רע בתו היקרה בנשים, עצמו מספר מעשיה הטובים בחסד ובצדק בגלוי ובסתר מרת זלאטע ז"ל, מלבד איזה הרפתקאות בעסקיו (אשר עסק בהם איזה שעות ביום עד היותו כבן חמשים, כי אז פנה מכל עסקיו והיתה תורתו אומנתו כל היום וכל הלילה עדי שובו לעפרו) וכל הנ"ל לא עשו שום רושם בהנהגותיו וסדר למודו. קבל דין שמים באהבה רבה ובשקט רוח ויהי לפלא ולתמהון!] אך אור פניו לא הפילו כי תורת ד' אשר בה הגה יומם ולילה היתה שעשועיו תמיד ושחוק נעים בהדרת קדש רחף על פניו תמיד. שיחותיו בד"א היו נעימות מאד ומאליפות (לעהררייך) וצריכין למוד, ומעולם לא יצא מפיו איזה דבור מכאיב לב לזולתו, בין בפניו בין שלא בפניו. בשבתו באספה בין גדולים חקרי לב משך הרב הגאון הנ"ל את עין הרואה עליו ראשונה בתמונת פניו המזהירה (אהה על האי שופרא דבלה בעפרא!) וחכמתו הגדולה אשר האירה את פניו, הלא כן ירח יקר הולך בין צבאות כוכבי מרום!

אך לא אכחד תחת לשוני גם זאת, כי אף שהיה הרב הגאון ז"ל מדקדק במעשיו מאד, בכל זאת אחת היא אשר לא שמר כהלכה, והיא, כי מדת הגאוה אשר שמינית שבשמינית הותרה לת"ח, לא שמר הרב הגאון הנ"ל, כי לא ידע בתומו מה זאת גאוה, ותכלית שנאה שנאה, ולא נהג עצמו ברבנות כנודע. בשנת תקפ"ה-פ"ו-פ"ז נבחר לראש ופרנס העיר נגד רצונו, כי גדולי העיר ונכבדיה לא נתנוהו להחליץ את עצמו מזה, ויהי ידיו אמונה לעשות משפט וצדקה בעמו, ובתבונות כפיו נהל את עדתו על מי מנוחות, בכל עת אשר הוכרח לשית לבבו לעניני הקהלה, כי (כאשר אמרתי) בצדקתו ברח תמיד מן השררה.

גם בחכמת התכונה הנדסה ואלגברה וכן בגעאגראפיע היתה ידיעתו רחבה מאד, ויהי בקי גדול בתנ"ך כמעט על פה בטעמים ומסורת, מדקדק נפלא כותב על טהרת לשוננו הקדושה בקצור נמרץ ויהי גפן אדרת אשר נטע ד' ענפה ופוריה כי בני רביעים ראה בחייו, דור ישרים. עטרת זהב הי' לראש עדתנו, וכליל תפארת בראש משפחתו הרמה.

ואלה הם החדושים אשר חיבר הגאון זלה"ה: (א) חדושים על כל הש"ס מן מסכת ברכות עד עוקצים (מענותנותו קראם בשם הגהות) ונדפסו עם הש"ס דפוס ווילנא, מכילים קרוב למאה בויגין, מלבד אשר השאיר אחריו בכתובים. (ב) חדושים והערות יקרות על מדרש רבה (נדפסו בווילנא עם המדרש אשר ע"פ אשד הנחלים, ומהדורא ב' ע"פ הרב מהרז"ו ז"ל. ועל חמש מגלות יש כתב-יד). (ג) מקורי הרמב"ם על ד' חלקי הרמב"ם וחדושים נפלאים וקצרים (דפוס ווילנא תר"ל). (ד) חדושים והערות קצרות על שו"ע או"ח (גרפם עם השו"ע דפוס ווילנא). מלבד חדושים רבים אשר נדפסו על שמו בשאר ספרים כמו בקונטרס אחרון לשאגת אריה ובקונטרס אחרון לטורי אבן, ובספר יהגה חכמה ובספר נתיבות עולם ובספר מור ואהלות. (וכמה חדושים כתובים בכתב ידו בגליוני הספרים) וכל חדושיו המה מאורי אור להאיר הדרך לכל לומדי תורה ומורי צדק.

ואחרי אשר חביבים ויקרים לנו אמרות צרופות בספירים מעולפות דברי מורנו הרב הגאון הצדיק זלה"ה אמרתי להעתיק את לשונו הזהב בסוף חדושיו על הש"ס אשר אמר עם הספר: אודך אלהי ואהללה שמך עליון על גודל חסדך אשר עשית את עבדך, כי עזרתני להוציא לאור הגהותי אלה על כל הש"ס כולו בתור האיש המעלה, ידעתי כי לא בכח תבונתי כוננתים ולא זרועי משלה לי להעלותם על הספר לולא רחמיך הרבים אשר תמכוני, ולא כגמול ידי, וזכות אבותי הקדושים אשר בארץ המה היא שעמדה לי, ואני תפלה, כן יהי חסדך עמדי להוציא לאור גם יתר חדושי אשר המה כבר בכתובים אתי, ואת אשר יתחדשו אצלי בעזרתך חונן הדעת! ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חברי ולא תמוש התורה מפי ומפי זרעי וכו', אני הוא המחבר שמואל בלא"א הרב מוהר"ר יוסף זלה"ה, עכ"ל הזהב. היש פה מתוק מזה? זכות הגאון הצדיק זלה"ה יגן עלינו, ויקויים מקרא שכתוב: וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.

ווילנא. שרגא פייוויל אלקניצקי

[המגיד שנה שש עשרה מס. 16. והלבנון שנה שמינית מס. ל"א ול"ב]

לזכר עולם יהיה צדיק (שנה לפטירתו)

ווילנא. לזכר עולם יהיה צדיק
כל גדול וחכם, כל רב וגאון, זכרונו חי חי הוא בלב בני עמנו גם אחרי לכתוב בדרך כל הארץ: "זכר צדיק לברכה" הוא בקרב אחינו, לשמו ולזכרו נמלא חרדת קדש, מעשיו ותורתו חיים וקימים המה בתוכנו לדור ודור, ובצדק נוכל לאמר: צדיקים במיתתם קרוים חיים. [—].
רגשותיהם אלה הראו יושבי עירנו אתמול לזכר מות אחד גדולי הדור; אתמול בעשתי עשר לחדש אדר, לתקופת השנה שמת הרב הגאון הצדיק והחסיד מורנו ורבנו ר' שמואל שטראשון זצ"ל התאספו יושבי עירנו בבית המדרש אשר התפלל ולמד בו בחיים חייתו, והמ"מ דמתא הרב הג' מו"ה יצחק אליהו לאנדא יחי' נשא עליו מספד תמרורים, הבית היה מלא מפה לפה אנשים, עצב נורא ותוגה איומה שכנה על פני כלם בהזכר לפניהם כל פרשת גדולת הרב הגאון ז"ל, צדקתו וחכמתו הגדולה, מעשיו הטובים ומדותיו התרומיות הנעלים וידועים לכל באי שער עירנו, אשר יצא במו לתהלה בקרב הארץ. צפופים עמדו כל הנאספים נכח ארון הקדש אשר משם עורר הספדן עליו קינתו; לפניהם משפחת הגאון זצ"ל הרמה ובראשה בנו הרב הגאון החכם הכולל רבנו מתתיהו שטראשון נ"י עטרת תפארת עירנו ונחמתה אחרי הלקח אדוניה מעל ראשה, אביו הגאון זצ"ל. – ויהי ככלות הרב המ"מ את דבריו שר הש"ץ דמתא את התפלה "אל מלא רחמים" וכל העם הוריד כנחל דמעה, ומקרב ולב עמוק שפכו שיחם בהתפללם בעד מנוחתו כבוד.
כזה הראו יושבי עירנו את עצבם ואבלם אחרי הגאון זצ"ל ועוד ההני נותן בזה לפניכם, קוראים נכבדים, את נוסח הקינה (חֻברה מאת הח' רש"פ אלקאניצקי נ"י) אשר נכבדי ביה"מ הנ"ל חקקוה על לוח גדול מעשה ידי אמן ויתלוה ממעל למקום אשר הגאון ז"ל עודו בחיים קבע עליו למודו ותפלתו, לזכר עולם על עצבם ויגונם. בכל תקופת השנה לא הרהיב אישר לשבת על המקום הזה, ספרים רבים הונחו עליו אשר הגאון זצ"ל הגה ולמד במו תמיד.
הלוח הגדול הזה יתנוסס בפאר והדר נגד פני הבא בבית המדרש הזה; משני עברי הקינה עומדות שתי ספרים על עצים שפלי-קומה, ענפיהם גדועים, ומבין עפאים אשר ישוחו לארץ ראשן תעוררנה קול בוכים, קנים והגה והי. וז"ל הקינה:

לזכרון בהיכל ד'!

מי יעלה בהר ד'? ומי יקום במקום קדשו?

בן אדם דום!

עמוד על עמדך!

אל תקרב הלום!

של נעליך!

המקום הזה אדמת קדש הנהו!          פה עמד והגה בתורת אל
הר סיני זה, בהדרת קדשהו              הגאון הצדיק רבנו שמואל (לפ"ק)

שמו שמים, כנחל זרמו מים, כי בא השמ"ש
ממעל לראשנו, על חוג שמינו, בגבורתו יצא השמ"ש
ועתה שמ"ש בווילנא דום, נשמע קול ממרום, והבאתי השמ"ש
אור בהיר בשחקים, יזכירוהו גם במרחקים, על כל הארץ יצא השמ"ש
לאורו חשך הלכנו, הה! עתה לארץ השלכנו, לא יאיר לנו השמ"ש
בכי ואנקה, מספד מר וצעקה, כי לא יזרח לנו השמ"ש
נר אלהים כבה, רוחו לאל שבה, שם בגבול בית-שמ"ש
המקום הזה מה נורא, עליו הופיע גאון שר-התורה, וזרח השמ"ש
רום נשא ידיהו, בדרכי ד' גבה לבהו, מי כמהו תחת השמ"ש
בכל מקצעות התורה כחשכה כאורה, עמלו היה תחת השמ"ש
רבים הלכו לאור צדקתו, גם יחמו באור תורתו ממגד תבואות שמ"ש
יועץ וחכם חרשים, נצר מגזע ישישים, שמם ינון לפני שמ"ש
ועוד נוסף על חכמתו, קדושתו וענותו, ויהי לנו מאור ושמ"ש
ספדו לשמואל כי עלה הרמתה, ובני ישראל באו מרתה, לעת בוא השמ"ש
פנה הוד תורתנו, נפלה עטרת ראשנו, אוי לנו כי חשך השמ"ש

ה"ה הרב הגאון הצדיק חסיד ועניו מעין המתגבר רזי תורה נגלו לו איש אלהים קדוש הוא מהר"ר שמואל שטראשון בהרב רבי יוסף זלה"ה.
בעהמ"ח הגהות על הש"ס, מדרש רבה, רמב"ם, שו"ע, מלבד חדושים רבים הנשארים בכ"י והנדפסים בספרים אחרים משמו ויצאה נשמתו בקדושה וטהרה"יום י"א אדר שני" לפ"ק תנצב"ה

 

ואתה מו"ל נכבד, שים את הקינה הזאת לפני הקוראים ויקוננוה כל בית ישראל בזכרם את אבדתם הגדולה וזכות הגאון זצ"ל יגן עלינו ועל כל ישראל סלה.

ן' חבי"ב

[הלבנון, כ"ז אדר ה'תרל"ד]


ביבליוגרפיה: עיר ווילנא, עמ' 250 ואילך ♦ יצחק אליהו לנדא, רמת שמואל ♦ צבי הרכבי, תולדות רש"ש וכתביו.

(עוד על פטירת בנו ר' אליהו, המגיד, כז כסלו ה'תרלא).

12 תגובות הוסף תגובה

  1. ליה הגיב:

    לעורך שלום, נתקלתי במקרה בתמונתו של הרב מתתיהו שטראשון הדומה להפליא לסבי שנפטר לפני שנים רבות.שם משפחתו המקורי של סבי היה שטראשון (אותו היגה ב"ס" והסביר שכך היה המנהג ממקום מוצאו בווילנא). ידוע לי גם שהייתה למשפחתי ספריה מאוד עשירה שהועברה באיזה שהוא שלב ארצה. האם יש לכם אינפורמציה לגבי נכדיו של הרב?סבי נולד בסביבות 1870 ואם להסתמך על התמונה המופיעה כאן היו לו את אותן עיניים מלוכסנות, עצמות לחיים מובלטות וחיוך. אשמח לקבל אינפורמציה נוספת – באם יש לכם. בתודה מראש, ליה

    אהבתי

    1. isheiisraeladmin הגיב:

      שלום,
      על נכדיו של הרב הרחבתי בפוסט עליו, דפדפי מטה לפרק "צאצאיו", אם לא תמצאי משהו על סבך, אשמח לשמוע מה שמו הפרטי ולנסות לברר את הקשר שלו.
      שם המשפחה אכן נהגה בס'.
      על ספריית שטראשון תוכלי לקרוא בערך על הספרייה בוויקיפדיה העברית:
      https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%9F
      ובמקורות שם.

      אהבתי

  2. יהודה הגיב:

    היי ליה…אולי אנחנו קרובי משפחה. 🙂 אני צאצא של שמואל שטראשון גם כן שדומה 2 טיפות לאבא שלי ז"ל…אבל לגביי שאר השושלת אין לי מושג…איך אפשר לברר? יש דרך? מלחמות העולם עשו הרבה בלאגן והרבה אינפורמציה אבדה.

    אהבתי

  3. יהודה הגיב:

    שמו של סבי הוא בנימין רפלוביץ'.. ולגביי הוריו איני יודע. אני משער שהוא נולד בשנת 1895 בערך..אבי נולד בשנת 1924. אם אדוני העורך יוכל לעזור אודה לו מאוד.

    אהבתי

    1. isheiisraeladmin הגיב:

      שלום יהודה, אם תוכל למצוא עוד מידע על סבך ומקום מגורי הוריו, זה יוכל אולי לספק לנו קצה חוט.

      אהבתי

  4. Baruch הגיב:

    האם לרש"ש היה לו בן שקראו לו יוסף? אשתו של הרש"ש- היא שרה ובנו – הוא מתיתיהו. אולי היה עוד בן שקראו לו יוסף. בתו של יוסף שטראוסן קראו לה חנה והיא הסבתא של הסבתא שלי.
    מישהו יכול להוכיח את זה? יש לי עדות מבן דוד שחקר את הנושא בליטא "ומצא" שלשרה היה בן שקראו לו יוסף.

    אהבתי

  5. יהודה הגיב:

    שלום מר עורך…לאחר בדיקות גיליתי שטעיתי.. וסבתי ששמה הוא רוזה (שושנה) היא בעצם נכדתו של הרב שמואל שטראשון ע"פ הסיפורים במשפחה.. אבל אולי היא הנינה שלו בכלל…מהסיפורים במשפחה אני יודע שברחובות ליטא היו רודפים אחריה ומהללים אותה על ייחוסה… אם יש באפשרותכם לקשר את השם שלה לשאר המשפחה אני אשמח…שם משפחתה לא ידוע לי כרגע…

    אהבתי

    1. Baruch Davis הגיב:

      האם לרש"ש היה לו בן שקראו לו יוסף? אשתו של הרש"ש- היא שרה ובנו – הוא מתיתיהו. אולי היה עוד בן שקראו לו יוסף. בתו של יוסף שטראוסן קראו לה חנה והיא הסבתא של הסבתא שלי.
      מישהו יכול להוכיח את זה? יש לי עדות מבן דוד שחקר את הנושא בליטא "ומצא" שלשרה היה בן שקראו לו יוסף

      אהבתי

      1. הי"ם הגיב:

        ברוך, שבוע טוב. אנא קרא את הפוסט וראה את שם בנו השלישי של רש"ש.

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s