רבי בן ציון שטרנפלד

רבי בן ציון ב"ר אריה ליב שטרנפלד (ה'תקצ"ה, 1835 – ה'תרע"ז, 1917) רבן של ראס, מערעץ, שרשוב, איישישוק, חסלביץ, קלוואריה ובילסק. מחבר "שערי ציון". מגדולי הפוסקים בדורו.

בנו ר' חיים דוד נשא את לאה בת ר' שבח לוינזון (תרנ"ג, 1893) והדפיס בשנת ה'תרצ"ב, 1932, את הכרך האחרון בסדרת "שערי ציון" של אביו. בתו אלטע נישאה לרבי משה אהרן בן דעת שהמשיך לכהן כרבה של בילסק לאחר פטירת חמיו ונספה בשואה.

מדבריו

ואספרה אל חוק דבר אחד מה שאירע לי שבאתי בכתובים עם איש אחד נכבד ממדינת אנגליא ואח"ז כאשר באנו להכרות ע"י הכתב כתב אלי שאתן לו עצה לרפואת הנפש שבכל פעם שהוא עומד להתפלל בא אליו רעיון כוזב אולי בדה משה רבנו הכל מלבו, וסיפר שהמחשבה הרעה הזאת באה לו שבעת שהיה בן ששה עשר שנה היה לו חבר אפיקורס והביאו לידי כך ומאז ועד עתה אינו יכול לפטור מן המחשבות הזרות האלה וביקש ממני שאתן לו עצה ע"ז. והשבתי לו כי הנה כל אדם כל יגיעתו על בניו ובנותיו לגדלם ולחנכם ולהשיאם ואין קץ וגבול לכל עמלו ויגיעו עליהם ועבורם עושה כל הערמות והתחבולות ולפעמים מת בלא עתו בשבילם, ומפני מה אינו נופל בלבו מחשבה כזאת שמא הבנים אינם שלו ואולי הוא מתייגע על בנים זרים, ובע"כ האמונה שהוא מאמין באשתו שלא זנתה תחתיו הוא אצלו כודאי ואין בלבו שום ספק, וא"כ מפני מה לא יהיה לנו אמונה כזאת בדברי חכמינו ז"ל כמו שאמת מאמין באשתך ומפני מה על ה נופל לך ספיקות. והשיב לי האיש הזה: רבי לא דיבר מעולם עם האפיקורסים שאם היה מדבר עמהם היה יודע שזה אינו תשובה ניצחת להם, והשבתי לו כי לאפיקורסים אין לנו תשובה נצחת וכדברי חז"ל שעם אפקורסי ישראל לא יהיה לו שום ויכוח דכל שכן דפקר טפי וכל באיה לא ישובון. אלא שקשה עלינו בעצמינו שאנו עובדים את השם ושומרים את התורה בכתב ושבע"פ ומנין אנו יודעין האמת, וע"ז יש לנו תשובה ברורה שאנו רואין בחוש ובמופת דבר אמת לאמתו בלא שום ספק כלל שכאשר אדם לומד גמרא או משניות וקובע עתים לתורה קודם תפלת המנחה או בין מנחה למעריב או קודם תפלת שחרית אז מתפלל אחרי זה תפלתו בכונה רצויה, וכאשר יעשה מצוה יעשנה בתמימות, וכל מה שלומד יותר מרגיש בעצמו קדושה ויסורו ממנו כל הספיקות שהיו לו באמונות ודיעות, וכאשר יתחיל להתבטל מלימודו אז ציבחר ציבחר יתבטל ממנו הקדושה ויתרפה בתפלתו ונופלים בלבו מחשבות זרות בין בעניני אמונות בין במחשבות התאוות, ודבר זה יכול אדם לידע בעצמו רבבות פעמים בימי חייו וע"ז יעידו אנשים לרבבות אשר כל אדם מרגיש בעצמו, ואף כי התורה שלמד אין בזה שום מוסר ורק פרק משניות בסדר טהרות או קדשים או דף גמרא בהלכות החמורות. והנה האיש הזה אם ילמוד דברי חכמה וחשבון וכדומה אף שאין בזה שום אפיקורסות כלל בכל זאת מתקרר לגמרי ואין לו חפץ להתפלל ואם מתפלל בע"כ הוא מתפלל בלא כוונה. וכאשר נבין הלא בדף גמרא או פרק משניות אין בזה שום רעיון מוסרי ותוכחה, ובחכמה וחשבון אין בזה שום רעיון חפשי ואפיקורסות ומה נשתנו אלו מאלו ומפני מה לימוד התורה מביאתו לידי יראת ד' ומחזקת אמונתו וע"י לימוד שארי חכמות מתקרר יראת ד' בקרבו ונופל לו ספיקות באמונות ודיעות, א"כ הרי רואין אנו בחוש ובמופת שהתורה הוא קודש קדשים וע"י לימוד התורה נתקדש גופו ואיבריו אף שאינו מרגיש בעצמו מאין בא לו הקדושה הזאת וכדברי חז"ל כל העוסק בתורה לשמה כו' ומלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות צדיק וחסיד ונאמן וכו':

[שערי ציון, ג, הקדמה לחלק הדרוש, עמ' 141]

מילות מפתח: שטערנפעלד, שטערינפעלד, שטרנפלד