רבי נפתלי צבי יהודה ברלין

רבי נפתלי צבי יהודה ב"ר יעקב ברלין (כ"ט חשון ה'תקע"ז, 20 בנובמבר 1816 – כ"ח אב ה'תרנ"ג, 10 באוגוסט 1893) אב"ד וולוז'ין וראש ישיבת וולוז'ין. כונה: הנצי"ב מוולוז'ין. מחבר "העמק דבר" על התורה, ביאור על המכילתא, "עמק הנצי"ב" על הספרי, "העמק שאלה" על שאילתות דרב אחאי גאון ושו"ת "משיב דבר". מכתביו נדפס "מרומי שדה" על הש"ס.

חתנו של רבי יצחק מוולוז'ין.

נפטר ונקבר בוורשה שבה התגורר לאחר סגירת ישיבת וולוז'ין.

עליו

ווארשא. כל הרחובות אשר מסביב לנאלעווקי מלאו ביום ו' עש"ק העבר בצהרים המון כביר ועצום מאד. מוראנאווסקא, מילא, מגרש מוראנאוו, דזיקא נשקפו לעיני המביט עליהן מגבוה כים של ראשי אדם, בני מפלגות שונות באו לחלוק את הכבוד האחרון לשר התורה, הארי שבחבורה, הגאון הזקן שהעמיד תלמידים הרבה מאין כמהו כקש"ת נפתלי צבי יהודא ברלין זצ"ל. השמועה הרעה: "ראש הישיבה מוואלאזין נפטר" עפה כחץ מקשץ בכל פנות העיר, ויבואו תופשי התורה והחרדים והתמידים וגם רבים מהמשכילים ללוות את הגאון לבית עולמו. כשנה אחת ישב הגאון ז"ל בעירנו, ונקל להבין כי במשך העת הקצרה הזאת לא יכול להראות פעלו פה. מלבד קוצר הזמן עמדו גם הזקנה ורפיון הכח לשטן על דרכו, כי בשנה הזאת קפתה עליו הזקנה הרבה מאד וכחות גופו הלכו הלוך וחסור ומחלות שונות תקפוהו. קוה קוו רבים מבני עמנו, כי בית הגאון ז"ל יהיה למרכז התורה, לאור שהכל מתחממים כנגדו, אבל הגאון ז"ל ידע כי דורו נסע ונגלה, כי השלים פעלו עלי תבל, וגם בשבתו פה נשאו רוחו אל התקון ואל המפעל אשר בו היתה נפשו קשורה, פרק גדול וכביר בתולדות היהודים ברוסיא, בדברי ימי התורה והרבנות בארצנו ירד קבר עם הגאון הכביר, אשר במקום גדולתו בתורה היה גם גדול במעשה, בזריזות, בעבודה, ולא לחנם היה חותם את שמו תמיד בתאר ה"טרוד". כמו שלא יוכל סופר דברי ימי ישראל להעלים תחת לשונו את שמות המקומות: יבנה, אושא, נהרדעא, פומבדיתא, כן לא יוכל להבליע את השם וואלאזין, ובהשם ואלאזין קשורים עוד שני שמות גדולים, שם המוסד הגאון מהור"ר חיים זצ"ל, ושם הראש האחרון הגאון מהור"ר צבי יהודא זצ"ל. מעטים הם בינינו אנשים המקדישים את כל חייהם לדעה אחת, למפעל אחד, ובין השרידים האלה אשר ה' קורא נמנה האדם הגדול אשר אותו הובלנו לקברות.

מי יספור את המון המלוים, מי ישים את הדמעות בנאד, מי יתאר את חרדת הקדש שהתעוררה בלב כל איש למראה הארון הפתוח והגויה המכוסה במעטפה שחורה! בלי סדרים, בלי להקות נערים עוברים בסך, בלי פרחים, בלי שלשלת ארוכה של מרכבות נהדרות היתה ההלויה הזאת, אך מה נעלה ויקרה היתה בעניה ותומתה! כאשר הורד הארון ממעון המנוח וינשא על כתף, עוד לא היתה מנויה וגמורה מראש, אם תלך הכבודה דרך דזיקא או דרך נאלעווקי, לא היה שם מנצח על הסדרים, לא היה שם איש אשר דעתו תהיה פנויה לדברים כאלה. העם היה שקוע בגשי אבלו, תפוש ברוב שרעפיו.

הנה כן הובלנו פה לקברות את רב הרבנים בארצנו, ומה נספר ע"ד הכבוד והמספד, אי לשון ממהרת לדבר אמרי שפר, אי פה מפיק מרגליות אשר יוכל לתאר את כל אשר פעל ה"טרוד" הזה, אשר את גויתו ראינו עטופה במעטפה שחורה בארון הפתוח! הגוף הטהור הזה היה מעון לנשמה גדולה, לרוח כביר אשר לא ידע מנוח, לרוח אשר פעל ויפץ את קרניו לארבע רוחות העולם.

היתן לנו הדור הבא אנשים כאלה במקצוע זה או במקצוע אחר? הרעיון הזה התעורר בלב כל איש אשר עמד בתוך המלוים, ומי ימצא מענה? אך זאת נדע, כי נשאנו הפעם לחצר מות אחד גדול אשר לא הניח כמותו. תהי נפשו הטהורה צרורה בצרור החיים!

[הצפירה, א' אלול ה'תרנ"ג]

14 תגובות הוסף תגובה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s