רבי נחמן דוד לנדינסקי

רבי נחמן דוד ב"ר משה לנדינסקי (? – כ"ב ניסן, אסרו חג הפסח תשכ"ח, 20 באפריל 1968) מייסד וראש ישיבת בית יוסף בגייטסהד.

נקרא לגייטסהד בידי קרוב משפחתו ר' דוד דרייאן שהיה שוחט בגייטסהד וביקש לייסד בה מקום תורה. כשנה לאחר הגעתו למקום, בשנת ה'תרצ"א, 1931, הזמין את ידידו רבי אליעזר קאהן לכהן לצדו כמנהל רוחני בישיבה.

לאחר התייצבות הישיבה והכנסת אנשי צוות חדשים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, נאלץ לעקור לארצות הברית בשל מחלתו של בנו. הוא כונה 'דער גייטסהדער ראש ישיבה' אולם לא יכל לשוב ולפעול בישיבה עצמה עד פטירתו.

עליו

"זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

יהודי אנגליא ויהדות התורה בעולם כלו עומדים ומשתוממים לפני חידה סתומה שלפניהם, והיא חידת גייטסהד. פנה נדחה זו בצפון אנגליא, מקום מכורת פחמים, במה זכתה לעלות על מפת עולם התורה ולהעלות עמה את המדינה כולה כמרכז התורה באירופה?

אמנם יש שמנסים לפתור החידה ולפענחה בעובדא ש"לא נבנתה צור אלא מחרבנה של ירושלים" ומרכז התורה החדש קם אחרי חרבן היכלי התורה הגדולים באירופה, ברם, מדוע זה בחרה ההשגחה דוקא במקום זה, ומי הם אלה שזכו להכין את עוגן ההצלה לספינת ישראל שנטרפה בים של דם ואש, ולהקדים רפואה למכה?

בשנת תר"ץ הונח היסוד ליצירה נהדרת זו ע"י איש עניו וצנוע, צדיק בדרכיו, בעל נשמה יתרה, חזון ומעוף, ממעט בדבור ומרבה בעבודת ה', ר' דוד דרייען זצ"ל, השוחט דמתא גייטסהד, תלמיד הישיבות הקדושות של רדין ונובוהרודוק, שהיה לאגדת פלאים במשך הזמן. רק רעיון אחד מלא את כל ישותו והויתו – הקמת מקום תורה בעירה גייטסהד שחי בה.

והנה כארבעים שנה עברו מאז, ועוד מעט ויקום דור חדש ושמו של האדריכל שהקים בנין זה לא ישמע עוד, "ואין זכרון לראשונים" אמר קוהלת, ולא יזכר שמו של זה שהשקיע בו נפשו ורוחו, ומסר נפשו על כל נדבך ונדבך שנוסף להישיבה, וזרע ונטע נטעי שעשועים של תורה בארץ לא זרועה זו, אמרתי להעמיד לו ציון בבמת התורה של "הד אלי-הו" ולזכר עולם יהי' צדיק.

הרב הגאון ר' נחמן דוד לונדינסקי זצ"ל נולד בעיר רדין לאביו הגאון הנודע ר' משה זצ"ל בבית שהי' כולו ספוג תורה ועבודה וגמ"ח, ר' משה היה ידוע בעולם הישיבות לגאון בקי בכל חדרי התורה ולא פסק פומיה מגירסא. בצעירותו הי' ר' משה מבחירי תלמידי הנצי"ב זצ"ל בישיבת וולוזין, וכשהחפץ חיים זצ"ל בקש ר"מ לישיבתו הגדולה ברדין מנה למשרה גבוהה זו את ר' משה מקנישין, בהמלצתו של הנצי"ב זצ"ל. מאז, נפשו היתה קשורה בנפשו של החפץ חיים זצ"ל שהי' אומר על ר' משה שהוא "ארון הספרים", אהבה הדדית נתקשרה ביניהם, והח"ח זצ"ל כבדו והעריצו ומזכירו בחבוריו בהשתתפותו בברור הלכות שונות שדרשו "דבוק חברים". תלמידים למאות הקים ר' משה בישיבתו וביניהם הגה"צ ר' אלחנן וסרמן זצ"ל ויבל"ח הגאון ר' יוסף כהנימן מפונוביז.

בבית ובסביבה כזו ספג ר' נחמן דוד חבת התורה וקדושתה ומכאן יזמתו להרביץ תורה ולהאדירה. זמן מה עשה ר' נחמן דוד בישיבה המפורסמת בקעלם, ערשה של תנועת המוסר, ומשם הלך לישיבת בית יוסף בשטת נובוהרדוק במקום שבן דודו הגה"צ ר' דוד בודניק השפיע עליו והאציל עליו מרוחו, ואח"כ נתמנה לר"מ בישיבת בית יוסף בוורשא. בשנת תר"ץ הזמינו השוחט ר' דוד זצ"ל בן-דודו ליסד ישיבה בעירתו גייטסהד. צדיק צנוע זה הרגיש בחושו הבריא שקרקע זו ראוי' לקליטת זרע אמת. קהלה קטנה זו כל חבריה היו שומרי תורה ומצוה, קבעו עתים לתורה ואת בניהם שלחו לישיבות בלונדון ומנשסתר. רעיון זה מצא אוזן קשבת גם בין הבעה"ב בעירה.

רנ"ד ראה בהזמנה זו תפקידו בחיים, להרביץ תורה בישראל, ונגש למלאכת קודש זו בחום לב נעוריו ובהתלהבות רוחו. אמנם קשה הי' תפקידו, מצא לפניו ארץ לא זרועה וקרקע בתולה במובן הרוחני. הי' לו ליצור יש מאין. הי' עליו למצוא תלמידים – כי בני גייטסהד בחרו לגלות למקומות תורה אחרים – וגם מקור לפרנסת התלמידים.

אחרי עבודה שזיפית [!] הצליח להקים ישיבה שבמשך זמן קצר יצא שמה במדינה והזמין את חברו ורעו הגאון ר' אליעזר כהן זצ"ל לעוזרו ולמנהל הישיבה. מאז נכרתה ברית עולם ביניהם ושניהם עבדו במס"נ להקים את היכל התורה בגייטסהד.

הר"מ סבב במדינה לאסוף אמצעים להחזקת הישיבה, ששמה הלך לפניו. אולם יותר משקבל מהמנדבים, נתן להם. הרעים בקול חוצב להבות על חיוב למוד התורה וחנוך הבנים בישיבה. התפרסם כדרשן נפלא לוקח נפשות וכן נתפרסמה גם הישיבה ותפסה מקומה בין מקומות התורה במדינה.

והנה באה שנת תרצ"ג והישיבה הגיעה למרום פסגתה. אז היו ראשית ימי החרבן הנורא של עמנו. זרם של פליטי חרב הגיע לאנגליא וביניהם הרבה בני תורה, וישיבת גייטסהד פתחה לפניהם שערי' לרוחה והצילה נפשותיהם. תרתי משמע. בה מצאו מרגוע לנפשם ורוחם. אז הי' הר"מ גם לאב גם לאם להם, לפטרון ולמחנך. שבורים ורצוצים באו פליטי חרב אלה, הכל אבדו בחייהם הצעירים, וזקוקים היו לעזרת אב וללטיפת אם. נשארה בלבם רק אמונת אבותיהם הקדישים ומסירותם לתורת ה', בה ימצאו נוחם ומרפא לסבלותיהם ולצערם. על הר"מ והמנהל היה לרוות צמאים לדבר ה' ולרפא את לבם השבור וגם לדאוג לכלכלתם וצרכיהם השונים. עבודה זו נעשתה ע"י הר"מ והמנהל בהבנה לבבית ובאהבה אמהית.

על הר"מ הי' לסובב בעירות לאסוף כספים וגם אוכל, כי הימים היו ימי מצוקת המלחמה הקשה. חז"ל לומדים שקורעין על אב ואם שנאמר "ואלישע ראה והוא מצעק אבי-אבי רכב ישראל ופרשיו" אבי אבי זה אב ואם (מו"ק כ"ו). אלישע בראותו שרבו נעלם ממנו, צעק ומצעק את כל תלמידיו, הוי לנו שהלך מאתנו גם אב וגם אם, אב בנובאה וחכמה ואם לעמו שהחיה בן אשה אלמנה ושהספיק צרכי העם הגשמיים בימי רעב ובצורת.

גם הראש הישיבה זצ"ל הי' אב ואם לתלמידיו וגם רכב להם ופרשיו, קבל עליו כברכב הזה כל משאם, יגונם וצערם, תלאותיהם והרפתקאותיהם וכפרש הזה הי' נוהג אותם בחכמתו וסלל מסלה לפניהם לדרך העולה בית א-ל.

השפעתו על תלמידיו היתה דינמית, דבריו החוצבים להבות אש, רעיונותיו הנעלים עשו לו שם גם מחוץ להישיבה, ושמו יצא כגדול בתורה, דרשן נפלא, מחנך נערץ. כי הי' מחנך בחסד עליון. ידע להכניס בישיבתו סדר למופת, דיסציפלינה קבועה. רכש חבה והערצה מצד תלמידיו והבנה הדדית בין רב לתלמיד. שיחותיו בהישיבה היו מלאי ענין. שעוריו בשבת בפרקי אבות היו נשמעין בקשב רב מלאי רעיון ומחשבה מקורית. פה מפיק מרגליות.

במשך הזמן הזמין להישיבה רמי"ם גדולים ידועי שם באהלי תורה, שהוסיפו כבוד ועמדה להישיבה ביתר שאת, ובצוותא חדא שאין דוגמתא, באהבה ואחוה עבדו יחד להקים ישיבת גייטסהד לתל תלפיות, למרכז התורה בעולם היהודי.

כמשה רבינו שרק מרחוק ראה את הארץ משאת נפשו, גם ר' נחמן דוד זצ"ל לא זכה לראות את הישיבה בתפארתה בבנינה החדש המפואר, ולראות צעירים למאות נוהרים אלי' מכל אפסי ארץ לחסות בצלה דליהנות מאורה ורק מרחוק ראה אותה ובחזון רוחו.

מסיבות מחלה קשה לבנו הצעיר, הי' אנוס לעזוב את ישיבתו האהובה לו ולנוד למרחקים. מנוחת נפש שלמה לא מצא מאז נפרד מישיבתו עד שהגיעה לנו הבשורה הנוראה על פטירתו הפתאומית בנויורק הרחוקה, באסרו חג הפסח שעבר. וכשהספדנוהו בישיבתו בגייטסהד בבא הבשורה הרעה הרגשנו בדברו אלינו בדברי רב לר' שמואל בר שילת "אחים לי בהספדאי דהתם קאימנא" הספידו אותי התם בישיבתי – כאן בנויורק הרחוקה לא ידעו להעריך את מפעל חיי, דהתם קאימנא, בגייטסהד היו ימי עמודתי, שם מקום חיותי וקיומי.

מה צר לי להספיד את גיסי הגדול, האי שופרא דבלי בארעא, אבדתו אין לה תמורה. חז"ל מתארים את האבדה במיתת צדיקים ששקולה מיתתם של צדיקים כשרפת בית אלקינו (רה"ש י"ח) ובמדרש ישעי' כ"ט אומרים שקשה סלוקם של צדיקים יותר מחרבן בית המקדש ואמרתי לתרץ סתירה זו, שאמנם שקולה מיתתן כשרפת בהמ"ק, אלא בחורבן ביהמ"ק הי' קצת נחמה שהקב"ה כלה חמתו על עצים ועל אבנים, כמאמרם ז"ל על מזמור לאסף קינה לאסף מיבעי לי', ואחרי חרבן הבית הראשון נבנה הבית השני וגדול כבוד הבית האחרון מן הראשון. וכן בכל דור ודור הקב"ה מזמין צדיקים לפי דורם, וזרח השמש ובא השמש, משא"כ סלוקן של צדיקים, בדור שהצדיקים מסתלקין, מיתתן קשה יותר מחרבן בית אלקינו. גדולי התורה בימינו חניכי הישיבות הגדולות שלמדו ונתחנכו ע"י גאוני הדור שעבר הולכים ומסתלקים ממנו, ואחד מהם הי' הראש הישיבה הראשון בגייטסהד הגאון ר' נחמן דוד זצ"ל. הוי מי יתן לנו תמורתו.

עברו כבר כמה שנים מאז עזב את ישיבתו הק' משאת נפשו אולם רוחו ונפשו חיים בקרבה.

חז"ל בתענית מספרים על חוני המעגל ששב לעירו אחרי הפסקה של שבעים שנה ובני ביתו לא הכירוהו, נכנס לבית מדרשו והתלמידים לא ידעוהו, אולם "שמעינהו לרבנן דקאמרין נהירין שמעתתין כבשני חוני המעגל, דכי הוי עייל לבי מדרשא כל קושיא דהוו להן לרבנן הוה מפרק להו, אמר – אנא ניהו."

אותו לא ידעו, אולם את תורתו הכירו ולמדו.

הראש הישיבה זצ"ל נפרד מישיבתו, ויקם דור חדש לא ידעוהו, וגם תלמידיו לא יכירוהו, אבל תורתו ורוחו חופפים בהישיבה וכתלי בהמ"ד יוכיחו, ויזכירו לנו יודעיו ומוקירי שמו כי ר' נחמן דוד זצ"ל לא מת ומה זרעו, שזרע לצדקה ותורה בישיבת גייטסהד בחיים, אף הוא בחיים.

ת. נ. צ. ב. ה.

הספדו של גיסו הצעיר רבי זלמן פליטניק אב"ד ליברפול

נדפס ב"הד אליהו", שנה ו, גליון שבועות תשכט

---

ביבליוגרפיה: מבוא לספר 'נחלת אליעזר', ירושלים תשל"א, הערה 17 ♦ אוצר הרבנים, מס' 16007.

מילות מפתח: לונדינסקי, לאנדינסקי