רבי דוד שמואל פייגש (נפטר בי' אלול ה'תקמ"ז, 24 באוגוסט 1787) ספרא ודיינא (סו"ד) דווילנה, מגדולי וחריפי וילנה בתקופת הגאון מווילנה.
עליו
סיפר לי הרב המפורסם ישראל גארדן נ"י רב בווילנא אשר ראה כי במוצאי יוה"כ תיכף בלילה אמר הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא להגאון החריף מ' דוד שמואל פייגעש, הלא נכון לקבוע תיכף יתד בסוכה כמנהג העולם, לכו אתי ונקים יתד והביאו החדרה ויקח מסכת סוכה וילמדו כל הלילה המסכת סוכה, זהו היתד שקבעתי במקום נאמן, אמר לו הגאון.
[עליות אליהו, כו: הערה מח]
אוי נא אמרה רקת ווילנא הבירה שנעשית ריקם מן חכמיה ואבדה כלי חמדתה. נטל כל חמודות והלך לו, קינה היא ותהי לקינה בעיר הזאת לאמר אללי לי כי היתי כאספי קיץ. ובמעט השנים הלכו משם גבורי אריות חסידים ואנשי מעשה כמו הגאון החסיד רבינו שלמה זלמן שלא הגיע לחצי ימיו כרבי בון שיגע בתורה בכ"ח שנים כתלמיד ותיק של מאה שנים והספידו עליו מתוקה שנת העובד. וה"ה החריף הגאון מוה' דוד שמואל פייגש. וכמוהם רבים וכן שלמים נגוזו ועברו ונאספו כאספי קיץ כעוללת בציר עתה אין אשכול. ומשמת הגאון החסיד ריבנו אלי' בטלו האשכלות…
[הילל בן שחר, הספד גאון ישראל על הגאון מווילנא, ורשה תקסד, דף עו:]
וכך נכתב עליו בקריה נאמנה:
84) הרב הגאון החריף מוהר"ר דוד ב"ר שמעון ברוידא סו"ד דקהלתנו (כנראה הוא המפורסם בשם ר' דוד שמואל צייגעס) ונמצאה אצלי הסכמתו על הבאור והתקון סופרים של הרב ר' שלמה מדובנא משנת תקמ"ג, והוא מגדולי חריפי ווילנא ואביר הרועים, מת בשנת תקמ"ז וזה דבר מצבתו:
על
דא ודאי קבכינא על האי שופרא דבלי בעפרא
וי וי אבד מגן גבורים משיב מלחמה שערה
דורש צדק מבקש ענוה דיינא דמתא וספרא
בפלפולי מהדר דלא תשתכח מישראל תורה
ררישא דאומתא גדול בענקים ארי שבחבורה
ודתני ומתני תוספתא, ומכילתא, וספרי וספרא
דין הוא החריף ובקי
אביר הרועים כמוהר"ר דוד בהרבני מהור"ר שמעון
ויצאה נשמתו ביום יו"ד אלול שנת תקמ"ז לפ"ק
ביבליוגרפיה: פין, קריה נאמנה, עמ' 174. ושם הוא מכונה צייגעס וצ"ל פייגעס.
מילות מפתח: ברוידא, ברודא, פייגעס, צייגעס, צייגש, צייגעש, פייגעש, פיגש
אישי ישראל 