רבי גרשון אברהם ברגר

רבי גרשון אברהם ב"ר מיכל משה ברגר (~ה'תר"א, 1841 – י"ד אייר ה'תר"ע, 23 במאי 1910) תלמיד חכם מגדולי מינסק, מראשי עסקני היהדות הדתית במינסק, מתלמידיו הראשונים של החפץ חיים ידיד ובר פלוגתא של "הגדול ממינסק".

אשתו חנה ריבה לבית גלדין היתה אשה משכלת, תלמידתם של המשורר יהל"ל בעברית ושל הסופר ליב לוונדה ברוסית. בין היתר עסק במסחר האתרוגים (ידיעה על ביקורו יחד עם ר' נפתלי משכיל לאיתן בירושלים בענין מסחר האתרוגים ובה מתוארים שניהם כסוחרים הראשיים, התפרסמה בהצפירה מיום ה' אלול תרנ"א). בניהם למדו בישיבות ליטא ואחר כך היו עסקנים ציוניים, בנו י"ל ברגר נלחם בחינוך המסורתי ורבני פינסק יצאו נגדו ואף הזהירו את מדפיסי דפוס 'ראם' בווילנה שלא להדפיס את ספרו, בפועל היה אביו רבי גרשון אברהם זה שמנע אותו מלהדפיס. (בסוף ימיו עלה לארץ ישראל, חלה ונקבר בביירות שבלבנון). בן אחר, יצחק יוסף, היה אביו של חבר הכנסת מטעם מפא"י, הרצל ברגר.

בתו חיה נישאה בשנת תרנ"ו, 1896, לנתן לוין (על כך ראו המליץ מיום י"ד אדר תרנ"ו ברכת הרב ניסנבוים).

רבי גרשון אברהם ברגר - נקרולוג המודיע כג אייר תרע.jpg
אבל כבד. המודיע, כ"ג אייר תר"ע. נכתב על ידי רבי יוסף זונדל רבינזון, אז אב"ד פלשצניץ. (ריטוש: איש"י)

עליו

אחר איזה שנים, נסע אבי מביתו למינסק ללמוד שם, זקני העיר מינסק הראו לי את הביהמ"ד הקטן ששם למד אבי, שם למד תורה עם עלם מופלא בשכר, העלם הזה היה בגדלותו אחד מגדולי התורה במינסק, הוא הוא המפורסם ר' גרשון אברהם.

[בן החפץ חיים, רבי אריה ליב פופקו, קצור תולדות ימי חיי הח"ח בקיצור, עמ' 4]

בלמדו (החפץ חיים) בתור פרוש במינסק, בהיותו בגיל של עשרים וכמה שנים בלבד, כפי הנראה בשנות תרכ"ב-תרכ"ג, היה בעונה אחת מרצה ב"קלויז של פיגל" שיעור בפני בחורים לומדים וגדולי תורה. על תלמידיו אז נמנה ר' גרשון אברהם, מי שנתפרסם לאחר מכן בתור אחד מגדולי התורה במינסק.

[מ"מ ישר, החפץ חיים, חייו ופעלו, א, תל אביב תשי"ח, עמ' סו]

♦◊♦

רבי גרשון אברהם ברגר - מודעת אבל, הזמן כג אייר תרע
מודעת אבל בעמודו הראשון של "הזמן", כ"ג אייר ה'תר"ע, 1 ביוני 1910

ר' גרשון אברהם, מחשובי הלמדנים שבעיר היה, ו"הגדול" עצמו, הוא רבה של מינסק והסמכות הראשית של הרבנות ברוסיה הלבנה בימים ההם (ר' ירוחם ליב פרלמן), לא היה מקבל צעיר לתוך הישיבה שלו, בלתי אם נבחן תחילה על ידי ר' גרשון אברהם.

וסיפרו כי ר' גרשון אברהם היה בעל מזג טוב מאוד, והיה מלא רחמים על כל צעיר לומד תורה, אבל עוד יותר מזה היה מכבד את "הגדול" ואת ישיבתו. ועל כן היה מקפיד מאוד כי רק משופרי דשופרי ייכנסו לישיבתו. יצא לו איפוא שם כבוחן מחמיר מאוד ואימתו היתה על כל צעירי הסביבה, שנשאו את נפשם לשמוע שיעור מפי "הגדול ממינסק".

הוא עצמו לא היה מקבל מן הישיבה כל משכורת שהיא. בעל בית אמיד היה, וכל דאגת הפרנסה היתה על שכם אשתו, והוא – כל מעייניו לתורה ולהרבצת תורה. במרוצת הזמן חדל "הגדול" לתת אפילו סמיכה לאברך בלי הסכמתו של ר' גרשון אברהם, ורבים מקרב רבני הסביבה, ובמיוחד הצעירים שבהם היו רואים את עצמם אסירי תודה לבוחנם ושומרים לו חסד כל הימים.

אמרו עליו: אילו היה ר' גרשון אברהם "תקיף" יותר באופיו ויודע לנצל השפעתו, היה הוא מסוגל להיות "שליט" בכל העולם האורתודוקסי שבמינסק ובסביבה, כי רב היה "הדרך-ארץ" אליו מאת כל רבני העיר והעיירות הסמוכות. אולם – אמרו – מעולם לא ידע טעם של יצר השלטון. והוא הודה לקונו שזכה לכך, שיודעי תורה מתיחסים אליו ב"דרך ארץ". ליותר מזה לא שאף מעולם.

[זלמן שזר, הרצל ברגר ונחלתו, דבר, כ"א תשרי תשכ"ה, עמ' 5]

♦◊♦

…ויסע הרב (רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן, לימים ה'גדול' ממינסק) דרך מינסק, ויתאכסן אז בבית מלון של הרה"ג ר' גרשון אברהם בערגער ז"ל, אחד מראשי חכמי מינסק. וכאשר חפץ בבקר ללכת אל בית המדרש וטלית ותפלין בידו, אמר ר' גרשון אברהם כי במינסק אין זה דרך הכבוד ולא נהגו כן. אז חזר ריי"ל על כל הסוגיא דברכות "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה' וילך להתפלל… אמר חידושי תורה ב"קנין סודר" ור' גרשון אברהם אמר עליו כי הוא ה"נודע ביהודה" השני… (עמ' 89)

בשמעו כי אומרים על הרה"ג ר' גרשון אברהם ברגר "גרשון הענקעס", כי כן היה נקרא מקודם בפי כל, עשה עצמו כלא ידע וישאל: "מי הוא גרשון הענקעס?" וכאשר הגידו לו סימניו, אמר: "הלזה גרשון הענקעס תקראו? הלא הוא הרב ר' גרשון אברהם"… והנה בראשונה היתה בין "הגדול" ובן ר' גרשון אברהם אהבה גדולה וחבה יתרה, ורג"א היה מקדישו ומעריצו מאד כנזכר לעיל. אמנם לאחרונה עברה רוח קנאות ביניהם לרגל איזה דבה ורכילות, והרב היה מצער על זה ואומר: "צר לי כי נפתה הרג"א ויקבל עלי לשון הרע, ותיתי לי דאפילו לגברא כוותיה לא חניפנא ליה, אך בלי ספק האלקים מצא את עווני כי הרחיק ממני אוהב ורע, גברא רבה כזה". (עמ' 171)

[ר' מאיר היילפרין, הגדול ממינסק, לפי אינדקס בעמ' 218]

♦◊♦

יהודה ליב בן הגאון ר' גרשון אברהם הלוי ברגר נולד במינסק בשנת תרכ"ז. הסביבה היתה של תורה ושל מסורת-אבות. אביו הגאון למד בהתמדה גדולה יומם ולילה, הוא היה עסקן ציבורי גדול שכל עניני העדה במינסק נחתכים על פיו, מייסד וגבאי של חברת "תומכי תורה" שהרבה גאונים וגדולי הוראה יצאו ממנה.

[ספר מינסק, חלק א, עמ' 371]

♦◊♦

ר' גרשון אברהם, יהודי נגיד בעל בית חומה ברחוב השבעים (זיבעציגער גאס) ששימש אכסניה ידועה לסוחרים ובעלי בתים שביקרו בעיר. ר' גרשון אברהם לא שימש מעולם בכהונת רבנות, אולם היה מפורסם בזמנו כאחד מגדולי התורה שבדור. למדנותו הרחבה והעמוקה גרמה לכך, עד שהקהילה היתה שולחת אליו לבחינה את כל הרבנים שביקשו לקבל משרות בבתי-הכנסת החשובים. הוא עצמו ישב כל ימיו על התורה ועל העבודה ואת עסקיו ניהלה אשתו

[ספר מינסק, חלק א, עמ' 427]

♦◊♦

רבי גרשון אברהם ברגר - נקרולוג הזמן
"הזמן", כ"ג אייר ה'תר"ע, 1 ביוני 1910

מינסק בצטיינה ביחוד בכמות גדולה של ישיבות… כן היה במינסק קיבוץ של אברכים המתעתדים למשרת הרבנות, שהיה מפורסם בשם הקיבוץ של "הגדול" ממינסק. מוסד חשוב זה היה נתמך מחברה מיוחדת של אישים אמידים מוקירי תורה במינסק בשם "תומכי תורה"… לתכלית זו נתמנה מטעם המוסד אחד מגדולי התורה לתהות על קנקנו של האברך המבקש ליכנס לקיבוץ אם כדאי הוא לכך מצד ידיעותיו בתורה. בפרק הזמן לבואי למינסק היה הבוחן ר' גרשון אברהם ברגר מחשובי מינסק, גאון בתורה ואיש חכם ופיקח. נכנסתי אליו והוא "טייל עמי ארוכות וקצרות" בדברי תורה, ומיד נתן על ידי תעודה שזכאי אני ליכנס לקיבוץ הלומדים.

[הרב שמעון יעקב גליקסברג, חמש שנים במינסק. בתוך: ספר מינסק, חלק א, עמ' 484]

♦◊♦

לפנינו עוברים הסבא ר' גרשון אברהם ברגר, מגדולי הלמדנים במאה הי"ט, שדעתו היתה נשמעת בכל עניני הדת ולימוד התורה בעיר…

[יהודה סלוצקי, סקירה על ספר הרצל ברגר, "העבר", יד, עמ' 277]

♦◊♦

…מנהלי הדפוס אמנם נבהלו והשיבו לברגר את כתב ידו. אבל זה לא היה מעכב בידו מלהדפיס את ספרו. הוא היה מוצא לו דפוס אחר, כמו שנמצאו אחר כך דפוסים רבים להדפסת ספרים אחרים מעין זה, אולם הקנאים והרבנים פנו אל אביו רבי גרשון אברהם, והוא כבר צוה על בנו בגזרת "כבוד אב" שלא ידפיס את ספרו. בלב מלא צער ויגון נשמע הבן לפקודת אביו ודן את ספרו לגניזה…

[הרב יצחק ניסנבוים, עלי חלדי, עמ' 164]

מתורתו

ה"שואל ומשיב", רבי יוסף שאול נתנזון, מצטט קושיה ששאל אותו רבי גרשון אברהם על ה"נתיבות":

תמול היה אצלי הרב המופלג מו"ה אברהם גרשון בערגיר ממינסק והקשה ע"ד הרב בעל נתיבות המשפט (סי' ר"ס) שכתב ליישב קושית הקצה"ח מהירושלמי דאמר מ"ב מצא מציאה וכתב הוא דכל דלא רצה לקנות על ידי חצר אם כן גם חבירו לא קנה דלא שייך מיגו דזכי לנפשו ואם כן גם חבירו לא קנה לכך קונה בהגבהה.

ועל זה הקשה דגם בפקח וחרש זה דוקא כל שלא קנו ואוחזין בידם אבל כשאוחזין בידם כל שהגביהו קנו. ולא קשיא דהא חצר השותפין אין קונין זה מזה ואם כן גם בהגבהה לא קני וזה פשוט.

[שואל ומשיב, רביעאה, ב, סימן ק"ס]


ביבליוגרפיה: אייזנשטט, דורות האחרונים, א (א-ו), ניו יורק תרע"ג, עמ' 59-60 ♦ ספר מינסק, א, תשל"ה. לפי האינדקס בעמ' 679 ♦ הרה"ג ר' גרשון אברהם ברגר, בתוך: ספר הרצל ברגר: נחלתו, ממאמריו, מתולדותיו (מו"ל: בנימין אליאב, דוד ויניצקי), תל אביב: דבר, תשכ"ו. עמ' 450-451 ♦ על פגישת גדולי ישראל בביתו, ראו: הרב זאב אריה רבינר, אור מופלא, תל אביב תשל"ב, עמ' רכז ♦ אזכורים נוספים: עלי חלדי, עמ' 79 (במפתח בטעות 7).

קרדיט: תודה רבה לרב אבישי אלבוים, מנהל ספריית הרמב"ם בתל אביב על עזרתו המאד אדיבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s