רבי מנחם מרדכי פרנקל-תאומים

רבי מנחם מרדכי ב"ר אלטר יששכר פרנקל-תאומים (כ"ב תמוז תרמ"ב, 9 ביולי 1882 – ליל א' אדר התשל"ב, 15 בפברואר 1972) היה רב אמריקאי ממוצא ירושלמי, מראשי 'העדה החרדית' בירושלים בראשית דרכה, ראש ישיבה בישיבת רבנו חיים ברלין בניו יורק ורבן של כמה קהילות בפילדלפיה.

קורות חייו

נולד בירושלים לצביה ולמקובל רבי אלטר יששכר פרנקל-תאומים, למד בישיבת 'אהל משה' בעיר מפי רבי ישעיה אורנשטיין ובנו רבי יעקב אורנשטיין. בהמשך למד אצל רבי יצחק ירוחם דיסקין והיה לתלמיד מובהק שלו (שיעורים שרשם מפיו נדפסים מעת לעת).

לפי אייזנשטט בערכו, דבר רמ"מ מלבד בלשון הקודש ויידיש גם בערבית, אנגלית, צרפתית וגרמנית.

בשנת התרס"ב, 1902, נפטר אביו.

בשנת ה'תרפ"א, 1921, היגר לארצות הברית והתמנה כרב ור"מ ראשי בישיבת רבנו חיים ברלין, במשכנה הראשון בברונזוויל. הוא נשא במשרה זו במשך חמש וחצי שנים.

לעת זקנתו

ב-1926 חזר לארץ ישראל וסידר לדפוס את ספרו "דרוש וחידוש" (ירושלים תרפ"ט). דברי תורה נוספים שלו התפרסמו במאספים "אור תורה", "תורה מציון" ואחרים, ובספרי השו"ת של גאוני דורו (דבר אליהו מרבי אליהו קלצקין ואחרים). הוא נודע כדרשן נפלא (בשנת תרפ"ז הספיד בבית הכנסת של בתי ראנד את האדמו"ר מבעלזא רבי יששכר דב רוקח מטעם כולל גליציה) לפי אייזנשטט בשנת ת"ש היו תחת ידו שמונה עשרה חיבורים נוספים בכתב יד.

הוא חזר לארצות הברית בשנת ה'תרצ"א והתמנה כרב ור"מ בישיבת 'משכן ישראל' בפילדלפיה. וכרבן של שלש קהילות במערב העיר עד שנת תש"ט (ראו הערה למטה).

לאחר שמונה עשרה שנות רבנות בפילדלפיה חזר לירושלים. הוא נפטר בה בליל א' אדר התשל"ב, 15 בפברואר 1972.

חתימתו וברכה בכתב ידו על כרטיס 'שנה טובה' מודפס, לקראת ראש השנה ה'תרצ"ב, 1932

הערה: בית הכנסת הסמוך למקום מגוריו משמש היום קהילה נוצרית, סמל המגן-דוד בחזיתו עדיין בולט מתחת למעטה הצבע.

משפחתו

אשתו פערל (נפטרה בט"ז אייר ה'תש"ב) ב"ר אברהם דוד הלוי. להלן רשימת ילדיו וחלק משמות צאצאיו ובני משפחתו:

  • רבקה – אשת ר' שלמה בריכטע
  • חיה (כ"ט כסלו תר"ע – ניסן תשכ"ח) – נישאה לרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי (תרס"ה-תש"ס), רבה של רמת גן במשך עשרות שנים
    • בנם הרב משה בן ציון אושפיזאי (נפטר תשנ"ג)
  • הענא (נפטרה י"ח כסלו ה'תשמ"ט) – נישאה בשנת תרצ"ד בירושלים לרבי רפאל מאיר ב"ר ישראל הכהן (נפטר ט' שבט ה'תשל"ט), בן ירושלים וחניך ישיבת חברון, ובשנת תרצ"ט היגרו לארצות הברית שם שימש רבי מאיר ר"מ בפילדלפיה.
    • בנם רבי אביעזר כהן – רב קהילת שומרי אמונה, בורו פארק, ניו יורק
  • רחל – אשת ר' יוסף מאיר מגן (ב"ר דוד יצחק? נפטר כב כסלו תשמ"ב)
  • ר' גרשון זאב (תר"ף – כ' כסלו תשנ"ד) – נולד בגיל שנה וקצת נסע עם הוריו לארצות הברית, כשחזרו בתרפ"ו למד בעץ חיים. נישא לרבקה ברגמן ב"ר יעקב ליב מדטרויט. בשנת ה'תשמ"ד, 1884, בגיל 64 חזר לארץ ישראל ולמד בישיבת המקובלים שער השמים. כעבור עשור נפטר.
  • רבי יהושע השל יששכר (? – כ"ט אדר א' תשנ"ז) – למד בירושלים, נעשה חסיד ברסלב ושימש ר"מ בישיבת פרשבורג. אשתו מושקא (נפטרה כ"ד תמוז תשנ"ו) ב"ר אליהו נחום פרוש
    • בנם רבי דוד – טוען רבני
    • בנם רבי אליהו נחום – רב בגבעת שאול, ירושלים
    • בנם רבי פנחס (נפטר ליל כ"ט תשרי תשע"ו), רב שכונת אונסדורף וראש כולל קרלין-סטולין בירושלים, נישא לחיה שרה בת באשע פיגא (נפטרה ט"ז תמוז תשס"ו) ור' אהרן זאב למברגר (נפטר ו' טבת תשס"ח). בנותיהם: גיטל מרים ור' אברהם חיים ברנדוויין; חנה ליבא ור' יצחק דוב בוקשפן.

מתורתו

ספריו שבדפוס:

  • דרוש וחדוש, א, ירושלים תרפ"ט
  • דרוש וחדוש, ב – שמות, ירושלים – ניו יורק, תשס"ח
  • באר האבות: באורים וחדושים על מסכת אבות, ועד קרן הדפסת ספרי הרב רמ"מ פרענקיל תאומים, פילדלפיה תש"ד, הוצאה שניה: תשל"ג, עם הוספות "מלוא הבאר"
  • קונטרס גדולת מרדכי, בדין פיאה נכרית (נכתב על ידו בגיל עשרים), נדפס בסוף ספרו של חתנו הרב אושפיזאי, אהלי יהודה א, רמת גן תשמ"ה
  • קונטרס רווח והצלה – פורים, ירושלים תשנ"ו
  • כי אם לבינה תקרא, ניו יורק תשד"ם – נדפס בידי נכדו רבי אביעזר כהן (ראו הערכה: הדרום, נד, תשמ"ה, עמ' 190)

רשימת ספריו הכוללת:

  • דרוש וחדוש על התורה, י' חלקים (ח"א נדפס, חלקים אחרים בהכנה לדפוס בידי נכדו רבי אביעזר כהן)
  • דרוש וחדוש על חמש מגילות, ה' חלקים
  • דרוש וחדוש על הפטרות
  • בית תלמוד, על סוגיות הש"ס
  • מגדנות השלחן, על ארבעה חלקי שו"ע
  • משא ומתן, תשובות בהלכה ובאגדה, ב"ח
  • הרעיון והדרוש, על אגדות שני התלמודים, ו"ח
  • הבאור והרעיון, על מדרש רבה ותנחומא, י"א חלקים
  • בינה במקרא, על נ"ך
  • הגיון תהלה, על ספר תהלים
  • הגיון תפלה, על סדור התפילה
  • הגיון לב, על פיוטים וסליחות
  • מועדי קדש, דרושים לג' רגלים, ר"ה ויו"כ, בהלכה ובאגדה, ד"ח
  • אור הנר, חנוכה
  • ריוח והצלה, פורים
  • הגיון פלאים, הגדה של פסח
  • כי אם לבינה תקרא, באורים על "אל תקרי"
  • ישראל וקניניו, הערכות
  • נצוצות, השקפות מחקר ופילוסופיה
  • דרושים לכל חפציהם, מאתים דרשות בה"ח
  • Grace of Life, ששים ושמונה (68) דרשות באנגלית על התורה ולמועדים, 2 חלקים

מאמרים:

  • בענין איסור פריעת ראש (ג' פרקים), בית אהרן וישראל גליונות קה-קו-קז
  • בגדרי נדר ונדבה, אוצרות ירושלים (פרושים), גליון ח, עמ' עו ואילך
  • מכתב תנחומים על פטירת רבי יעקב משה חרל"פ, לבנו רבי יחיאל מיכל, רב בברונקס. נדפס בספר הזכרון זבד טוב, ירושלים תשס"ח, קונטרס מגנזי הים עמ' קכט

עליו

הגדרה והערכה ממצה לספר "באר האבות" היא ממני והלאה, כשם שלהגדיר ולהעריך את המחבר הגדול זצ"ל היא משימה קשה ונשגבה מחד ומיותרת מאידך. לרבים אינו ידוע כלל, ולאשר ידוע – גדול מרבן שמו.

צדיק ופרוש, מתמיד עצום וגאון נפלא היה רבי מנחם מרדכי זצ"ל והשאיר אחריו עשרות כרכים בכת"י בכל מקצועות התורה. בצוואתו נתן את הבכורה ל"באר האבות"… "…כי גדולי ישראל הללוהו עד להפליא והוא ספר שימושי…", ואכן להפליא הוא הספר בפשט ובדרש, בעומק שבו ובברק שממנו, ועל הכל טומן בחובו הספר פרקים נפלאים במחשבת היהדות.

[הרב יוסף תאשור (בוקסבוים), מוריה, שנה ה, גליון ה-ו, עמ' צה]

מדברי בנו:

בהעלותי את זכרון מע"כ אבי הגאון האמיתי זצ"ל נהירים משמעות מאמר זה על חביבות הימים והשנים של הצדיק אצל הקב"ה מה הוא, כי כל מי אשר היה במחיצתו וחי יחד אתו ראה לפניו תורה תמימה, תורה שלימה, תורה חיה במהותה.

הוא זכר את כל התורה פשוטו כמשמעו, תורה שבכתב ממש על אותיותיה ותורה שבעל-פה כמעט בלשונה, וכל מימרא והלכה אשר בש"ס מכילתא ספרא ספרי פדר"א וכו' היו עומדים הכן לפניו בכל עת מבלי שהיה צריך לרענן את זכרונו אלא מאליו היה אומר או רושם את המאמר וההלכה שנזקק לה עם שם אומרה, לרבות הדף והעמוד שבו מובאת הלכה זו. מהראוי לציין מה שראינו אנו בני ביתו בשנים האחרונות וכן שמעתי ממנו בעצמו על כך עוד בשנים עברו אשר בכל כתבי ידו המרובים המכילים עשרות כרכים ובהם כתובים מאמרי חז"ל ופסוקים מהתנ"ך לרבבות, את כל אלו כתב מתוך הזכרון מבלי שהיה צריך בכלל לעיון, כי לא היה אף פעם מסופק במאמר איה הוא או מי הוא בעל המאמר וכדומה, וזמן קצר לפני הסתלקותו החל לפתע בדמעות של שמחה להודות לה' על חסדו הגדול שזכה לכך להיות דברי התורה חרותים בזכרונו כל הימים, וכן בתורה שבכתב אף פעם לא היה צריך לעיין ולחפש את הפסוק, וגם לא להסתכל בו אם חסר או מלא הוא, ובמקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, כי כשהגיע לכבודו [של] ת"ח ידע ערכו מה הוא והיה זהיר בכבודו עד מאד גם במקום פגיעתו הוא, ואציין בזה עובדא שנוכחתי בעת פגישתו עם אחד מגדולי הדור ובתוך שיחתם הזכיר אבי ז"ל מאמר המובא באחד המקומות בש"ס וכמובן שהדגיש גם את שם המסכת, אבל כשהרגיש אבי ז"ל שהלה אינו זוכר מאמר זה הצטער מאד ואמר לו מיד שכיום לעת זקנתי (שהיה כבר בערך פ"ו שנים) אין להסתמך על זכרוני, ובשמעי זאת מפיו באותה שעה גם אני נשתכנעתי מדבריו כאילו אינו זוכר בדיוק מקומו של מאמר זה, אך כשחזרנו הביתה מיד נגש לארון הספרים והוציא את המסכת ודפדף את הדף שהיה זכור לו ופנה אלי באמרו: הסתכל וראה בני כי המאמר הוא באותו מקום שאמרתי ות"ל שלא שכחתי עד כה שום מאמר של חז"ל, אבל בבקשה ממך נא ונא לא להגיד ולו אפילו ברמז להגאון הנ"ל כי חלילה לי לגרום חלישות הדעת לגדול בישראל.

לכל זה זכה לא רק מחמת כשרונותיו העילויים שהיה מחונן בהם, בתפיסה מהירה והבנה יסודית וכח החידוש בחריפות נפלאה עד שתמיד נבעו מפיו חדושי תורה, כי כל אלו לא נחשבו לעומת דביקותו הנפלאה בתורה והתמדתו העצומה בה, כי כל חייו היו חלק בלתי נפרד ממנה, לא ראו אצלו אפילו הפסקה רגעית בלמודו, ופעם שמעתי ממנו דבמקומות שאסור להרהר בדברי תורה היה סופר ומונה מספרים כי אחרת היה מהרהר בדברי תורה, וזאת למרות ההרפתקאות המחרידות הרבות שעברו עליו עוד בהיותו רך בשנים אשר לא כאן המקום לפרטם, ולפלא היה בעיני כולם כח רוחני כביר זה שלא התפנה לחשוב על כך אלא זמן הכרחי ומצומצם בלבד ומיד אחר כך רחקו ממנו והלאה ועיניו כבר היו משוטטות בים התלמוד ומחשבתו שבה למקומה. וגם בתקופה האחרונה ראינו זאת ששום טרדה ואף הקשה ביותר לא עמדה נגדו להפריעו מתורתו.

בשלש שנים האחרונות כאשר גברה עליו החולשה עד כי היה גופו שבור ורצוץ בכל זאת לא נפגמה יגיעתו בתורה, כשהיה כבר כבן פ"ח שנים נחלה בדלקת ריאות קשה נוסף על חולשתו הכללית ובפקודת הרופא לקחוהו מיד לבית התולים וכששכב שם כמה ימים והרגיש שכבר הוטב קצת מצבו אז פקד עלינו להוציאו מיד מבית החולים בלא שאילת הרופא וכשראינו שלא נוכל להתנגד לבקשתו עשינו את מבוקשו, והנה כשהגיע הביתה ונח כמה שעות התיישב ליד השלחן ובקש שיגישו לו את מכונת הכתיבה כדי שיוכל לכתוב חידושי תורה שנתחדשו לו בימים שהיה רתוק בבית החולים, כשהרופא בא לבקרו בבית וראה אותו בישיבתו ליד השלחן בכתיבת חידושי תורה במכונת הכתיבה לא עצר מילין ואמר אין באדם הזה אלא כח עליון רוחני שאינו יכול להפרד ממנו ואסור למנוע זאת מאתו כי זהו חיותו ממש, ובודאי שלא יזיק לו הדבר, ואדרבה יתכן שיהיה לו תועלת בזה שיתגבר על חולשתו.

שמעתי פעם ממנו שבגללו הנהיגו הפסקת צהרים בעבודת המשרד בבית היתומים דיסקין, כי בעת הכנסו לעבודתו שם אצל רבו הגר"י דיסקין זצ"ל היה נהוג שעות העבורה ברציפות ללא הפסקת צהרים, אלא היו טועמים דבר מה, ודבר זה כאב לו מאד ונגע עד ללבו, כי היתכן שיעברו עליו כמה שעות רצופות בלי למוד התורה, ולכן פנה בבקשה באמתלא שהעבודה ברציפות ללא אכילת צהרים ומנוחה קשה מאד וזקוקים הפסקה של צהרים, בקשתו נתקבלה והונהג כך, והוא ניצל שעות אלו ללימוד כי לצורך אכילתו הספיקו לו כעשר דקות בלבד, וזאת ראינו גם לעת זקנותו שהיה מצמצם את זמן האכילה רק לפי ההכרח לקיומו, וכשעבד בבית היתומים היה אצלו חק בל יעבור ללמוד כל לילה לא פחות משש שעות רצופות ובבוקר היה משכים קום בכדי שיוכל להמשיך בלימוד עד שהגיע זמן התחלת העבודה במשרד, כי עבודתו לפרנסתו היתה אצלו תמיד רק טפל.

אכתוב כמה מילים על פרישותו, מי אשר חי במחיצתו ראה גודל מדריגתו בזה כי הגם שהכיר את תענוגי העולם הזה בכ"ז מאס ומיאן בהם, ואם אמנם שמעתי הרבה על ענין פרישותו אבל לצערי לא שמתי לב לדייק על שמועותי ולכן נמנע אני מלנגוע בענין עדין זה, אבל זאת ראינו שהיה רחוק ביותר מתאות האכילה, הוא היה נוהג לאכול במדה ובמשקל, עוד לפני אכילתו היה מכין את מחצית הפרוסה לפניו בכדי שלא יאכל יותר מההכרחי לקיומו, גם את הפרי שהיו מניחים לפניו לא היה אוכל אלא חלק ממנו וכשהיו מפצירים שיגמור את הפרי היה אומר "די" "מספיק" ואחרי דבריו אלו ידענו כבר שכל הפצרותנו יהיו לריק. מעולם לא ישב על כסא נוח ולא על כסא שיש לו סמוכין בצדו או רפוד, והיה אומר כי כל הנוחיות האלה אינם למעליותא. (פרט לשנים האחרונות שהיה חלש מאד והיה מוכרח לכך). ופרטים אלו באים ללמד על הכלל כולו על כלל תענוגי העולם הזה.

מדת החסד והצדקה שלו היתה בהצנע לכת ממש, איש לא ידע על כך מלבד השליח המיוחד שהיה לו לשם כך, ובשובו לארצנו הקדושה שאני הייתי שלוחו יודע אני שכמעט ולא השאיר בסוף החודש לפניו מאומה מכספו, כי היה מחלק את חלק הארי להחזקת משפחות אומללות מדי חודש בחדשו. ואת הצטרכותו הוא היה מצמצם עד להכרחי, וזכורני שכשחזר להשתקע בארצנו הקדושה לפני כי"ב שנים היה רגיל לעשן סיגרים אשר בארץ זה עולה לסכום די גדול, ובשמעו כך אמר לפני "אם זה עולה כאן כל כך ביוקר א"כ אצטרך לעשן על חשבון הצדקה, לא!" ומאז הפסיק לעשן סיגרים אלו, ומעניין כי הפסקת העישון אצלו לא תפסה שום מקום ולא היה מורגש עליו כלל שכאילו חסר לו דבר זה. וברור דלולא פזרנותו לצדקה היה מספיק בעצמו להדפיס הרבה מחידושיו, אלא שבכל פעם שנזדמן לפניו ענין של צדקה היה מכריע כי ענין זה דוחה הדפסת ספרו, כך שהרבה מחידושיו לא ראו עדיין אור הדפוס…

בהיותו תינוק כבר הכירו בו כי לגדולות נוצר, בן ג' שנים נכנס לחדר ללמוד את האלף בית, באותה תקופה היה נהוג כי מלמד אחד לימד לשני סוגי ילדים כאחד, כלומר אלו שהתחילו אלף בית וסדור, והגדולים מהם שלמדו כבר חומש, מובן מאליו כשהגדולים יותר למדו חומש היו הפעוטים משחקים ביניהם באולם הגדול שלמדו, אבי ז"ל מחמת חריפות מוחו קלט בקושי את האלף בית אך לעומת זאת הספיק במהירות לתפוש את לימוד החומש שהמלמד למד אז עם הגדולים ממנו בשעה ששיחק, ובשב"ק כנהוג כשרצה אביו זקני זצ"ל לבחון אותו באלף בית היה אומר לו דע לך כי את האלף בית טרם יודע אנכי אבל את החומש מה שלמדו בחדר עם הגדולים יודע אנכי, וכששמע הרבי על כך בשבוע הבא הרי כל מה שאחד מהילדים הגדולים ממנו לא ידע היה שואל אותו והוא היה עונה מיד. בהגיעו לגיל חמש – ובאותו זמן החל אביו זקני ללמד לפני אחרים במסכת נדרים, פנה אליו ואמר לו בא גם אתה ותקשיב למה שמתחילים ללמוד, והוא מלבד שהיה קטן בגילו היה נמוך בקומתו גם לפי גילו, לכן לקח אותו אביו על ברכיו והקשיב למה שאביו מלמדן אחרי שגמר באותו ערב דף שלם עם פירוש הר"ן אמר אליו אביו: נו! בני, האם תוכל לומר לנו מה שלמדנו? והוא השיב – כן! ואמר לפניו את כל השקלא וטריא של כל הדף עם פירוש הר"ן ומאז התחיל ללמוד גמרא על הסדר. שמעתי שבהיותו בגיל 8 בערך עבר על כל ספר תורת משה של החתם סופר על התורה בעת ששרו בבית הכנסת את המזמור לכה דודי, פעם עמד בבחינה אצל הגאון מלובלין בעל התורת חסד זצ"ל, וכשיצא ממנו יחד עם אביו שם הגאון מלובלין יד קדשו על שכמו ופנה לאביו זקני ואמר לו: הילד נוצר לגדולות ויהיה גדול בישראל.

ולמרות כל זאת היה קטן מאד בעיני עצמו, היה קם בפני כל תלמיד חכם כאילו קטן ממנו. נוכחתי פעם בשעה שבקר אצלו אחד מגדולי התלמידי חכמים שבירושלים ובתוך השיחה פנה אליו הגאון הירושלמי ואמר לו שאביו ז"ל סיפר לו שר' מנחם מרדכי ידע את הש"ס בהיותו כבן י"ג, כששמע זאת עבר על פניו שחוק עדין ואמר לו: מנין ידע אביו על זה, ומיד עבר לשיחה אחרת ולא רצה להמשיך בנדון זה כדרכו אשר היה נזהר מלדבר בשבחו הוא.

בהיותו עוד אברך נתנו עיני העדה של היהדות החרדית בו ובחרו בו להיות למנהיג עדת ישורון – העדה החרדית, ולמרות שהפצירו בו במשך ששה חדשים – לא הסכים לכך, ורק כאשר תקף עליו לחצו של מורו ורבו הגאון רבי יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל נענה וקבל עליו שליחות ומנהיגות זו, והנה על תקופה זו שהיא הגדולה ביותר בחיי היהדות החרדית יש הרבה להאריך אבל אין כאן המקום לכך, אבל ברור הוא כי הוא האיש אשר הניח את היסודות האיתנים אשר הודות לכך היא ממשיכה להתקיים וללחום את מלחמת ה' ותורתו.

אבינו זצ"ל נפטר בשיבה טובה בשנת התשעים לחייו, נולד ביום כ"ב תמוז שנת תרמ"ב ויצתה נשמתו בטהרה אור ליום ד' ב' דר"ח א' באדר שנת תשל"ב, זכותו הגדול תגן עלינו וימליץ טוב בעדנו שנתברך אני וזרעי וזרע זרעי עד עולם לראות דורות ישרים ומבורכים בתורה ובגדולה. וכאן המקום להציב מצבת זכרון למחברתו של אבי ז"ל לאשת חבר זוהי אמי מורתי הצדקנית והחכמה מרת פערל ע"ה ב"ר אברהם דוד הלוי ז"ל שנפטרה ביום ט"ז באייר שנת שבת…

[הקדמת בנו למהדורת תשל"ד של 'באר האבות']


ביבליוגרפיה: וונדר, גליציה, ו, 1048-1049 ♦ אייזנשטט דורות, ב (מ-פ), עמ' 205-206.

הערה: לא הצלחנו לברר תאריך עלייתו האחרונה ארצה. ב'המודיע' שלאחר פטירתו נרשם שעלה בתש"ט וזה מתאים עם המקורות שהיה רב 18 שנה בפילדלפיה. אמנם מנגד: א. במכתבו בשנת תש"ו לחתנו הרב אושפיזאי (שנדפס בספרו של האחרון) הוא כותב על עצמו "מלפנים רב בפילדלפיה", ונראה שכבר בתש"ו חדל מלשמש ברבנות שם. ב. ועוד מאידך – בהקדמת בנו למהדורת תשל"ד של 'באר האבות' הוא כותב שאביו חזר להשתקע בארץ הקודש "לפני כי"ב שנים", כלומר בשנת תשכ"ב (בתשכ"ד היה לבטח בירושלים וכתב הסכמה להדפסת ספר שלמי יעקב עמ"ס ברכות מרבי יעקב שלמה גולדברג, שהיה רבו בילדותו בירושלים). ידיעה זו נתמכת ברשימת הפרענומעראנטען בח"ב של הספר שובה ישראל לר"א וינפלד, ניו יורק תשי"ח, שבה מוזכר בית הכנסת של רמ"מ פרנקל-תאומים בפילדלפיה כקהילה פעילה. מכל האמור יש להסיק שבחלק מהמקורות נפלה שגיאה או תקלת דפוס.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s