רבי אבא רוזינא (אריכא, חסיד)

רבי אבא רוזינא (מכונה גם ר' אבא אריכא ור' אבא חסיד; נפטר ה'תקל"א, 1771 – ר' להלן) היה צדיק נסתר ודמות נערצת ביהדות ליטא.

מעטים הפרטים הידועים אודותיו מספרות התקופה, ממה שידוע עולה דמותו של צדיק עלום, שחי בקרוז' והסתיר את עצמו. זהותו נודעה כאשר קיבל מכתב בענייני ח"ן ממקור בר-סמכא מן המעלה הראשונה (לפי גירסה מאוחרת, היה זה הגאון מווילנא, אך כרונולוגית מסתברת יותר הגרסה שהיו אלו חכמי הקלויז בברודי).

המקור הראשוני והיחיד לתולדותיו הוא פרק בסדרת דיווחים בת שלושה פרקים על העיר 'קראז' בתוך הסדרה "מה פעל ישראל" שהתפרסמה ב'הצפירה' (טקסט המאמר רצו"ב להלן), בפרק שהתפרסם בט' אלול ה'תרמ"ח (פרק זה הוא המקור לערך ב'שם הגדולים השלישי' ובעקבותיו לערך ב'יהדות ליטא'). לפי מקור זה, היה רבי אבא אריכא, שהתפרסם גם בכינויים "ר' אבא חסיד", "אבא דער הויכער" (הארוך, מכן המקור לכינוי הרווח 'אבא אריכא') ו"ר' אבא קרופניק / גרופניק", למדן מופלג וכתב תשובות. לאחר שנודע פעלו, חדל להסתיר את עצמו והיה רבם של כמה תלמידי חכמים ובהם רבי רפאל הכהן אב"ד אה"ו.

הערה לגבי שמו: שם הגדולים השלישי משער שנקרא גם בשם (אברהם), אך אפשר וזו התרשמות שגויה, שכן בקראז פעל שנים מאוחר יותר רב שנודע בכינויו 'ר' אברהם חסיד' שהיה ידידו של רבי עקיבא איגר (עליו ראו בהמשך הפרק השני של המאמר בהצפירה).

הערה לגבי שנת פטירתו: התאריך הנקוב, ה'תקל"א (1771) נכתב ב'יהדות ליטא'. מקור אחר כותב שנפטר בשנת ה'תקמ"ג, 1783, בקובנה. וברל כהן מאחר את תאריך פטירתו (לפי י. לעווינסאנס, דור ודור ודורשיו) עד לשנת ה'תקנ"ב, 1792.

משפחתו

בנו ר' צבי הירש (לפי שם הגדולים השלישי, אך ייתכן שזו השערה שגויה שלו, מקורות מצאצאי המשפחה כותבים שר' צבי הירש היה חתנו של ר' אבא), אביו של רבי אברהם אבא (מכונה במקומות אחדים רוזאניש, ואולי גם אביו ר' צבי הירש נתכנה בכינוי זה), מגיד מישרים במינסק. בתו של ר' אבא המ"מ דמינסק הייתה אמו של רבי אברהם אבא ב"ר בנציון קרניץ, מחבר 'אהבת איתן' על המשניות.

בניו וחתניו שימשו רבנים בליטא. מצאצאיהם: ר' אברהם אבא ור' אהרן זאב גרוסברד, ורות שורין אשת הרב משה שורין (מישורית) ואמם של הרבנים אהרן, ישראל וצבי זאב שורין. בתה אלה הייתה רעייתו של הרב אהרן סולובייצ'יק.

עליו

הערה: להלן נציג את הקטעים הביוגרפיים שפורסמו על ר' אבא אריכא. הקטעים מוצגים מהחדש לישן כדי לאפשר לקורא להבחין בהבדלים בין הכותבים, חלקם מרתקים (הסיפור על ר' אברהם בעל 'מעלות התורה' שמופיע ב'המודיע' שלא מעניינו של ר' אבא אריכא, מופיע בכתבה המקורית ב'הצפירה' בהמשך אותו פרק שצוטט להלן, אך לא הבאנוהו כאן מטעמים מובנים, הוא יצוטט בערך על ר' אברהם אחי הגר"א. שם הגדולים השלישי מציין ל'הצפירה', ייאמר לשבחו, אך הקורא חד-העין יבחין גם בהבדלים שהוכנסו על ידו לטקסט).

לחוקרי קדמוניות. המודיע, 13 באוקטובר 1911

בשנת ה'תק"ב בערך בא לעיר נאמאקסט הסמוכה לקראז, עובר אורח מווילנא. כאשר דרכו רגלי האורח על סף בית המדרש, אך נודע הדבר, כי בא מעיר רבתי ווילנא, ועדת אנשים רבים הקיפוהו וישחרוהו שלום כמשפט. ברגש התפעלות הביטו על הפנים החדשות (כי חזון לא נפרץ היה בימים ההם לראות אורח מעיר ווילנא כידוע), ובאזנים קשובות סביב שתו עליו כדור, לשמוע חדשות ונצורות אשר יספר האורח לתומו. בין המון השאלות אשר הרצו לפני האורח איזה שואפי חדשות להגיד להם בפרט חזות הכל מקורות עיר ווילנא, התרוצצה מפי איש אחד שאלה אחת הנוגעת לעצמו של האורח: מה מעשיך פה? ולאיזה מטרה אתה הולך ובא רגלי דרך רב כזה?

הנני הולך עוד מזה לעיר קראז - ענה האורח - כי שליח מיוחד אני מאת רבינו הגר"א מווילנא למסור מכתב סגור לידי איש אחד בקראז, אשר שמו ר' אבא. לרגלי השמועה הנוראה הזאת היוצאת מפורש מפי האורח ולתואר הכבוד הגדול המפליא שראו אחדים כתוב על עבר החיצון של המכתב לבשו חרדות, וכל העיר המ[ת]ה כשאון ים לגליו, כל השומע נתמלא ברגשות התפעלות נמרצות ויחרד כל העם אשר בעיר.

בעת ההיא התגורר בעיר נאמאקסט מלמד אחד מעיר קראז אשר היה רגיל לבא ולהשתקע שמה בכל זמן להעמיד תלמידים ולתת להם לקח. מובן הדבר, כי כל בני העיר התלקטו אל המלמד, ואזניהם עשו כאפרכסת לשמוע מפיו מי הוא זה האיש ר' אבא בעיר קראז אשר הגר"א מווילנא נכנס עמו בסתר דברים כבושים? המלמד חשב בינו לבין עצמו את מספר האנשים אשר נקראים בשם אבא הנמצאים בקראז ולא אחד בהם מצא לפי הכרתו הברורה אשר יהיה ראוי לאותו איצטלא לבא בסודות ורזין עם הגר"א ז"ל. לפי דעתו כל האבא'ס כלם כמעט המה אנשים פשוטים והדיוטים בעלי מלאכות, שאינם יודעים ספר כמעט, ויאמר המלמד: לפי דעתי אך לשוא כל עמל השליח אשר ענה כחו בדרך רב כזה מווילנא עד הנה, לא זו העיר ולא זה המקום למצוא בו איש מיוחד במינו כזה. אבל השליח לא התקרר דעתו בקרבו ולא אמר נואש לשליחותו באמצו את לבו לאמר: אם הגר"א שלח אותי שמה לר' אבא לא טעה בחשבונו, יודע הוא בודאי את האיש ואת שיחו היטב, וד' ינחני בדרך אמת ויוכיח לי את האיש אשר אני מבקש.

השליח בא לעיר קראז מבלי גלה דבר בואו לשום אדם, ובמשך ימי שבתו בעיר קראז התהלך בהצנע, שפל ואזיל ועיניו מטייפין ויתחקה חרש על שרשי רגלי האנשים ששמם אבא, וישם לבו ועיונו על דרכיהם והליכותיהם, על מלאכתם ועל פרנסת ביתם, ואיש מהם לא תפש מקום בלבו כר' אבא אחד. בכל פעם שפגש את ר' אבא זה נמשך לבו אחריו תמיד כמו ע"י חוט עלעקטרי. קסם התמימות, סתרי יושר וענות צדק שראה שפוך על פני ר' אבא זה משך את לבו אליו בעבותות אהבה מסותרה ונפלאה שבעצמו לא ידע מדוע, אך לבו ניבא לו כי זה הוא האיש אשר אליו הוא נושא את נפשו בדרך רחוק כזה והוא יפתור את שאלתו הפלאית.

לרגלי שאלות ודרישות בחשאין מן הצד שדרש השליח על אודות ר' אבא זה, נודע לו ברור כי אבא זה יקרא אבא אריכא (אבא דער הויכער) כי היה בעל קומה גבוה ויש אשר כנוהו "אבא קרופניק" הואיל והיה מתפרנס מעשיית גרש שעורים שהיה טוחן בעצמו ברחיים של יד שקבע בביתו, ומעט קראוהו "אבא חסיד" בדרך גחוך והיתול, באמרם עליו שהוא בעל מרה שחורה ואין דעתו מיושבת עליו, כי מעודו לא היה לו שום מגע ומשא עם בני אדם והיה מתנהג בבדידות לכן כינוהו בלשון סגי נהור "חסיד" על שם שמתנהג בדרך חסידות לבלתי היות מעורב עם הבריות ולהיות דבריו מעטים. אולם באמת כולם חשבוהו להדיוט פשוט בתכלית הפשיטות.

לשמע הדברים האלה הניכרין לדברי אמת ונוסף עליהם אשר בעצמו ראה השליח את דרכו ושיטתו של רבי אבא הזרה לרוח בני אדם נפל לבו בקרבו מעט ויהי כאובד עצות מבלי דעת דרך איך להשתדל למצוא עקבות רבי אבא ולהוציא יקר מזולל כמוהו אשר אליו שלוח הוא ממקום גבוה.

פתאום כמו נזרקה בו רוח עצה, גמר בדעתו ליכנס לביתו של רבי אבא ההוא ולדבר עמו דברים בודדים אולי יצלח חפצו בידו, להתוודע ולגלות מצפוני לבו.

בבאו אל בית רבי אבא מצאו יושב אל שלחנו הקטן במעון צר ורחיים של יד עומד קבוע בפינת הבית. ר"א הקדים לו שלום ולא דיבר עמו דבר. אז מצא השליח עוז בנפשו ויפתח את שפתיו ביראת הכבוד: רבי! הנני שליח מכבוד הגר"א מווילנא אל כבודך למסור בידך מכתב אשר אני נושא פה עמדי.

- הגר"א מווילנא אלי? … מה לי ולו? 

והשליח מיהר ויוציא את מכתבו מכיסו וינח על השולחן. בלי חפץ קיבל ר' אבא את המכתב ויפתחהו וככלותו לקרוא בו, אמר אל השליח: אמור נא להגר"א כי שלא לצורך הוא … המלים הבודדים הסתומים האלה מסר ר' אבא ז"ל להשליח בעל פה בתור תשובה אל כבוד הגר"א ז"ל על מכתבו.

השליח לקח ברכת הפרידה מאת ר' אבא וכברק אור השמש אשר יבקע דרך מפלשי ענן וערפל נגלה כבוד ר' אבא בעיר ומלואה, תפארת גדולתו וגאון עוזו הופיעו נהרה כשמש בצהרים בשמי עיר קראז. הורד המסך של אמון מוצנע ואמון מכוסה זה והעיר קראז רעשה מעשרה קבים שיחה שירדה לה כרעש כלי הים ביום סער וסופה.

יראת הרוממות היתה חופפת על כל איש מדי נשא עיניו על פני ר' אבא, אורו הגדול של ר' אבא שהיה טמיר ונעלם החל להבהיק באור יקרות באשר נודע לכל כי ר' אבא ההוא אשר חשבוהו לשפל ערך הנהו אחד מהצדיקים הצנועים המסתירים מעשיהם הגדולים והנחבאים אל הכלים.

חיש מהר נאספו כל אנשי העיר לבית הכנסת לטכס עצה איך להשכיל אל איש דגול מרבבה הזה, באיזה דרך להטיב ולהרים מעט שפל מצבו, ויחליטו בהסכם אחד לתת לו מונופול של מכירת גרש שעורים ולאסור איסר על כל אנשי עירו למכור גרש שעורים בחנותו בלעדי רבי אבא.

וכשמוע ר' אבא את הדבר סגר דלתי חנותו ויחדל מעשות וממכור עוד גרש שעורים למען לא ישיג גבול רעהו ולא יתגדר במלאכתו.

עד כאן רכשנו לנו ידיעות אמיתות ע"ד ר' אבא אריכא הנ"ל. אולם על דבר פטירתו לא נודע לנו דבר, רק זאת ספרו לנו אבותינו הקדושים ז"ל, כי ר' אבא אריכא ז"ל צוה לפני מותו: אם יהיה מי ממשפחתו בעת צרה וצוקה ח"ו ודחיקא ליה שעתא יבא לשפוך שיחו על קברו וימצא רווחה.

בערך ח"י שנים לפנים בא לפה מווילנא אחד מניני ונכדי רבי אבא הנ"ל לבקר את הבית עלמין העתיק אשר בפה, שלפי המסורה הנאמנה עומד כבר ה' מאות שנה, ויבטיח סכום הגון לאיש אשר יעלה בידו למצוא מצבת אביו זקנו רבי אבא אריכא זצ"ל.

והגדות רבות סובבות הולכות איש מפי איש על אודות האיש האלקי הקדוש ר' אבא אריכא הנ"ל, אך מפני שלא נתבררו היטוב ולא נתפרסמו אמיתתם כראוי, מנעתי להביאם לפני הקורא, ורק זאת ידענו ברור, כי זה איזה שנים, עוד היו בחיים בקראז עירנו תלמידי חכמים זקנים יראי ד' אשר על פי הקבלה שהיתה בידם מאבותיהם הק' הראו באצבע את המקום שעמד עליו בית דירתו של הגאון ר' אבא אריכא ז"ל.

ולמען לא יצא הסיפור שלי מגבול האפשרות ולא יחשב בעיני הקורא המשכיל לסיפור הווי בעלמא, מוכרח אני לתאר בשרד נאמן את מצב הרוחני של עיר קראז בתקופה ההיא ואתר רוח היהדות אשר היה נושב אז בחללו של עירנו אז, אז יראה וישכיל הקורא כי מתאים סגנון סיפורנו לתכונת התקופה ששררה בימים ההם באופן שאין שלפוט בשלילה הויתו ומציאותו של סיפור הזה, מלבד מה שגם על פי המסורה טבוע הוא בחותם האמת מדור דור.

*

כנודע, מאז מעולם היתה עירנו קראז עיר מלאה חכמים וסופרים, גאונים, צדיקים וחסידי עליון שיצא טבעם בעולם התורה והיראה, וכסא הרבנות שלה היה תמיד מושב כבוד גדולי ישראל שהאירו תבל בנגה זיוום. בספר "קריה נאמנה" להרשי"פ מביא מצבת קברו של הגאון הגדול המקובל ופילוסוף אלקי אשר לו עשר ידות וכו' מו"ה ר' אליעזר אב"ד דקראז בן הגאון החסיד ר' אברהם אחי רבנו הגר"א ז"ל בעל "מעלות התורה", כפי קבלת זקנינו שימש פה בכתר הרבנות, ומפה הוא שהעתיק אהלה של תורה לראגאלי הסמוכה לקאוונא, וכפי המסופר היתה יציאתו של צדיק זה מעירנו ע"י סיבת מקרה אחד והוא:

פה גר בעת ההיא הרה"ג הצדיק ר' אלי' הנקרא בפי כל: "ר' אלי' קראזער" בן לאותו צדיק ר' מאיר'ל מיעלאק ז"ל. הרה"ג ר' אלי' זה הי' עשיר גדול. מספרים, שהונו עלה לשמונים אלף אדומים והחזיק פה חנות גדולה שאשתו היתה המתעסקת העיקרית והוא היה צדיק וחסיד גדול בתורה ומעשים טובים ותורתו אומנותו, ואחותו מרת גיטא'לע ז"ל היתה אשתו השני' של הגר"א ז"ל ובנישואיהן כיבד הגר"א ז"ל את ר' אלי' זה בסדור קדושין. פעם אחת, בליל שמחת תורה, הוה עובדא שנתכבד ר' אלי' ז"ל בהקפה ראשונה ואחריו הרב הגאון האב"ד דמתא בעל "מעלת התורה" ז"ל. ויהי ממחרת, בערב, אף שהי' גשם שוטף, ויראו בני העיר והנה לפני פתח-בית הרב עומדת עגלה רתומה והרב בעצמו נושא ספריו מביתו וטוענם על העגלה, ויבהלו מאד, ויחרדו זקני העיר לקראתו וישאלוהו: מה זאת? ומה העבודה זאת לכם, רבנו?

-"כן, כן" - ענה למו בתמימות - "עוקר אני דירתי מפה לראגאלי הואיל ואין כאן כבוד התורה כראוי" ולא הועילו למו כל הפצרותיהם להישאר אצלם.

*

בספר שבחי ירושלים [צ"ל: שבחי ארץ החיים] להרה"ג מו"ר פסח הכהן שישב על כסא רבנות בערי קדש כותב בהקדמתו בזה"ל: "וזכות חסידי עליון זקנינו הגאונים המה דוד אמי הגר"א מווילנא זצלה"ה וזקני אבי הגאון ר' אבא החסיד הגדול מקראז זצלה"ה יעמוד לכולנו" עכ"ל.

נודע בישראל גדול שמו של הרב הג' מ"מ המגיד ר' אבלי מינסקער בעל מחנה אברהם על הגדה ועוד ספרים נכבדים רבי ערך הוא זכה לבנים זרע ברך ד' וניניו ונכדיו שמשו בכתר רבנות בכמה ערי זאמוט ונקראו ר' אבא על שם אבי זקנם כי נהרי נחלי עדנים אשר נפוצו על פני תבל ממקום קדוש יהלכו מברכה העליונה הוא הרב הקדוש ר' אבא אריכא.

אין איש היה יודע מוצא של ר' אבא אריכא ואיזה דרך בא לגור בעיר קראז, אין אנחנו יודעים עד מה דמות נערך לר' אבא הנ"ל אין בידנו קנה המידה למדוד בה שיעור גדולתו של הגאון, לכן חרדת קדש תאחזנו בגשתנו היום לבלע פני הלוט הלוט על פני אור הגנוז הנורא ההוא ולעמוד על אפיו של אדם גדול בענקים כמוהו. ומה מאד תדאב נפשנו בידענו כי אחד מבני העליה מצא פה קבר על בית עולם העתיק יומין ומצבת קבורתו לא נודע עד היום הזה חבל על דאבדין. כי על כן בקשתי מכבוד הרב המעריך לאסוף את הסיפור שלנו ל"המודיע" כי מלבד מה שישביע בעונג רוחני את לב הקורא דברים אמיתיים העומדים ברומו של עולם הישן בתקופת גאונים גדולי האומה, ולבד אשר יעניין הרבה את הקורא, ואולי יימצאו כאלה היודעים עד מה לברר וללבן על תולדות גברא רבה זה - עוד ראוי הסיפור הזה גם מצד עצמו לבא בקהל כדי להציב מצבת זכרון בדברי הימים את האיש מופת האלקי ר' אבא אריכא מקראז זצלה"ה.


יוסף ליב עפשטיין שוש"ן דקראז.

הרב מו"ה "(אברהם) אבא"

הגאון הגדול המפורסם הצדיק האמתי ואור תורתו זרח בק"ק קראז מחוז ראסיין פלך קאוונא ובשני שמות נקרא בשם ר' אבא חסיד ובשם ר' אבא אריכא, שהיה מאלה הגאונים הקדושים אשר דרכם בקודש היה תמיד להסתיר את תורתם וחסידותם מעין רואה בא לעיר קראז הוא ואשתו עמו משוט בארץ ומהתהלך בה, והחיה את עצמם מטחינת גרעינים,על יד ריחים ישב הגאון החסיד הזה בכבודו ובעצמו וערך תשובותיו אל קצוי ארץ, ויהי כאשר סבבה הדלת על צירה ואיש בא לטחון את גרעיניו מהר ר' אבא להסתיר את קולמסו וגליוניו בתיבת הריחים ויעש את מלאכתו כדרכו, על דבר מלאכתו זו כינוהו בני העיר אשר לא ידעו את ערכו "אבא קרופניק" ואחרים כינוהו "אבא הארוך" ע"ש כי משכמו ומעלה גבוה היה מכל העם.

אך אחרי רבות בשנים נודעה תפארת גדולתו ע"י שאלה אחת שנשלחה אליו ע"י ציר מיוחד מבראדי אשר כבר נודע שם גדולתו באורח פלא בהיותו שמה לרגלי נדודו בארץ כל ימי הקיץ כדרך כל החסידים האמתים אשר בעת ההיא שלא הסתפקו במיעוט גלותם המר אשר השיגו למדו בשבתם בביתם ויטולטלו טלטלה גבר וינועו וינודו לארצות רחוקות לבקשהו במקום שאין מכירים אותם, ומאת הציר הזה ושאלתו (שראה אחד בעיר נאמאקשט הקרובה אלינו בהיות הציר שמה) נודע הדבר לכל בני העיר מי זה הוא ואיזה הוא הטוחן להם את גרעיניהם, וגם הוא בראותו כי כבר נגלה סודו, לא התאמץ עוד להסתיר א"ע ומאז והלאה לימד תורה לרבים ובתוך כבוד תלמידיו יחד כם כבודו של הגאון הנעלה מו"ה רפאל הכהן האבד"ק אה"ו.

ובנו של הגאון מו"ה אברהם אבא הנ"ל היה הרב הגדול הצדיק מו"ה צבי הירש ז"ל ובנו של ר' הירש זה היה הגאון בנגלה ובנסתר מו"ה אברהם אבלי שהיה מ"מ דק"ק פלאצק ובק"ק סלאבאדקא ובק"ק מינסק בעל ספר "זכרון אברהם" על הגדה של פסח וספר "מחזה אברהם" על מוסר ועוד כמה וכמה ספרים בכתב יד.

קברו של הגאון החסיד ר' אבא הנ"ל היה נודע עוד לפני שנים לא כבירות, וספורים רבים יסופרו ע"ד נסי ה' ונפלאותיו שנעשו לאלה מבני משפחתו אשר עת מן המצר קראו אל ה' והשתטחו על קברו כי כן היו דבריו לפני מותו (כי היה יהיה להם לעזר להקים להם פורקן מן שמיא ולחלצם מצרה) אכן היום נשכח ולא נודע קברו ותהי זאת בעיני זקני בני העיר לפלא, והיה גיסו של הגאון החסיד המפורסם בדורו מו"ה אריה ליב חסיד מעיר טעלז.

[שם הגדולים השלישי, מערכת א, אות ה]

"לקורות הקהלה" ו"מה יפעל ישראל"

קראז.

בזמן ההוא זרח אור ר' אבא רוזינא בעירנו (הוא היה גיסו של הג' החסיד ר' ליב מטעלז) ובשני שמות נקרא בשם ר' "אבא חסיד" ובשם ר' "אבא אריכא". האיש הזה היה מאלה הגאונים הקדושים אשר דרכם בקודש היה תמיד להסתיר את תורתם וחסידותם מעין רואה. לעירנו בא הוא ואשתו עמו משוט בארץ ומהתהלך בה, ויחיו את עצמם מטחינת גרעינים. על יד ריחים של יד ישב הגאון החסיד הזה בכבודו ובעצמו וערך תשובותיו אל קצוי ארץ, ויהי כאשר סבבה הדלת על צירה ואשה באה לטחון את גרעיניה, מיהר ר' אבא להסתיר את קולמסו וגליוניו בתיבת הריחים ויעש את מלאכתו כדרכו, על דבר מלאכתו זו כינוהו בני העיר אשר לא ידעו את ערכו "אבא גרופניק" ואחרים כינוהו "אבא הארוך" ע"ש כי משכמו ומעלה גבוה היה מכל העם; אך אחרי רבות בשנים נודעה תפארת גדולתו ע"י שאלה אחת שנשלחה אליו ע"י ציר מיוחד מבראדי אשר כבר נודע שם גדלו באורח פלא בהיותו שמה לרגלי נדודו בארץ כל ימי הקיץ כדרך כל החסידים האמתים אשר בעת ההיא שלא הסתפקו במועט גלותם המר אשר השיגו למדי בשבתם בביתם ויטולטלו טלטלה גבר וינועו וינודו לארצות רחוקות לבקשהו במקום שאין מכירים אותם, ומאת הציר הזה ושאלתו (שראה אחד בעיר "נימאקשט" הקרובה אלינו בהיות הציר שמה) נודע הדבר לכל בני העיר מי זה הוא ואיזה הוא הטוחן להם את גרעיניהם; וגם הוא בראותו כי כבר נגלה סודו, לא התאמץ עוד להסתירו ומאז והלאה לימד תורה לרבים ובתוך כבוד תלמידיו יחד גם כבודו של הגאון הנעלה מ"ר רפאל הכהן זצ"ל האב"ד דק"ק אה"ו.

נכדו של הגאון החסיד ר' אבא הנ"ל היה הרב הג"מ ר' אבא מ"מ דק"ק מינסק בעהמ"ח ס' "מחזה אברהם" וכו' קברו היה נודע עוד לפני שנים לא כבירות, וספורים רבים יסופרו ע"ד נסי ה' ונפלאותיו שנעשו לאלה מבני משפחתו אשר עת מן המצר קראו אל ה' השתטחו על קברו (כי כן היו דבריו לפני מותו כי היה יהיה להם לעזר להקים להם פורקן מן שמיא ולחלצם מצרה) אכן היום נשכח ולא נודע קברו ותהי זאת בעיני זקני בני העיר לפלא.

[הצפירה, ט' אלול ה'תרמ"ח, עמ' 3]


ביבליוגרפיה: המקורות המצוטטים ♦ ברל כהן, יידישע שטעט, שטעטלעך און דארפישע ישובים אין ליטע ביז 1918, עמ' 501 ♦ יהדות ליטא, 23.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s