רבי גדליה טיקטין (השני)

רבי גדליה ב"ר שלמה זלמן טיקטין (ה'תקס"ח, 1808 – ה' אב ה'תרמ"ו, 6 באוגוסט 1886) רבה החרדי האחרון של ברסלאו.

כיהן כרבה של ברסלאו על כסאם של אביו רבי שלמה זלמן טיקטין וסבו רבי אברהם טיקטין שעל שם אביו, רבי גדליה טיקטין (הראשון) מגלוגא, נקרא. רבי גדליה היה תלמידו של רבי חיים אוירבך בעל דברי משפט מלונטשיץ.

בתקופת כהונתו כבר לא הייתה נתונה השליטה הרבנית בעיר בידי הרב הרשמי, ולצדו סחף הרב הרפורמי אברהם גייגר שכיהן כדרשן ומטיף רשמי של הקהילה בברסלאו, את רוב ככל הציבור. ב-1856 התפצלה הקהילה רשמית וגייגר עמד בראש הקהל הרפורמי. מצב זה נמשך עד ה'תרכ"ג, 1863 – אז עזב גייגר את ברסלאו ונסע לפרנקפורט ומשם לברלין. רבי גדליה כיהן כרב הרשמי אך עיקר השפעתו הייתה בקרב הקהילה החרדית הקטנה בעיר שהתרכזה סביב ה'שקלובר-שול'.

בעקבות עזיבת גייגר פחת מספר הרפורמים הקיצוניים בקהילת ברסלאו באופן כללי, ורוב הקהילה בחר בדרך האמצע השמרנית למחצה, שתתפתח בהמשך לזרם הקונסרבטיבי. באופן רשמי נשמרה החלוקה לרב אורתודוקסי ורב רפורמי אך ההבדל ביניהם היה מזערי. בשלב כלשהו היה רבי גדליה מועמד לרבנות ברלין (נתמך בידי הגביר ליפמן מאיר וולף), אך בבחירות שנערכו בוועד הקהילה זכה רבי צבי הירש לוין רבה של מנהיים שנתמך בידי הגביר דניאל יפה.

מתלמידיו בברסלאו: הרב מרדכי מאיר פולק (ה'תק"צ, 1830 – ה'תרנ"ה, 1895) אב"ד רייניץ והעלישויא ובסוף ימיו דיין בווינה; רבי ישראל מאיר פריימן (ה'תק"צ/ה'תקצ"ג – ר"ח אלול ה'תרמ"ד) חתנו של הערוך לנר ורבה של אוסטרובה; הרב ד"ר חיים ביברפלד (ה'תרכ"ה-ה'ת"ש) רב בקרלסרוהה ובסוף ימיו בירושלים.

לאחר פטירתו הותיר אחריו עזבון של 30,000 מרקים גרמניים לטובת תלמידי חכמים מעניי ארץ ישראל, לקבוע 'ישיבה על קברו' מדי שנה ביום השנה לפטירתו, תלמידי חכמים אשכנזים וספרדים מבני ירושלים.

אשתו השנייה הייתה בתו של רבי הרשיל קליאַטשקאָ (קליאצ'קו) ואחותו של המומר הידוע יוליאן קליאצ'קו.

עליו

…לכבוד מחו' ידידי הרב הגאון הגדול והמפורסם בנש"ק וכו' וכו' מ' גדליה טיקטין נ"י האבד"ק ברעסלא יצ"ו

מכתבו הבריק לנגד עיני ברגע הלז נפתחו השמים ואראה מראות אלקים אשר כבודו עוד רד עם אל ועם קדושיו נאמן כראוי לכבודו ולכבוד בית אבותיו הגאונים נוחי נפש זכרם לברכה, יהי השם עמו כאשר היה עם אבותיו הקדושים ואבקש עוד הפעם סליחתו על אשר חשדתי בכשרים כמותו, אם כי לא מלבי יצאו הדברים רק אחד גלה אזני בחשאי, ומרעש המולה שנרעשתי מזה, ואשרי מי שחושדין אותו ואין בו, יברכהו השם ויצליחהו, וזכות אבותיו הקדושים יעמוד לו שינצל ויוושע מחבורתו ודגל התורה בכבוד ירום. והנני בזה ידידו הדו"ש באהבה רבה ואהבת עולם

הצעיר יוסף שאול הלוי נאטאנזאהן האבד"ק לבוב והגליל.

[רבי יוסף שאול נתנזון, מכתב בכתב ידו, תרל"ג]

רבי חיים, רבה של לינטשיץ, היה מתנגד גמור להשכלה ולמנהגי הדור החדש.

פעם אחת נזדמן לברסלה. נכנס אצל הרב, רבי גדליה טיקטין, להקביל את פניו. ישבו ופתחו בדברי-תורה. לרגעים נשמע קול נגינה מן החדר הסמוך.

– מי – שואל רבי חיים את רבי גדליה – מנגן בביתו של מר?

– בתי – מחייך ואומר רבי גדליה – משטית בעצמה על הפסנתר.

– לאו – אומר רבי חיים – לא בעצמה היא משטית, אלא במר היא משטית…

[ליפסון, מדר דר, א, בדור ההשכלה פריט 189]

ברעסלוי.

ביום א' ז' מנ"א בבוקר כבה אור גדול בישראל, הוא הרב הגדול מוה"ר גדליה טיקטין ז"ל, אשר כהן פאר בעדת ישראל בעיר הזאת ארבעים ושלש שנה ובן שבעים וחמש היה במותו. שלשה דורות ממשפחתו ישבו על כסא הרבנות בעיר מולדתו זו, כי הוא היה בנו בכורו של הרב הגדול מוהר"ר שלמה טיקטין זצ"ל אשר מלא מקום אביהו הרה"ג מוהר"ר אברהם טיקטין זצ"ל. מלחמה כבדה היתה לו בראשית ימי רבנותו בהיות אז יד הדרשן המנוח ר' אברהם גייגער תקיפה, ולולא מצות המלך פריעדריך ווילהעלם הרביעי אשר על פיה היתה הרשות נתונה להאדוקים בדת לשמור חקות אבותיהם בלי מפריע, אזי לא היה עוד מקום בעיר הזאת לרב אורתודוכסי כמהו; אולם גם בהיות הרשות נתונה צר כח הרב לעמוד בפרץ, ואף שהיה לו המשפט לנהל עניני השחיטה כדת, לא עצר כח למשול ברוח אשר צררה אז את הקהלה הזאת בכנפיה, ושנים הרבה מנע מפיהו כל מאכל בשר. אחרי מות הר"א גייגער והד"ר יואל בא למלאות מקומו אחריו החלו הרחוקים להתקרב ובעלי הקצוות נתאחדו משום דרכי שלום. רב כבוד וגדולה נחל הרב הגדול הזה בחייו, הבישוף הנשיא ד"ר פערסטער אהבו כנפשו, המלך פריעדריך ווילהעלם הרביעי נטה לו חסד, והקיסר ווילהעלם זכהו ברביד הנשר האדום על מפעלותיו הטובות בכלכלו את החולים והפצועים במלחמת 1870/71. ביותר גדל כבודו בעיני כל השרים על הטוב הרב אשר עשה בעמו בבקרו פעם אחת בשבוע את אסירי הפשע הנענים בעבודת הפרך להעיר למוסר אזנם וכמה מהם החזיר למוטב. מדי לכתו ברחוב השתחוו לפניו כל נעבדי הנוצרים ושריהם ויקדמו פניו בברכה. אין קצה לכבוד אשר עשו לו כל תושבי העיר, היהודים והנוצרים יחדו, בלוותם אותו אל בית עולמו. כל מכה"ע אשר בעירנו זכרוהו לברכה וירבו לספר בשבחיו. בניו אשר השאיר אחריו הם כלם נכבדים ואנשי מעלה, אך לא עוד ברבנים חלקם – עמו יחדו ירדה עטרת הרבנות במשפחה הזאת אלי קבר. על קברו בכתה אשתו השניה, אשה משכלת ויראת ה' הנודעת לשם, והיא אחות השר הנודע היועץ בחצר המלוכה ה' יוליאן קלאצקא (יליד ווילנא, ושמו מלפנים יהודה קלאצקא אשר בעודו בימי נעוריו הראה כחו בשיר ומליצה, הלא הם כתובים בס' "פרחי צפון" ח"א).

[הצפירה, שנה יג, גליון 106]

אחרי מות הרב ר' זלמן טיקטין בשנת 1843 נבחר גייגר לרב לעדתו, אך מתנגדיו בחרו בבן רבם, ר' גדליה טיקטין ותארו אותו בשם רב הגליל ("לאנדעסראבינער אין שלעזיען") והקטטות והמריבות לא פסקו ביניהם. כה נמשך הדבר עד אשר נתפשרו שני הצדדים בשנת 1856 כי הרב ר' גדליה וגייגר ישתמשו שניהם ברבנות ולא יהיה האחד כפוף להשני, ולכל כת יהיה בית הכנסת מיוחד וגם בית ועד מיוחד.

[אוצר ישראל, ע' גייגר, אברהם]

ביבליוגרפיה: קיצור תולדות חייו ב-Breslauer Judisches gemeindeblatt, (11) 1928. הערך ברעסלוי באנציקלופדיה אוצר ישראל. אוצר הרבנים מס.4336. הספד עליו: רבי יעקב שאול אלישר, תורה מציון שנה א חוברת ב סימן כו. מיכאל א' מאיר, רבי גדליה טיקטין והפלג החרדי של קהילת ברסלאו (1845-1854, מיכאל, 2, עמ' 92 ואילך (אנגלית). במפעל הביבליוגרפיה העברי מצויין כי התאריך ז' אב ה'תרמ"ו, 8 באוגוסט 1886 – שגוי. תאריך לידה חילופי – שם – ה'תק"ע, 1810.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s