רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן, הגדול ממינסק

רבי ירוחם יהודה ליב ב"ר שלמה זלמן פרלמן (ה'תקצ"ח, 1838 – ליל ז' שבט ה'תרנ"ו לאחר חצות, 22 בינואר 1896) רבן של סעלץ, פרוז'ין ומינסק, על שמה נתפרסם בעולם היהודי כולו בכינויו 'הגדול ממינסק'.

קורות חייו

נולד בבריסק דליטא בנם השני של פיגא ור' שלמה זלמן פרלמן (לפניו היו בן שנפטר בצעירותו ובת). אחיו הצעיר היה רבי בנימין בישקא (לאדזמן) לימים אב"ד ילובקה וטרסטינה.

בגיל 11 פגש לשיחה ארוכה את רב העיר רבי יעקב מאיר פאדווא, מחבר "מקור מים חיים" ומאז עמד עמו בקשר על אף גילו הצעיר. הרב פרסם אותו בבריסק כ'עילוי'.

בגיל 13 נישא לבתו של רבי יעקב, מדייני בריסק, שהחזיק את הזוג על שולחנו. נולד לו בן, אך כעבור שנתיים נפטר חמיו והקצבה שהקציבה הקהילה למשפחת הדיין המנוח לא הספיקה לכלכלת כל בני הבית. בשלב ראשון ניסה רבי ירוחם לנסוע ללמוד בקובנה, מצויד בהמלצה מרי"מ פאדווא ונתחבב על רבי יצחק אביגדור הרב דמתא. בקובנא אירח אותו רבי יעקב משה כרפס מידידי רבי ישראל מסלנט. הוא התיידד בקובנה עם רבי זבולון בריט, רבי נחום שפירא 'העילוי מדאקשיץ', לימים רב בשאט, ותלמידי חכמים צעירים נוספים.

כעבור שנתיים של קשר מכתבים מקובנה, קיבל רבי ירוחם הודעה כי אשתו נפלה למשכב, הוא מיהר לשוב לבריסק. בדרכו חזרה פגש בקלווריה את רבי מרדכי מלצר, בסובלק את רבי יחיאל הלר בעל 'עמודי אור', ואת העילוי הצעיר דאז, רבי יוסף זכריה שטרן שהתפרסם לימים כאב"ד שאוול. באוגוסטוב פגש ברבי ישראל איסר שפירא, אז רב המקום ולימים אב"ד מזריטש, ורבנים אלו העריכוהו מאז מאד.

עם הגיעו לבריסק נאלץ ללמוד בביתו כדי לסעוד את אשתו החולה ולסייע בטיפול בבנם. ידידיו מכבר ובהם רבי איסר יהודה מאלין, נהגו לפקוד את ביתו כדי לשוחח עמו בדברי תורה. מצבו הכלכלי היה בכי רע ונודע במהרה לרבי יעקב מאיר פדווא שמיהר לגייס עבורו תמיכה. זמן קצר אחר כך נפטרה אשתו ומשפחתה שכבר איבדה את אבי המשפחה, ניתקה את הקשר עמו מרוב צער על פטירת הבת. הוא גידל את בנו לבדו וכעבור זמן קצר נישא ללאה בת סאשע ור' נחמן ניימארק (מצאצאי רבי זלמן מירלש) שהבטיח לכלכל את בתו ומשפחתה החדשה במשך שש שנים.

בתום תקופת ה'קעסט', קבע את מושבו בבית מדרשם של משפחת הגבירים פינקלשטיין שהזמינו אותו לשבת בו תמורת תשלום נדיב.

רבנות סעלץ (תרכג-תרלא)

כשהוצעה לו רבנות העיר סעלץ, הלך לעשות שימוש חכמים בפני המו"צ דבריסק שנהג במשרתו זו בימי רבני העיר רבי ליב קצנלנבוגן ורי"מ פאדווא. בשנת תרכ"ג החל לכהן ברבנות סעלץ משרה שבה החזיק במשך כשמונה שנים עד שנת ה'תרל"א שבה התמנה כרבה של פרוז'ין על מקומו של רבי אליהו חיים מייזל שעבר אז לכהן כרבה של לומז'ה.

רבנות פרוז'ין (תרלא-תרמג)

בחורף שנת תרל"ז נפטר אחד מילדיו. זמן מה לאחר מכן אירס את בתו הגדולה לרבי אליעזר רבינוביץ, 'העילוי מקיוב' מתלמידי ישיבת וולוז'ין, בהמלצת רבי יוסף דב סולובייצ'יק ה'בית הלוי'. החתונה התקיימה בחורף שנת תרל"ט ב'חצר ארנציץ'. החתן בא לשבת בבית חותנו ושימש גם כממלא מקומו ואט אט התרכזה סביב הבית קבוצה של תלמידי חכמים צעירים, שהתפתחה בהמשך ל'חברה ש"ס' ובפועל לישיבה שבראשה עמד החתן רבי אליעזר.

רבנות מינסק

בשנת ה'תרמ"ג, 1883, החליט ועד הקהילה היהודית במינסק לחדש את משרת הרב בעיר, הרב הקודם שהיה 'מרא דאתרא' רשמי ועליון למינסק, היה רבי דוד טביל, ה'נחלת דוד'. ומאז פטירתו התנהלו חיי הדת בעיר בטריומווירט (הנהלה משולשת) של שלשת המו"צים: רבי אריה מאיהומן, מחבר "עומקא דדינא"; רבי גרשון תנחום ממינסק, מחבר "אילנא דחייא"; ורבי משה ליב, מחבר "מילי דאבות" ומילי דנזקין". ולאחר שנפטרו הראשונים בשנים תר"מ-תרמ"א והאחרון נחלש, פנו אנשי מינסק לרבי יצחק אלחנן ספקטור אב"ד קובנה ואחריו לרבי דוד פרידמן אב"ד קרלין בהצעה שיבואו לכהן פאר ברבנות העתיקה והמפוארת של מינסק. שניהם סירבו בשל גילם המתקדם, ולפי המלצתו של רבי יום טוב ליפמן ממיר (ר' ליפא'לה מירער), ה'מלבושי יום טוב', החליטו למנות את רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן מפרוז'ין כרבה של מינסק. לפי המלצתו בחרה קהילת פרוזי'ן תחתיו לרב את רבי אליהו פיינשטיין, שהיה עד אז רבה של חסלביץ.

במינסק כונן רבי ירוחם יהודה ליב את הרבנות המרכזית על מכונה, הוא לא חת מפני איש ולאחר תקופה של מאבקים וניסיונות של מי שראו עצמם נפגעים מהמצב החדש להפריע את צעדיו, השלימו בעלי העניין השונים אתו ועם המציאות החדשה של רבנות מרכזית מחייבת בעיר וחיי הדת בעיר השתפרו לאין ערוך. מיד עם בואו למינסק דבק בו הכינוי 'הגדול' שליווה אותו בעולם היהודי מאז ולעולם.

הצעת הרבנות בדווינסק-דיננבורג

בחודש אב ה'תרמ"ז, 1887, נפטר רבה הגדול של דווינסק-דיננבורג, ר' ראוב'לי דננבורגר, הוא רבי ראובן לוין. כס הרבנות של העיר הגדולה עמד נטוש זמן רב ודיונים היו מתנהלים סביב זהות מחליפו. בשלב מסוים בתחילת החורף הבא, חשון-כסלו ה'תרמ"ח, הסכימו ראשי עדת ה'מתנגדים' בדווינסק למנות את 'הגדול' כרבה של הקהילה ואף הצליחו לקבל את הסכמתו העקרונית (ראו להלן בפרק 'עליו' דיווחי עיתונות ה'משכילים' על פרק זה בדיוני הרבנות של דווינסק עד קבלת הגאון רבי מאיר שמחה הכהן, ה'אור שמח' כרב העדה) אך לאחר שנתקלו בקשיים ליישום דרישתו של 'הגדול' לקבל את רבנותה של קהילה מאוחדת, רבנות שתחייב הן את קהל ה'מתנגדים' והן את קהל ה'חסידים' בעיר, סירב הגדול לקבל את הרבנות בעיר במצב כזה ובמקומו נבחר רבי מאיר שמחה הכהן כרב ה'מתנגדים' (כעבור שנתיים ימנה האדמו"ר מקאפוסט את אחד מחסידיו, הנודע בישראל כהגאון הרוגאטשובי, רבי יוסף רוזין, כרב העדה החסידית בדווינסק).

נישואי בתו השנייה

רבי ירוחם יהודה ליב - הגדול ממינסק - ברכות לאירוסי בתו עם הדבר אברהם

בחורף התרנ"ד באה בתו של 'הגדול' בברית האירוסין עם אברהם דובער כהנא שפירא, בנו של הגאון רבי זלמן סנדר כהנא שפירא ומי שיוודע לימים כרבן הגדול של חסלביץ' וקובנה, ה"דבר אברהם". (על אודות התוודעותו של 'הגדול' לחתנו זה ועל השידוך בכללו, ראו 'הדרום' כא עמ' 139 מארכיונו של רמ"צ יונג).

בשולי החתונה הגדולה נזכיר מקרה מעציב שהתחולל אז:

לקראת חג הפסח ה'תרנ"ד הוזמן 'הגדול' לאודסה (התארח בבית הר' שמואל ברבש – החתום על מודעת הברכה המצורפת כאן. המליץ כא אייר) כדי להכריע במחלוקת הלכתית שנתגלעה בין ששה רבני העיר בדבר האפשרות להכשיר את הצנרת במפעל יי"ש גדול לקראת חג הפסח. הסיפור הביא לביקורת מקרב ה'משכילים' באודסה על כך שלא נבחר רב עליון קבוע לעיר אודסה או מנגנון שבו יהיה רב מכריע מתחלף מבין רבני העיר. ראו להלן בפרק 'עליו' את הכתבה הראשונה בסדרה 'למי מדינים? לבאים לחקר ממסך' שפורסמה בשני פרקים בהצפירה, כא וכז אדר ב' ה'תרנ"ד. גם 'המליץ' פרסם על פרשייה זו שלוש כתבות מאת 'מנחם לעווין' תחת הכותרת 'שפוט השופטים' – לאחר חג הפסח (י"ז, י"ט, כ"א אייר ה'תרנ"ד) של אותה שנה והתפתחויות שחלו בפרשה: אחרי בוא 'הגדול' לאודסה והכריעו להיתר, ניסו מי שניסו – סוחר יי"ש מיוחד לפסח שקיבל מתחרה חדש – להחזיק בדעת הרבנים האוסרים, המחלוקת קיבלה למראית עין פנים של סכסוך 'חסידים-מתנגדים' החפצים לאסור גייסו לצדם את דעתו של האדמו"ר הצמח צדק מליובאוויטש (סימן נא-נב) שאסר במקרה דומה (לא לחלוטין דומה, הצמח צדק אסר במפעל של חמץ גמור ולא של תערובת חמץ) והפיצו שמועה כאילו חלילה וחס קיבל הגדול שוחד בעד ההיתר. את כל המאבק ניהלו ברוסית מעל גבי העיתונות הכללית, וכדי ביזיון וקצף.

על הטענה ההזויה והחוצפה שבעצם העלאתה כלפי הגדול, כתב מנחם לעווין ב'המליץ':

כל המשא ומתן היה בשפת הארץ למען ידעו כל הגוים כי יש אנשים בישראל אשר יעיזו לחלל כבוד כהני הדת שלהם וילעיבו ברבניהם. והנה לו היה כדבר הזה בעיר אחת בליטא, כי אז קמו כל הרבנים כאיש אחד, לו גם התנגדו איש לרעהו בהלכה אחת, ויגערו בנזיפה על המחלל את כבוד אחד מחבריהם, כי חק הוא בתבל כי כל החברים ערבים זה בזה ומקבלים אחריות איש בעד רעהו. אבל לא כן בעירנו אדעסא… הסיתו את ההמון להתקומם כנגד הרבנים המתירים ולנגוע בכבוד הגדול בישראל ממינסק, עד כי לא ידעו בשת הני בריוני דבי מדרשא רבא להוציא דבה על רב גדול ומצוין כזה כי לקח "שוחד". הפראים האלה מדמים כי הם מדברים על איזה "רבי" ו"צדיק" שלהם אשר כל תורתו נכללה רק בשתי מלים בשיר השירים: "נקודות הכסף" ואידך זיל גמור… הם אינם יכולים לשער בנפשם עד כמה ישרתם ותמימותם של רבני ליטא מגעת, רב ליטאי מקיים בלי חכמות יתרות כל מה שכתוב בתורה וב"שלחן ערוך" גם בדברים שבין אדם למקום וגם בדברים שבין אדם לחברו, ואיך יתכן כי יקח שוחד? אמת הדבר כי רוב רבנינו בליטא אינם יודעים מה למעלה ומה למטה: בידם לא נמסרו צנורות השפעה ואינם יכולים לפקוד עקרות, גם בדברים שלמטה אינם מתערבים הרבה, כי אם יושבים ספונים בד' אמות של הלכה, אבל אם יעיז איש לחשדם ב"שוחד" יריק ירקו בפניו כל טובי עמנו ובשאט נפש יביטו על דבה נתעבה כזו, הנני שולח לכבוד המו"ל 'פאסקוויל' אחד שיצא מבי מדרשא ונתפשט בכל העיר ושם יחרפו ויגדפו בנבים נמבזים את "הגדול" ואת שלשת הרבנים המתירים. ועוד נבלה גדולה עשו הפריצים ממדרש רבא: לפני איזה שבועות חגג "הגדול" ממינסק את כלולת בתו וישלחו לו מאדעסא טלגרמה…

פטירתו

'הגדול' נפטר בפתאומיות ב-03:30 בלילה לאחר שסיים דיון תורני עם בנו ר' אליהו ועם חתנו השני רא"ד שפירא. הוא חש ברע בסביבות -02:00 בלילה, כנראה משטף דם במוח ונפטר כעבור למעלה משעה בידי בנו. והוא בן כ-58.

לאחר ההלוויה, שנערכה בקהל רב ביום חמישי, ח' שבט תרנ"ו, כדי לוודא את העברת הרבנות באופן חלק וכדי לפקח על סידור עניני משפחת 'הגדול' לאחר פטירתו הפתאומית, התעכב רבי חיים הלוי סולובייצ'יק במינסק במשך עשרה [!] ימים.

בעקבות הפטירה הפתאומית, נזעקו טובי העיר בהשתדלותו הפעילה של מקורבו (והביוגרף שלו) ר' מאיר היילפרין והקימו קרן כספית גדולה לתמיכה במשפחתו ובילדיו היתומים. כמו כן התכנס ועד הקהילה ובחר בחתנו הגדול, רבי אליעזר רבינוביץ – אז רבה של סמולביץ, לשמש תחתיו כרבה של מינסק. פעולה זו סייעה לשמר את מפעלו החשוב ביותר של 'הגדול' במינסק – הפיכת רבנות העיר למוסד מרכזי מאוחד ומחייב. ראשי הקהילה בסמולביץ לקחו במקום רבם, את חתנו השני של 'הגדול, רבי אברהם דובער כהנא שפירא. (כדרכם של מערערים אחר הרבנות, לא חלף שבוע ו… בל' שבט תרנ"ו התפרסם מכתב ב'המליץ' ובו נטען כי רבי אליעזר לא נבחר כלל… אלא שהוחלט לבחור רב בבחירות ואחדים הוציאו קול כאילו החלטת האספה הייתה לבחור ברבי אליעזר. בשבועות שלאחר מכן פורסם כי רבי יצחק אב"ד טוראק בנו של הנחלת דוד, שהיה רבה של מינסק בדור הקודם, שהתייתם בגיל 5 בא למינסק מטעם אחדים מהקהל לשבת על כסא רבנות אביו… ואם לא בוחרים ברב בעל פרסום עולמי, אזי קודם בן-רב לחתן-רב).

קונטרס 'תפארת יהודה' ובו מספד שנשא על 'הגדול', רבי דוד שלמה סלושץ מאודסה לרגל השלושים, נדפס בירושלים

עליו

דינאבורג. 25 נובמבר… באספה האחרונה של המתנגדים אשר התיעצו ע"ד מנוי רב וגאון בעירנו, נמגו וגמרו לקחת אחר כבוד את "הגדול" ממינסק ולהושיבו על כסא הרבנות פה; אף שלחו לו "כתב" כתוב וחתום כי קצבו לו שכר חמשים רו"כ לשבוע מלבד דירה נאה. כפי הנשמע הואיל "הגדול" לקחת עליו את משרת הרבנות בעירנו. גם רובי החסידים שמחים לקראתו וכלם מחכים עליו בכל יום שיבוא …
מרדכי בער גמזו

[המליץ כ"ה כסלו ה'תרמ"ח, שנה כז גליון 253]

הצרפתים בחרו לנשיא את סאדי-קארנא, והמתנגדים שבעירנו בחרו לרב את "הגדול ממינסק". אחרי אסיפות רבות, אשר תוצאותן היו כתוצאות כל האסיפות בישראל, היתה לאחרונה בשבוע העבר "אסיפה רבתא" וראשי המתנגדים נמנו וגמרו להושיב על כסא רבנותם את הרב הגדול ממינסק. והנה אע"פ שבאמת לא הרי הנשיא סאדי-קרנא, כהרי "הגדול ממינסק", כי הנשיא אשר נבחר בצרפת ברב דעות אחרי שעה אחת לבחירתו כבר ישב בטח על קתדרתו בהיכל יעליסיי וכל הרוחות שבעולם לא יכלו לזוז אותו ממקומו; לא כן בחירת הגדול ממינסק לרב בעירנו, כי היא עוד איננה ודאית כל כך, כי עוד משא ומתן גדול בזה מטעמים ונימוקים שונים; אמנם הצד השוה שבין הבחירה שבצרפת והבחירה שבעירנו כי הכל נוחים בהן, וכשם שבחירתו של סאדי-קרנא עלתה לרצון לפני כסא כבודן של כל הממלכות באירופא, כך בחירתו של הגדול ממינסק הפיקה רצון מכל יודעי חן ונבוני דבר.

"אוהבי השלום" שבעירנו מסתכלים באצטרילוגין שלהם ומתנבאים מביאת הגדול ממינסק לעירנו – עתידות טובות ישועות ונחמות.

הרב ממינסק כבר יצאו לו בעולם מוניטין של אדם כשר וישר וידוע הוא לאיש שאין לפניו לא משא פנים ולא העברה על מדותיו; אבל יש בו אהבת הטוב והסדרים, והיא שעמדה לו להשקיע את אש המחלוקת בעיר מינסק ולהעמידה על האמת והשלום.

סימן טוב ומזל טוב הוא לעירנו אם יבוא לשכון כבוד בתוכה גברא אבא כמותו, אשר בחכמתו יוכל להפוך את עולם התהו שבעירנו לעלמא דקשוט הנוח למקום ולבריות. תקוה טובה תשעשענו כי הגדול ממינסק יהיה לנו למלאך הגואל אשר יבער מכרם בית ישראל היושב במקומנו את הקוצים והסכסוכים בהלכות שחיטות טרפות ומקואות שאיני חפץ לפורטם מפני חלול שם שמים ושם ישראל. אי לזאת שמח לבנו לשמוע מאחור הפרגוד של אסיפת המתנגדים כי מנויה וגמורה היא להם להושיב את הרב ממינסק על כסא הרבנות בעירנו בפרס קבוע חמשים רו"כ לשבוע; עתה עוד הדבר תלוי ברצונו, ואנחנו מקוים שבמהרה בימינו נוכל להחליף מאמר חז"ל לשבח ולאמר: "כד רחים רעיא על ענא עביד לנגדא חכימא".

והחסידים? – החסידים מקנאים הם עתה בהמתנגדים. אין אני יכול לדון אותם לכף חובה על קנאת חנם, כי אין אדם נתפס על צערו, ובאמת יש להם על מה שיצטערו כי הרבנים בערי ישראל הקטנות עם הגדולות, אשר החסידים יוכלו לבחור באחד מהם והם ירצו לעזוב את מקומם, אינם מגיעים אפילו לקרסוליו של הגדול ממינסק, כי מלבד גדולתו בתורה ובמילי דשמיא, אומרים אמור כי מומחה גדול הוא גם בהויות העולם. החסידים, אשר לא הגפ"ת עיקר להם, כי אם החסידות והקבלה, אינם מצטיינים בכלל ברבנים גדולים כמו המתנגדים, ובשעה שהם נצרכים לבחור להם רב, קשה להם הדבר כקריעת ים סוף. אם יתגבר על חסידי עירנו חפץ ההתחרות ויתאוו תאוה לקחת גם להם רב גדול, פליאה דעת ממני איפה יוכלו למצוא את מבוקשם?

[היום, יום ג' כז כסלו תרמ"ח – יהודה ליב גמזו]

דינאבורג, 1 יאנואר… רב בעירנו עוד אין, "הגדול" ממינסק ימאן לבוא אלינו לשבת על כס הרבנות, מהטעם שהודעתי באחד ממכתבי האחרונים. והנה עתה שמו כל מפלגות עירנו פניהם על אחד מגדולי ישראל וחכמיו היושב בעיר ביאליסטאָק בתור "בע"ב נכבד", שמו ר' מאיר שמחה. לפנים היה עשיר בכסף וזהב ועתה עשרו הוא תורתו וחכמתו, והרה"ג מבריסק אמר עליו כי פאר הדור הוא והדרו, נוסף לזה מצוין הוא במעלות ומדות תרומיות. כפי הנשמע ישלחו להמורם מעם זה "כתב־רבנות" בקרב הימים, אחרי כי גם החסידים לא יתנגדו לזה.
מרדכי בער גמזו.

[המליץ ה' שבט ה'תרמ"ח, שנה כח גליון 4]

גלגל הרבנות עודנו מנסר ברקיע עירנו. "הגדול ממינסק" השיב ריקם את פני המתנגדים. כי לא יוכל לבוא אליהם מטעמים ונימוקים שונים, ושאלת הרבנות חזרה ועלתה על שלחן "בעלי הדעות". עיני המתנגדים נשואות עתה אל הגאון הגדול מו"ה מאיר שמחה נ"י; האיש הזה, אחד הסוחרים הנכבדים בעיר ביאליסטאק וכבר יצאו לו בעולם מוניטין של גאון גדול וחכם מופלג; אך בזה ימצאו המתנגדים חסרון נרגש כי מעולם לא ישב על כסא הרבנות. ובגלל זה פוסחים מתנגדי עירנו על שני הסעפים ומסופקים אם יש לקחת לרב איש אשר מבית הסוחרים יצא למלוך מלכות שמים. כשאני לעצמי תמה אני מה לתלמיד-חכם ולנסיון? לפי דעתי הקלושה, אם אין חכם כבעל נסיון, הנה אין בעל נסיון כחכם, וע"כ גם רב בן יומו קרוי רב, ומה גם גאון וחכם כהרב ר' מאיר שמחה הנודע לתהלה! בכלל רואים אנו כמה קשה למצוא זווג יפה לעיר ואם בישראל כעירנו, וה' היודע עד מתי יעמוד כסא הרבנות בעירנו כבת שהגיעה לפרקה ויקרא לכל רב גדול לאמר: בחור, שא נא עיניך!

[היום, יום ז שבט תרמ"ח – יהודה ליב גמזו]

כבוד "הגדול" גדול מאד בעיני כל אחינו בני ארצנו; כולם יודעים את כבוד גדלו בתורה בש"ס ופוסקים, ואם הוא יושב ראש בישיבה, ימציא לו אופן היותר נרצה ונעלה הוא מעל כל ספק כי יעשה גם יוכל…

[כתבה נגד איסוף תרומות לישיבת מינסק בראשות 'הגדול' בטענה על כך שמודעות גיוס התרומות לא היו חתומות בידי אישיות מוכרת]

[המליץ ב' כסלו תר"נ]

למי מדינים? לבאים לחקר ממסך! (כתבה א)

בימים האלה התגלעו דברי ריבות בשערי עירנו אדעססא, כי נפלא מרבנינו דבר למשפט, בין דין לדין, בהלכות הפסח; ששה המה רבנינו תופשי התורה במספר, ויחלקו לחצי, שלשה מימינים ושלשה משמאילים, מערכה לקראת מערכה, והמלחמה כבדה מאד, ומשפטם לא יצא אור, על כן קראו מרחוק את הרב מעיר מינסק הנקרא בשם "גדול" ליהודים, לבקש תורה מפיהו, וכאשר יגזר אומר כן יקום.

כאשר יקום על עפר בדור אחרון קורא הדורות ויתבונן אל הליכות עירנו בימינו אלה, ועל פי המאמרים במ"ע לישראל יוציא משפטנו, הוא ימהר ויחליט, כי זו העיר שיאמרו לה מאז "עיר ההרס" ויושביה חולפי חק, עוברי תורות, שנתה את טעמה לטוב ותהי עיר ואם בישראל, ועמה כלם שבו בכל לבבם ובכל נפשם לעמם ולאלהיהם; יען כי חדשים לבקרים ידובר נכבדות בעירנו: בקרבנו מצאה קן לה חברת "חובבי ציון"… ועתה אהיה גם אנכי בעיני הקוראים כאיש טוב, מבשר טובה, כי יש גם יראת אלהים במקומי, ואנשי אדעססא אנשי קדש המה, יראים מאד את ה' וחרדים אל דברו, פן יכשלו ונוקשו בחמץ נוקשה, ולא יבטח לבם ברבניהם התושבים הקטנים כחגבים, וישאלו תורה מפי אחד הענקים הגדולים, אנשי השם.

אשרי העיר שככה לה, אשרי אנשיה, שלומי אמוני ישראל, אשר אהבת ציון, דעת שפת עבר וגם יראת ה' היא אוצרה הטוב!

האמנם הפך ה' לעיר ומתים לב אחר ורוח נכון חדש בקרבה? אנא, שפטי ארץ, אל תשפטו למשמע אזניכם; בתוך עמי אנכי יושב ואנכי הרואה כי אין כל חליפות למו; פעל חברת חובבי ציון והדרה טרם יראה עלינו ועל בנינו, אוהבי ארץ אבותינו באמת ובתמים מתי מספר הם ונער יכתבם, ולא נכרו בחוצותינו. אין כל חדש תחת שמי עירנו: עורכי הדין כמלפנים לא ישביתו דין וקלון, הרופאים אל מחלתנו ישאו נפשם, כימי קדם; גם הסוחרים טעמו כי טוב סחרם, וגם פעם אחת לשלש שנים לא יבואו לראות את פני אחיהם העובדים על הררי ציון.

אגודת השפה העבריה בן לילה היתה ובן לילה אבדה ולא השאירה אחריה כל ברכה, כאז כן עתה ספר עברי הוא להאבות והבנים יחדו כספר החתום ולא יחפצו בו.

גם היום הזה לא תהיה תפארת עדתנו כלה על הקריאה הגדולה, אשר נקרא הגדול ממינסק לבוא אלינו, כי אם שני אנשים עברים נצים ומריבים בחזקה, לא ריב לאלהים רק כמתים מחלד אשר אין עיניהם ולבם כי אם אל בצעם, הם המה שחדו מכספם בעד הגדול ויקחוהו אחר כבוד ויפריד בין עצומים.

וזה הדבר: לאיש אחד בעירנו בית משרפות יי"ש גדול, המוציא יי"ש חמץ למכביר, ועתה חשב מחשבות לחטא את הבית וכל כליו כמשפט, למען יוכל להכין יי"ש לחג המצות, ויביא את דברו זה עד הרבנים אשר בעירנו, ויפרדו (כחק לישראל מימי קדם) לשני מחנות, ארבעה רבנים מצאו הדבר הזה כשר ונכון לפניהם, כי כל הכלים והמכונות יעבירו, אשר באש — באש, ואשר במים — במים, וטהרו; אך השנים הנותרים התיצבו להם כצרים, באמרם, כי הצנתרות הגבוהים גבוהים מאד ותקצר יד איש מגרר אותם במגרה ובחרוצות הברזל, ולא ינקו מחמץ רב, ולא תצא מהם חלאתם. אף על זאת ענו הארבעה הראשונים, כי לא יבצר ממנו להביא, בעזרת מכונה זרקת מים, זרם מים רתחים שטפים אל הקנים והצנתרות פנימה, ובכח אדיר וחזק יעלו מעלה מעלה ועד כל חמוקי ירכותיהם יגיעו, ולא יסתרו מחמתם, ויבערו אחרי החמץ עד תמו; והשנים עודם מחזיקים בתמתם, כי לא יעשה כזאת בישראל, יען כי לא נראתה ולא נשמעה כזאת מתמול שלשום, ולא נמצא כתוב מפורש בשלחן הערוך באר היטב, כי יוכלו בני ישראל למצא חפצם במכונות לא שערום אבותיהם!!

איש נעמי.

[כתבה 1 מתוך 2, הצפירה, ה' כא אדר ב תרנ"ד, שנה 21 גליון 63]

על פטירתו

בן ציון אייזנשטדט מודיע בטלגרמה דחופה על פטירת 'הגדול' בבוקר הפטירה, הצפירה יום ו' ט' שבט (אייזנשטט היה ידידו של ר' אליהו פרלמן בן 'הגדול', וקיבל ממנו גם את גליונות הגדול על עותק הנודע ביהודה שברשותו, אותם הדפיס במהדורת יצחק פונק של הנודע ביהודה)

מינסק, יום ד' ז' שבט. שמועה רעה ונוראה הלמה ומחצה פתאם היום בבקר את כל יושבי עירנו ואשר תחלף כחץ מקשת בכל המקום אשר אחינו ב"י נחתים שם. פתאם נתפשטה השמועה כי הרב הגדול מת בלילה הזה לפתע פתאם, ובהשמע השמועה הרעה הזאת חרדו כלם אל הרחוב ההוא אשר שם ביתו, לשמוע ולדעת פרטי האסון הנורא הזה, כי לא האמינו כל יושבי עירנו כי יבוא המות ויקטף לפתע את האיש הדגול מרבבה הזה, בעוד אשר בריא ושלם היה אתנו, וביום אתמול ראוהו כל העם הולך מביתו לבית הכנסת להתפלל, אבל המות ישית קציר להאדם גם לפתע פתאם. בלילה הזה עוד ישב והגה בתורתו עד השעה השניה אחר חצות, כי בלילה הזה היתה אספה רבה בביתו לחברת "תומכי תורה", וכל הפרושים ולומדי התורה אשר פה ישבו באולם הגדול ויעסקו בדברי תורה, והוא ישב והתבודד בחדרו, ולרגעים יצא מחדרו אל האולם ויקח דברים את כל הלומדים הנאספים בביתו. ויהי בצאת כל הנאספים מביתו שכב על מטתו לנוח ויישן כשעה אחת. פתאם הקיץ משנתו ויקרא בקול: ראשי ראשי! ויתעוררו אנשי ביתו משנתם ויצאו מבהלים ודחופים לקרוא את הרופאים, אבל אהה, כי לא יכלו לגהות ממנו מזור; כי נקרע ונקטף אחד מעורקי מוחו ויצאה נשמתו בטהרה בשעה השלישית ומחצה אחר חצות הלילה. הבקר אור, והשמועה הנוראה חלפה כחץ מקשת לכל יושבי עירנו, וימהרו ויחרדו כלם אל ביתו להפרד ולהפטר מאתו בבכי ודמע וסבבו בשוק הסופדים, ובאשר שנים או שלשה אנשים ידברו על אודות מותו, לספר ולתאר עתה את כל פרשת גדלת הרב הגדול הזה ילא העט בעוד שמתנו הגדול הזה מוטל לפנינו. כבן חמשים ושמונה היה במותו, בכתבי את הטורים האלה עוד לא לווהו לבית עולמו כי שלחו טלגרמות לקרוא לרבנים רבים ולחתניו לבוא לקבורתו ולהספידו כהלכה. תנצב"ה.

י"נ גאלדבערג.

[המליץ יא שבט תרנ"ו]

פטירת הה"ג ממינסק מהור"ר ירוחם יהודה ליב זצ"ל.

אבל כבד לעירנו, המות עלח בחלונינו ויחטף בזרועותיו את אחד מגאוני הדור תפארת ישראל, הגאון ר' ירוחם יהודה ליב אב"ד דעירנו המכונה "הגדול ממינסק". כל גבר ידיו על חלציו וכל פנים קבצו פארור, כי לא במהרה נמצא תמורה לאבדה שאינה חוזרת כזו, בדור יתום כדורנו שאינו מגדל ארזי הלבנון אדירי התורה. הוא היה בור סיד שאינו מאבד טפה, חפש בחדרי התורה באור האבוקה וכל רז לא אניס לו בתלמוד, כבן ששים היה במותו. כל ימיו לא פסק פומיה מגרסא ואף בהעטרו בעטרת הרבנות בעיר גדולה לאלהים כעירנו, ‬וטרדות הנהגת הקהלה השתרגו עלו עליו, לא מש מאהלה של תורה ותשובותיו פרצו בארץ . מופלגי תורה אשר לא אלמנה מהם עירנו (כן ירבו), מעידים, כי חזון תלמודי כזה אשר נהירין היו לו שבילי דתלמודא כשבילי דנהרדעא לשמואל ירחינאה לא היה נפרץ ואהבתו לתורה היתה עזה כמות עד כי המית את עצמו עליה. לא כמות כל אדם מת אדמו"ר. עד השעה השניה אור ליום ד' פ' בשלח, העמיק חקר בהלמוד ויחדד שמעתתא, פתאם חטפתו מחלת החטיפה ובשעה השלישית קפד פתיל חיתו. בבקר השכם הקיפה השמועה הרת אנחה ויללה את העיר וכל העם בכה את השרפה אשר שרף ה' בהלקח עטרת ראשה. כשלש עשרה שנה ישב פה על כסא הרבנות וקהלתנו התפארה כי ארי שבחבורה מרכב אלוף לראשה וככב מזהיר משמי הרבנות שכן בה כבוד ולאורו תסע ותלך, לכן עתה במר תבכה ותעורר מספד כתנים, אוי לספינה שאבדה קברניטה ואוי לעיר ואם בישראל שאבד מנהיגה. רבנים קרובים ורחוקים מערים אחרות באו לספר אחרי מטתו של תלמיד חכם ולבכותו, והמונים יצאו ללותו לבית מועד לכל חי, והעם געה בבכיה. ה' ישלם נחומים לבניו המופלגים ולחתנו הגאון מסמלעוויטש וימחה דמעה מעל כל פני גרי העיר אשר מעיהם יהמו באבדן מורם ורבם.
יהודה צוקקערמאן.

[הצפירה, יג שבט ה'תרנ"ו]

אבל כבד!

שמועה מעציבה ומרגיזת נפש היהודים. באה לנו ביום השבת העבר. מפטירת האדם "הגדול" ממינסק. הרב הגאון הגדול מוהר"ר ירוחם יהודא ליב פערלמאן זצ"ל. ‬שנפטר במיתה חטופה ר"ל. באור ליום ד' ז' שבט. בעת שאנשים רבים מנכבדי הקריה נאספו אל ביתו על דבר שבקדושה לעסוק בענין חברת "תומכי תורה" להחזיק את האברכים שהגיעו להוראה, וכמעט עזבו האנשים את בית הרב וישכב לנוח מעט, נעור משנתו ופתאום קרא בקול: ראשי! ראשי! ויבהילו את הרופאים ולא יכלו להמציא לו תרופה. ואחרי שלש שעות עלתה נשמתו למרום.

גדולי התורה בירושלם, ורוב מכירי ומוקירי שם הרב "הגדול" – במינסק נקרא הרב הזה בשם "גדול" – הזה, מתאבלים ומצטערים על מותו. ואבל כבד ומעטה שחורה כסה את פני גדולי עירנו כי כמעט לא הניח אחריו גדול בתורה ויראה כמותו בישראל. וארצינו הקדושה אבדה אבידה גדולה במות עליה איש גדול אשר תמיד עמד בפרץ נגד מהרסי הדת, ודוברי שטנה על יושבי אה"ק. וישתיק את הולכי רכיל ומפיחי כזבים על הישוב הישן. ועדת שראל בני מינסק בירושלם בפרט מתאבלים על מות הגדול הזה. כבן ששים שנה היה הרב במותו.

ביום השלישי אחר הצהרים, נאסף קהל גדול מאחב"י בביהכנ"ס הגדול בית יעקב, והרב הג' מו"ה ר"י ווינ‬אגראד עלה על הבמה לפני ארון הקודש, ויקשור מספד מר על הגדול במינסק. ויתאר בדברים נמרצים את האבידה הגדולה שאבדנו במות הגדול. וכל העם געו בבכיה, וביום הרביעי הספידו אותו עוד הפעם בבתי כנסיות, ויגדל המספד בירושלם.

אחד מגדולי העיר מינסק בספרו במכתבו ע"ד פטירת הגדול, הוא כותב לאמר: כמשתגעים היינו בהתפללנו במנוחה בבוקר יום הרביעי ז' שבט תפלת שחרית, מבלי דעת כל דבר מר, ובחזרת הש"ץ שמענו פתאום את השמועה הנוראה הזאת, מה אספר לכם רבותי עוד מכל הנעשה אחרי כן, רב לנו כי אדונינו ורבינו לוקח מעל ראשינו , אחד המיוחד במדינתינו, ‬מופלא שבסנהדרין. וכגודל תורתו כן גם צדקתו ועבודתו את האלקים, טהור קודש זכותו יגן עלינו ועל כל קהל הגולה. – אין מלה והגה בעירנו רק בדברי הגאון המנוח זצ"ל, בדבר ביתו זו אשתו וזרעו, ראשי רבני המדינה נאספו פה, ורבני ערי הקרובות באו לספוד לו ולבכותו, ה' יחונן עפרו, וישלם נחומים למשפחתו ולכל המתאבלים עליו בתוך אבילי ציון וירושלם.

[חבצלת, ל שבט ה'תרנ"ו]

חרקוב. בבית המדרש לאשכנזים אשר פה קשר מספד מר על פטירת הרב הגאון הגדול ממינסק ר' ירוחם ליב פערילמאן נבג"מ, הר' הדרשן מביאליסטאק, בדברים נמרצים תאר הדרשן את יקרת נפשו של המנוח ז"ל וערך האבדה אשר אבד לנו בדור אשר גאוני התורה וגדוליה יקרו למאד, ולאות אבל ישבו כל הנאספים על הארץ בהתפלל החזן תפלת "אל מלא רחמים" ובהזכירו נשמת המנוח ז"ל. הנה כי כן, גם בעיר הזאת הרחוקה מאד ממרכז התורה, ויודעי התורה מעטים גם המה, – בכל זאת יודעים הם את ערך התורה ונושאיה לכלל אחינו.

א.

[המליץ, ט אדר תרנ"ו]


ביבליוגרפיה: אייזנשטט, רבני מינסק וחכמיה, וילנה תרנ"ט. מאיר היילפרין, הגדול ממינסק, ירושלים: פלדהיים, תשנ"ד (לפיו תאריך הלידה הוא ה'תקצ"ה, 1835 וגילו בפטירתו יוצא 61. אנחנו נקטנו בגילו כפי שהופיע בעיתונות סמוך לפטירתו בהנחה שהשיבוש תקצה/ח יכל להתרחש בקלות יתר מאשר גילו המפורש "כבן חמשים ושמונה" שהתפרסם עם פטירתו.).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s