רבי ניסן שבתי הלפר

רבי ניסן שבתי ב"ר שלמה ישעיה האיילפער (הלפר; ה'תר"ה, 1845 – ו' שבט ה'תרנ"ו, 21 בינואר 1896) היה רבה של סנוב (סנאוו) בפלך מינסק. מחבר "מסילות הברזל" – מראי מקום וחידושים על הש"ס (נדפס רק על מסכתות: ברכות, שבת, עירובין, פסחים, ביצה ומגילה).

קורות חייו

נולד לרחל ור' שלמה ישעיה האיילפער בשנת ה'תר"ה, 1845. בהיותו בן 3 התמנה אביו רבי שלמה ישעיה כרבה של דבורץ (דווארעץ). חמש שנים לאחר מכן, בשנת ה'תרי"ג, 1853, כשהיה בן שמונה, נפטר אביו בדבורץ, והוא בן עשרים ושמונה שנים בלבד. זמן קצר אחריו נפטרה גם אלמנתו רחל. הילד אומץ בידי דודו ר' אברהם אבער.

בהיותו בן 16 נישא לאסתר רבקה בתר רבי יצחק אפרים רבה של פאלאנקע (עליו כתב את הדברים הבאים: מו"ח הרב הצדיק מוהר"ר יצחק אפרים ז"ל אשר שמש בכתר הרבנות בהיותי כבן כ' שנה בק"ק פאלאנקע, ואחר כן עזב את הרבנות ומיגיע כפו פרנס את ביתו, ושב רוחו השמימה בן נ"ב שנה. ומעיד אנכי על חותני הצדיק, אשר בהשנים עשר שנים אשר עסקנו יחד, לא שח שיחה בטילה, ולא ביטל מתורת ד' אף רגע אחד, ומסכתות היו שגורים על פיו ולמד אותם בעל פה, בעת נסיעותיו ביערות, כי עסקנו אז במסחר היער).

עליו

סנאָוו (פ' מינסק). רב העדה שלשלת היוחסין הרה"ג ר' שבתי היילפרין ז"ל נאסף אל עמיו. ביום ג' העבר עלה על מטתו אשר לא ירד עוד ממנה, והיום באור הבקר (ו' שבט) יצאה נשמתו בטהרה. מפי הרה"ג המנוח לא פסק גירסא יומם ולילה, התורה היתה מבחר שעשועיו וכל עתותיו הקדיש לשם שמים עד יומו האחרון. לפני שנים אחדות הוציא לאור את ספרו "מסלת הברזל", בו הראה מה רב כחו בים התלמוד ונושאי כליו' ראוהו חכמים ויאשרוהו גדולי הארץ ויהללוהו.

המנוח מלבד ידיעתו הגדולה בש"ס ופוסקים היה מצוין במדות ובמעלות תרומיות, ועל כלם הצטיין במדת הענוה; במועצותיו המחוכמות בכל מסחר וקנין חזק את לב כל איש, כי היה בקי בעסקי התבל והויות העולם לאשר כי בימי נעוריו שלח את ידיו במסחר.

רבנים רבים חרדו לבוא מהערים הסמוכות והרחוקות לקול הקריאה אשר קראו להם, ובדברים חוצבים להבות אש נשאו עליו קנים, הגה והי ויתארו בחרט אנוש את האבדה הגדולה אשר איננה חוזרת הנאבדה מאתנו, עד כי כל העם געו בבכיה.

כבוד גדול עשו לו במותו; כל החנויות סגרו על מסגר, בעלי המלאכה שבתו ממלאכתם וכל בני העיר מקטן ועד גדול נהרו אחרי מטתו ללות אותו לבית עולמו. כל הרחובות אשר עברה בהם מטת הרב היו מלאות מפה אל פה, עד אשר בעמל ברב יכלו נושאי המטה לפנות להם דרך בין ההמון הגדול הזה.

בדבר אלמנת הרב ובני ביתו נגמר ונחלט לאמר: מאתים רו"כ לשקול על ידה תומ"י, ולשלם לה במשך שנה תמימה שכירות הרב המנוח בלי שינוי, ועוד מאתים רו"כ לתת לה באשר יבוא רב אחד לשבת על כסא הרבנות בעירנו.

בנימין ראבינאוויץ

[הצפירה, יב שבט ה'תרנ"ו]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s