רבי אליקים גצל לויטן

רבי אליקים גצל ב"ר יעקב דוד לויטן (מרגליות-תאומים; ~ה'תרכ"ב, 1862 – ח' שבט או ליל ט' שבט ה'תרע"ב, 27 בינואר 1912) היה תלמיד חכם ומגיד מישרים נודע, מגדולי המגידים בליטא ובפולין בשעתו. מגיד מישרים בזמברוב, דווינסק, ביאליסטוק ובריסק.

קורות חייו

נולד בזסלב, אביו רבי יעקב דוד נודע בכינויו "הפרוש מקוידנוב" (שלימד את בני הרבי מקוידנוב, ומאוחר יותר בסטויבץ, את זלמן רובשוב, מי שלימים יהיה הנשיא הישראלי זלמן שז"ר). כבר בילדותו גילה נטייה לדרשנות, ואביו שידע את כישוריו ורצה להקדישם ללימוד השביע אותו שלא יעסוק בדרשנות כתנאי לקבלת רשות לגלות למקום תורה, לישיבה מחוץ לעיירת מגוריו.

הוא נסע ללמוד בהורדנה (לפי גרסה אחרת, בראדין), אך שם גילו ראשי הקהל את כשרונו ולאחר שנודעו לסיבה שאינו מוכן לשאת דרשות בפומבי ובקביעות, הפצירו בו, הוא הלך להתייעץ עם רבי נחומ'קה הורדנה'ער (רבי נחום קפלן, שעל פיו ישק כל דבר בהורדנה) שכינס בית דין של שלושה דיינים והתיר את השבועה. זמן מה שימש מגיד מישרים בהורדנה, ואחר כך בזאמברוב. הוא התפרסם מיד (והשמועה המאכזבת הגיעה כמובן לאזני אביו 'הפרוש').

ר' אליקום גצל היה קנאי וניצב על ימינו של רבי דוב מנחם רגנשברג, רבה של זמברוב. נאומיו בשבתות גררו המונים שהקשיבו לדרשותיו 2-3 שעות ברציפות, ובשבתות הקיץ גם 4-5 שעות. לעתים התעורר צורך לעצור את הדרשה כדי להסות את הבכי ההיסטרי שפרץ בעזרת הנשים.

כשהתעוררה מחלוקת על השחיטה בזמברוב, כאשר 'הרב מטעם' מינה שוחט בלי לקבל את רשותו של הרב רגנשברג, פיצל ר' אליקום בכוח דרשותיו בנושא זה, את הקהילה. האירועים התדרדרו לאלימות ולאחר שהמגיד הואשם בהסתה שהובילה לאירועים, התערבה המשטרה וועדת בדיקה מעיר הפלך לומז'ה הורתה לערוך משאל על הדחת המגיד. הוא גורש מזמברוב ועבר לביאליסטוק.

מביאליסטוק עבר לבריסק ובעידודו של רבי חיים סולובייצ'יק החל להקדיש את דרשותיו לא רק כנגד ה'משכילים' ובתי הספר שלהם, דרשות שהובילו הורים רבים להחזיר את ילדיהם ל'חדר' הישן, אלא גם כנגד התנועות חברתיות והלאומיות החדשות.

בבריסק היה נושא נאום יומי קבוע, בשעה שתים עשרה בצהריים, באזור המסחרי של העיר.

הוא חש שלא בטוב בעיצומה של אחת מדרשותיו, אולי לקה בלבו. וכעבור כמעט שנה נפטר.

משפחתו

בפטירתו הותיר אחריו אשה ושתי בנות יתומות (מכתב רח"ס בראש המהדורה החדשה של מאמר דבר תורה, תרע"ב).

הרבנית טפילסקי מחפשת את אמה שיינא, אחיותיה שרה [ו]רבקה ואחיה אברהם משה, דאר היום כ אב תרפ
  • אחת מבנותיו נישאה לרבי בנימין ביינוש אטלס, בן רבי מאיר אטלס וגיסם של רבי חיים עוזר גרודזנסקי ורבי אלחנן וסרמן.
    • ? נישאה לרב גולדיש ממנצ'סטר
    • מרים נישאה לרבי משה אליהו רוגוזניצקי מקרדיף, לונדון
      • רבי מרדכי דוב רוגוזניצקי, אף הוא רבה של קרדיף
  • נחמה – [בת אחרת ?] נישאה לרב מאיר חיים טפילסקי שהיה מראשי ישיבת 'אוהל תורה' בגבעת שאול ופעלה עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הוא נפטר בצעירותו והותיר אחריו ארבעה יתומים. היא התגוררה בירושלים גם לאחר מלחמת העולם הראשונה
  • שרה – נישאה לר' אלחנן רבינוביץ
  • חנה רייזל – נישא לר' משה יצחק לוין
  • רבקה – ?
  • גננדל – ?
  • בן אחד שלו מתואר (ראו ספר זמברוב המצוטט בהמשך) כמגיד 'בסגנון מודרני' ציוני. על בן אחר [?] שלו, אברהם משה, נמסר שהיה נשוי לפייגא ושנרצח כטרוצקיסט בידי אנשי סטאלין (ידיעה זו לא נבדקה ויש לפקפק בה, לפיה תאריך פטירתו מאוחר לתקופת רדיפת הטרוצקיסטים בסוף שנות ה-30, שנות התרצ…).

כתביו

בשנת תר"נ הדפיס קונטרס קצר בשם "מאמר דבר תורה", שנדפס לאחר פטירתו בשנית בתרגום ליידיש.

בשנת ה'תרנ"ט, בהיותו המגיד דדווינסק, הדפיס בווילנה את קונטרס ההספד 'רמת שמואל' על רבי שמואל מוהליבר אב"ד ביאליסטוק.

בשנת ה'תרס"ב הדפיס בוורשה את ספרו "מחזה עינים" (נדפס בשנית במהדורה מאירת עינים בירושלים תשע"ח).

הקדמה שלו לפיוט 'אקדמות' הודפסה בשנת תשע"ב (ניסן) בגליון התורני 'מוריה' [קודם לכן נדפס במוריה מכתב של רבי יחיאל מיכל רבינוביץ, ה'אפיקי ים' אליו ומתוכו ניתן להבין דברי רא"ג.

מכתבי חידושי תורה שלו לרבי יוסף זונדל הוטנר, נדפסו בשנת תשע"ה בסוף המהדורה החדשה של ספרו של האחרון.

מתורתו

מלבד ספריו, משוקעים מדברי תורתו גם בספרי אחרים בני דורו, כך למשל: חידוש מתורתו למסכת יומא דף ל' עמוד ב' נדפס בהערת שוליים לספרו של הרב י"ל מימון, ומשם ב'ילקוט אוצר הספרים' ב'אוצר הספרים היהודי השיתופי'.

עליו

בראשית שנות התשעים של המאה שעברה נתמנה מגיד מישרים של זאמברוב ר' אליקים גצל. הוא נחשב לגדולי המגידים בפולין וליטא בזמנו. נולד בזאסלאוו. למד תורה ותלמוד אצל אביו ר' יעקב דוד 'הפרוש מקאיידאנוב' – מלמד גמרא לבני האדמו"ר בקאיידאנוב ואח"כ בסטויבץ, מורהו של הנשיא זלמן שזר בתלמוד.

בשעת המחלוקת הגדולה בדבר השוחט החדש, שאושר על ידי הרב מטעם, הרב גולד, ולא על ידי הרב אב"ד רגנשבורג, היה אליקים גצל כמובן על צד הרב וכתוצאה מדרשותיו החריפות נתפלגה העדה לשתים. המשטרה התערבה… ההכרעה נפלה נגדו והוא גורש לביאליסטוק. בשבת האחרונה עוד הספיק לדבר קשות בדרשתו ולקלל את כל אלה שהציקו לו במיוחד. שריפה בעיר, צעק, והעיר תישרף! לא עברו שבועיים והעיר עלתה באש – זוהי שקוראים לה 'השריפה הראשונה'.

מאז נדד המגיד לכמה ערים גדולות ושמו יצא כאחד הקנאים הגדולים ביותר בקרב יהדות רוסיה.

אחת מפעולותיו החשובות בעיר היתה החברה 'תפארת בחורים': בחורים, בעיקר בעלי המלאכה, היו מתכנסים יום-יום לתפילה ולתורה. ('תפארת בחורים' בירושלים הוקמה על ידי רבי אברהם אלישיב שלמד ב'קיבוץ' של רבי אליקים גצל בדווינסק ודבק בדרכי רבו. איש"י).

ר' אליקים-גצל נחשב ל"מוהיקני האחרון" בשמי המגידות הגדולה, לאחר 'המגיד מקלם' ואחרים.

מקץ עשר שנים, בקירוב, הוזמן אחר כבוד ר' אליקים גצל לדרוש בזאמברוב באחת השבתות. דרש בבית המדרש האדום. הבית היה מלא מפה לפה. הוכרחו להביא סבלים לשמור על הדלתות שהוגפו מחוסר מקום. בעיניים עצומות כדרכו, ראה לפניו שוב את כל העיר, כבדת העוון: ציונים מצד זה וסוציאליסטים מצד זה, ותורה זו מה תהא עליה? מספרים, שכמה שבועות לאחר ביקורו זה גידלו רבים את זקנם ולא הרהיבו עוז בנפשם להתגלח, כמקודם. נשים כיסו ראשן בפיאה נכרית ובבית הטבילה גדלה הצפיפות…

בעיר התהלכו כמה הלצות בשמו, כמו: אפיקורסים שאלוהו: ה' – זכר הוא או נקיבה? ענה: זכר, ללא כל ספק, לו היה נקיבה – כי אז אהבתם אותו.

כאשר רבו בעיר המחליפים כובעם החסידי כפי שקראו לזה "טאטישע היטעלע" (כובע אבהי), ביחוד מקרב הנוער, לקאשקט או מגבעת, היה אומר: "ראשי חדשים לעמך נתת" – נתת לעמך ראש חדש, "זמן כפרה לכל תולדותם" – יהיו כפרתם של כל היהודים.

בשנת 1908, בקירוב, בא לביקור בזאמברוב בנו של אליקים גצל, אשר היו לו כנראה קשרי משפחה בעיר. גם הוא היה מגיד. אולם רוורנד מאמריקה, לבש קצרים ועלה על הבמה בבית המדרש הלבן לדרוש בשבת, בנוסח של מטיף מודרני, ללא הניגון המסורתי, ודרשתו היתה… ציונית.

[ספר זאמברוב]

הוא היה מקנא קנאה גדולה לשבת, והוא היה מבורך בכוח השכנוע. כשנודע לו שמטלטלים בלי עירוב בשבת, הקהיל את הקהילה ליום שבת קודש ודרש דרשה נלהבת על שמירת שבת וקדושתה, וכל אלו שהיו להם שעונים בשבת שעל ידיהם ובכיסיהם – הושפעו מאד מדבריו החוצבים להבות אש – הסירו את השעונים והשאירום בבית הכנסת

[הקדמת המו"ל למהדורת תש"ל של מחזה עינים]

כשהיה המגיד ר' אליקים גציל זצ"ל באיישישוק הסמוכה, לקחנו עגלה וסוס ונסענו לשם להביא(נ)ו אלינו לראדין. מהנוער הציוני שם התכוננו להרביץ בו במקלות ואבנים ונכבדי העיר שמרו עליו. ויעל המגיד על הבימה, פתח ואמר: ילדים, דעו שאני בעל לאשה ויש לנו ילדים, אם תהרגוני – וישארו אלמנה ויתומים.

ואחר כך המטיר אש ולהבות על מועדוני הנוער הציוני והציונות ועל "אור חדש על ציון" להרב ריינס זצ"ל.

אחרי הדרשה לווינוהו למעונו בבית הרב האב"ד הגאון והצדיק ר' זונדל זצ"ל, והאספסוף מסביב לבית חיכה לצאתו להתנקם בו, והוא לא יצא, וישפכו חמתם על הסוס, וירביצו בו מכות גדולות ונתפזרו.

אז בחצות הלילה שבנו עם המגיד בעגלה וניסע. בדרך אמר לנו המגיד: אני מפחד מפני הרב הגאון ריינס, ירא מפני התורה שלו וחוששני לחלק עולם הבא שלי, אבל אני מוסר נפשי, וגם חלקי לעולם הבא, על קידוש השם. כאלה היו דברי המגיד הצדיק זצ"ל.

[יומן הרב הנזיר, עמודים טו-טז ביומן, 78-9 בנדפס]


ביבליוגרפיה: רבי אליקים-גצל לוויטאן, ספר זאמברוב, עמ' 287-289 ♦ מקור לרבנית אטלס: ידיעה על פטירת הרב, גליון בית יעקב מס.42 עמ' 28 ♦ תאריך הפטירה ע"פ המודיע מיום ה' יג שבט תרעב, המספר כי קיבל מברק ביום הא' העבר (סביר להניח שהכוונה ליום א החולף באותו שבוע, אם לא כך, היה מקום להקדים את תאריך הפטירה לשבת הקודמת, א שבט, אך אין לזה יסוד) על פטירתו של המגיד יום קודם לכן. מכך שבמברק נכתב 'אתמול' ולא 'בשבת' אפשר להסיק שנפטר במוצאי שבת.

מילות מפתח: אליקים, אליקום, געצל, גצל, געציל, לויטן, לעויטן, לעויטאן, לעוויטאן, לוויטאן, לוויתן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s