רבי מרדכי דוד אלפרט

רבי מרדכי דוד ב"ר חיים שבתי אלפרט (כ"ב טבת ה'תרי"ד, 22 בינואר 1854 – י"ב כסלו ה'תרע"ט, 16 בנובמבר 1918) היה רבן של כמה עיירות במזרח אירופה. בעשרות שנותיו האחרונות, רבה של סוויסלוץ' שבפלך מינסק (סמוכה לבוברויסק, אין להחליפה עם סוויסלוץ' שבפלך גרודנה).

קורות חייו

נולד בסלונים לפרומא בריינא (נפטרה י"ט סיון ה'תרס"ד, 1904) ולרבי חיים שבתי אלפרט מצאצאי רבי אריה ליב אפשטיין, 'בעל הפרדס' (אביו, 'ר' חיים מתמיד' היה בנו של ר' דוד חתן ר' ישעיה חתן ר' יצחק בן רא"ל אפשטיין). אביו נפטר בהיותו ילד צעיר. אמו נישאה בזיווג שני לאבי אשתו, ר' שמואל, בעל בית בנובהרדוק. בי"ב סיון ה'תרכ"ח נפטרה אחותו איטא חיה.

נישא למושא והתגורר תחילה בנובהרדוק (סימן מ' בשו"ת נכתב אז). בשנת ה'תרל"ז התמנה למשרת רבנות ראשונה באורלה (ארלאווא) (בשנת ה'תרמ"ג עדיין כיהן באורלה. לפי אהלי שם כיהן גם במורד[י], אף היא בפולין. לפי אייזנשטט כיהן שם שמונה שנים משנת ה'תרמ"ה. אך בהקדמות ספריו הוא אינו מזכיר כהונה זו). בשנת ה'תרנ"ב, 1892 (לפי אייזנשטט, ה'תרנ"ג) התמנה כרב ואב"ד סוויסלוץ' הסמוכה לבוברויסק ושימש כדיין בבית הדין הרבני האזורי במינסק.

בתו איטה חיה (נקראה על שם אחותו) נולדה בשנת ה'תרל"ח. נישאה לרבי שלום שטילבאנס אב"ד דארוגוגובה שבפלך מינסק. היא נפטרה בפתאומיות לאחר מחלה קצרה בליל י"ד שבט התרע"ד במינסק בגיל שלושים ושש, והשאירה אחריה שלוש בנות קטנות.

רבי מרדכי דוד אלפרט נפטר לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה בסוויסלוץ', אז בשטח הכיבוש הגרמני.

ספריו

רבי מרדכי דוד חיבר חיבורים רבים, כבר מעת היותו בן חמש עשרה. ספרו על מסכת שבת כלל חידושים על כל המסכת אך הודפסו ממנו רק שני הפרקים הראשונים בשל מחסור בכסף.

בהיותו בסוויסלוץ' חיבר חיבורים על ברכות, פסחים, יבמות, כתובות ועבודה זרה. וכן שני פירושים על הגדה של פסח וספר נוסף על התורה. ספרים אלה לא נדפסו (למעט הספר על מסכת עבודה זרה ראו 'חמד מרדכי' להלן). מתוך תשובותיו הרבות בהלכה, כשבע מאות במספרן, הכין לדפוס 113 תשובות על אורח חיים ו-241 תשובות על יורה דעה עד סימן סא.

  • יד מרדכי – חידושים למסכת שבת, וילנה תרמ"ג (הקדמה מטבת תרמ"ב). נדפס בהסכמת רבי אברהם עזרא מאמדור ורבי שלמה הכהן מווילנא [שם הספר על שם המחבר, יד בגימטריה דוד]
  • בנין דוד – על חמשה חומשי תורה בדרך פשט, דרש ופלפול. וחידושים על הש"ס, וילנה תרמ"ט [שם הספר על שם המחבר, בנין בגימטריה קטנה מרדכי] שני ספרים אלו התחברו בהיותו באורלה
  • דברי דודים – על שיר השירים (נחלק לשנים: פירש דודים ודרשת דודים). תמוז תרס"א
  • חמד מרדכי – על מסכת עבודה זרה, גפ"ת ומהרש"א, וילנה תרס"ב [שם הספר על שם המחבר, חמ"ד=חידושי מרדכי דוד]
  • משיבת מרדכי – שו"ת באורח חיים, סלוצק תרע"ד (הקדמה משבט תרע"ג) [שם הספר על שם המחבר, משיבת בגימטריה קטנה דוד] – רובן ככולן נכתבו בשנים תרס"ח-תרע"א

משפחתו

  • ציפורה – נישאה בי"ב סיון ה'תרנ"ה לרב שמעון יעקב גליקסברג. על צאצאיהם, ראו בערכו של הרב גליקסברג
  • איטה חיה (תרל"ח-תרע"ד) – נישאה לרבי שלום שטילבאנס ולהם 3 בנות. [נולד תרל"ד. נכדו של רבי שלום שטילבאנס רבה של אוזלייאן בפלך מינסק שנפטר בשנת תר"ל. בן לבנו רבי פנחס זעליג שטילבאנס (תר"ח-אחרי תרע"ב, תשובה אליו באור גדול סימן נא) מילא את מקומו באוזלייאן, ואחרי פטירתו מילא את מקומו בנו (אחיו של רבי שלום הנ"ל) רבי משה שטילבאנס, לימים רב בברונקס שבניו יורק ובסוף ימיו בישראל.

עליו

סוויסלאוויטש (פלך מינסק). הרב ר' מרדכי דוב [!] בהרב ר' חיים שבתי זצ"ל אלפערט.

רבי מרדכי דוד אלפרט

נולד – תרט"ו, אביו הרב הנ"ל ז"ל היה גדול בתורה, ולמד בחבירות עם הרה"ג הר"י ז"ל ר"מ דסלאנים, ונפטר לעולמו בעודנו צעיר לימים בהיות בנו זה בן שתי שנים, והוא נין ונכד להגאון רא"ל עפשטיין מקינגסבערג זצ"ל, ולהגאון הר"י [י]סו["]ד זצ"ל, מגזע השל"ה הקדוש זצ"ל ומגזע הגאונים: בעל התוי"ט, בעל מעשה ה', הש"ך והט"ז זצ"ל.

למד בישיבת סלאנים עד היותו בן ט"ו שנים ואח"כ הוסיף ללמוד בעצמו בשקידה עצומה. ונסמ להוראה מהגאון ר' יוסף רוזין מסלאנים זצ"ל, מהגאון רבי אברהם עזרא מאמדור זצ"ל ומהגאון רבי יחיאל מיכל עפשטיין מנאווארהאדק זצ"ל.

בשנת תרל"ז נתקבל לרב בעיר ארלאווא ואחר כך בעיר מארד, ומשם לק"ק סויסלאוויטש הנ"ל.

הוציא לאור את הספרים האלה: א) "יד מרדכי" ח"א על מסכת שבת. ב) "בנין דוד" על התורה. ג) "חמד מרדכי" על מסכת עבודה זרה. ד) "דברי דודים" על שיר השירים.

ויש תחת ידי הרב הנ"ל בכתובים מסודרים ומוכנים לדפוס החבורים האלה: א) "יד מרדכי ח"ב" על מסכת שבת. ב) "תפארת מרדכי" על מסכת כתובות. ג) "עטרת מרדכי" על מסכת פסחים. ד) "ישועת מרדכי", יכלכל ביאור על כל הדינים שהשמיטו הפוסקים אף שהם מבוארים בש"ס. ה) "ברכת מרדכי" על מסכת ברכות. ו) "כלילת מרדכי", חידושים וכללים בש"ס. ז) "חידוד מרדכי" ב' חלקים יכלכל מאה חלוקים עפ"י דרך הספר 'דור לציון'. ח) "דרך מרדכי" על התורה. ט) "דברי דוד" הספדים. י) "גאולת מרדכי" על הגדה של פסח. יא) "דברי מרדכי" על דרו. יב) "שמחת מרדכי" הדרנים על סיומים. יג) "משיבת מרדכי" שו"ת להלכה למעשה.

חתניו המה: א) הרה"ג ר' שמעון יעקב גליקסבערג רב באדעססא. ב) הרה"ג ר' שלום הרב העיר דראגאנאווא, והוא בן הרה"ג האב"ד דק"ק איזליאן.

[גוטליב, אהלי שם]

"הסבא התפרסם עוד בבחרותו לעילוי וכבן כ"ב שנה נבחר לשבת על כס הרבנות באורלובה פ' הרודנה, שם הוציא את ספרו הראשון "יד מרדכי" על מס' שבת ועשה לו שם כאחד מגדולי התורה כמחדש בפילפול ובחריפות בכמה סוגיות הש"ס. הספר נתקבל בין תלמידי הישיבות והאברכים הלומדים, כספר עיון המחדד את השכל ובעולם הרבנים ידוע היה בשם "יד מרדכי".

מאורלובה נזדמן למורד, עיירה בפולין ולאחר הפצרותיהם של אנשי המקום, שכולם חסידים של אדמו"רים שונים, החליטו אומר להושיב בעירם רב מתנגד דווקא, נויטראלי, שלא ישא פנים לשום צד. בעירה זו ישב ארבע שנים ועזבה לפי דרישה של הסבתא, שקשה היה לה להסתגל למנהגי המקום, היא סבלה מן קנאות נשי העיירה שהכריחוה לגלח את שער ראשה וממנהגים אחרים שנראו בעיניה של בת ליטא בת מתנגדים מדורי דורות לחשוכים. ממורדי הלך הסבא לשבת לעיירה סויסלוביץ ושם ישב עד סוף ימיו.

הציעו לו רבנות בכמה ערים חשובות ולא הסכים. מבכר היה מקום שקט על שאון הכרכים. היה כותב ולומד בלילות ותמיד מעומד נשען על ה"שטענדר". שקידתו על כתיבת חיבוריו היתה בלתי מצויה. לא היה מקפיד כדרך הרבנים מן הדורות הקודמים על הסגנון וההרצאה ובלבד שהרעיון יהיה נרשם. מכיון ששמו היה מרדכי דוד, היו כל שמות הספרים שהוציא, נקראים באחד מן השמות הללו, כנהוג אצל מחברים רבנים בזמנים ההם. הוא הוציא לאור "חמד מרדכי" על מסכת עבודה זרה דף על דף. "משיבת מרדכי" שאלות ותשובות להלכה למעשה על ש"ע או"ח. "בנין דוד" על פרשיות התורה. ",דברי דודים" על שיר השירים, על המגילה ועל מדרש שיר השירים.

הסבא הניח אחריו בכתובים מוכנים לדפוס [… כאן הוא מצטט מילה במילה מאהלי שם]. והסבתא היתה מטלטלת את החבילות הגדולות של כתבי יד שהצהיבו לדראגאנובה, לאודיסה ולארץ ישראל, מתבוננת בהן מדי פעם ונאנחת מר על שלא מצאו את גואלם.

בהיותו שקוע ראשו ורובו בחידושי תורה וכתיבת חיבוריו, היה ער לכל הנעשה בעולם. היה קורא מאספים וכשבא לידו ספר מספרות החדשה היה עובר עליו מראשו ועד סופו בעיון עמוק. הסבא התיחס בסבלנות גמורה לחפשים בדעות ובהיותו עצמו חרד שבחרדים לא היתה דעתו נוחה מן הקנאות הצעקנית.

אך פעם ראיתיו יוצא מכליו. הלכתי עמו באודיסה בשבת אל בית הכנסת. נתקלנו בדרכנו ביהודי, שטליתו תחת בית שחיו ורגלו על הדום מצחצח נעלים. הסבא (עמד רגע תקוע במקומו) [קפא במקומו] ואחרי כן רקע ברגלו ונתן עליו בקול צעקה, עיניו (הבריקו) [התיזו גיצי אש כחולה] <ועוד גרסה: עיניו הירוקות פלבלו כביצה שלוקה במים רותחים. הן התיזו גיצי אש… ושעה ארוכה לא יכול היה להרגע…>, נחיריו נתרחבו ורטטו, אגרופיו נתקפו. איום ונהדר היה בכעסו. היהודי הסיר את רגלו והתחמק וידיו של המצחצח תלויות לו באויר עם מברשותיו ופיו פעור מרוב תמיה. בשובו מבית הכנסת עדיין המה ורתח. הדהימו הציניסם שבדבר, הצירוף של טלית עם חילול שבת בפרהסיא.

באודיסה, אפשר היה לראות יהודי, לאחר שסיים את סיבובו אצל חזני אודיסה הנודעים לתהלה, הטלית תחת בית שחיו ועל כל ישותו נסוכה רוח של עונג שבת, מהלך לו ומפזם נעימות חזנים ובידו השניה אבטיח גדול, שקנה זה עה לקנוח סעודת שבת.

באודיסה ביקר הסבא כמה פעמים, בפעם האחרונה בא לשם ריפוי. הוא חלה בשלפוחית השתן…. רופאו הקבוע היה שֶׂרְגֵי מבוברויסק, יהודי יראש מים ולמדן, והיה אומר שטובי הרופאים שבאודיסה אינם מגיעים עד קרסוליו של דוקטור שרגיי.

הסבא היה יפה להפליא, ביצאו לרחוב היו עיני העוברים נמשכים למראהו. היה איש מידות, מבט עיניו הכחולות-ירוקות מתחת לגבות שחורות עבותות היה נוקב, חוטמו חטוב, ביחוד נתוסף בו יופי לעת זקנתו, כאשר זיו פניו והוד קומתו התמזגו עם הדר השיבה. כשהיו מובילים אותו, שעון על כרים גבוהים במרכבה פתוחה שנמשכה לאטה אל בית החולים של אאוסלנדר לבדיקות, היו אנשים עוצרים את הליכתם ומלוים אותו במבט ממושך…

[נכדו, הצייר חיים גליקסברג, יומן בכת"י. נגיש באתר הספרייה הלאומית, וכנראה כלול בספרו הנדפס]

ועוד מפי הנ"ל שם:

"השכיבונו בחדרו של הסבא. התעוררתי. ראיתי צל גדול נע על מדפי הספרים וזוחל אל התקרה. סבא עמד בפינה לאור הנר בחלוק כחול נשען אל ה'שטענדער' וכתב במהירות על נירות ארוכים, גומר גליון וזורקו על השולחן, כותב וזורק. התהלך בחדר, מיעך באצבעותיו הארוכות את זקנו, נגש אל הארון עיין בספר ונצמד שוב אל הגליון. זזתי. הספה חרקה. סבא הפנה את ראשו לצדי. עיניו היו זרות יוקדות ותועות.

"בבוקר: מול יצועי על בטח (?) החלון בקבוק משרה של ענבי השועל. הבקבוק חבוש סמרטוט לבן. ריח חמוץ-מתוק מהול בריח השמש. ריח של מיחם. הסבא חזר מבית המדרש, רוחו טובה עליו, הוא מדגדג את כף רגלי, נוטל את מקלו ונוקש ברצפה. עיניו כחולות-ירוקות מחייכות – קום אודסיט, קום!

"אחר כך הוא ישב אל השולחן, אכל 'פודסמעטאנע' עם בולבוסין ואטריות עם גבינה. אגב אכילה התבדח, נחיריו מתרחבות וסופגות את ריחות העולם הזה. מה רחוק ושונה הוא מן הסבא הלילי. אחרי הארוחה הוא מטיל את עצמו על היצוע ומיד שוקע בתרדמה עמוקה וכך הוא ישן שנת ישרים, חוברת 'העבר' ובה מאמרו של חתנו הרב מאודסה מכסה מחצית פניו והוא נוחר נחירה קולנית המסתיימת במין צפצוף…

"הסבא דר בבית-עץ בסמטה מרופשת ובאמצעיתה שלולית גדולה וחזירים משתכשכים בתוכה. דירתו של הסבא בת שלושה חדרים על ריהוטה הפשוט, נראית בעיני לעומת דירתנו באודיסה לדלה ביותר. על שאלתי על שום מה בחרו לדור בסמטת חזירים זו דווקא, השיבה הסבתא כי הדירה טובה ושכרה מועט. ימי שהותנו בסביסלוביץ, נשארו בזכרוני כאגדה. שני נהרות, יער, שדות ירק וזהב. "כל מעונות הקיץ באודיסה שלכם, הם כקליפת השום לעומת אוירה הצח של סביסלוביץ" היה הסבא אומר."


ביבליוגרפיה: הקדמות ספריו ונספחיהם. גוטליב, אהלי שם. אייזנשטט, דור, א (תרנ"ה), עמ' 10. פרידמן, אוצר הרבנים 14105 (לגבי שטילבנס שם 18210 ע"פ אהלי שם)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s