רבי יום טוב ליפמן בסליאנסקי

רבי יום טוב ליפמן ב"ר יהודה זאב הכהן בסליאנסקי (ה'תקפ"ד, 1824 – ז' טבת ה'תרנ"ג, 26 בדצמבר <14 יוליאני> 1892) רבן של שומיאץ, חסלביץ ומיר, מחבר "מלבושי יום טוב".

נינו של רבי יום טוב ליפמן הלפרין, ה"קדושת יום טוב", על שמו נקרא.

כיהן במשך אחת עשרה שנים כרב בשומיאץ שבפלך מוהילב. משם עבר לחסלביץ שבה כיהן כמה שנים. בשנת ה'תרל"ה, 1875 התמנה כרבה של מיר ושימש בכהונה זו 18 שנה עד לפטירתו. במסגרת כהונתו זו היה מעביר את שיעור ה'פתיחה' מדי שנה בישיבת מיר (צינוביץ, תולדות ישיבת מיר, עמ' 179). החליף אותו ברבנות מיר, רבי אליהו רבינוביץ תאומים, האדר"ת, שהגיע למיר בקיץ תרנ"ג.

נמנה על משלחת הרבנים שזימן השתדלן והמיליונר מ"ז פוליאקוב לפטרבורג, לצדם של רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, הנצי"ב מוולוז'ין ורבי אליהו חיים מייזל מלודז', אסיפה שבה הוחלט – מכורח המציאות – להתיר לימוד רוסית בישיבת וולוז'ין.

בתו נישאה לבנו של רבי ראובן הלוי לוין מדננבורג (דווינסק, ר' ראוב'לי דננבורגר).

ידיעה על פטירתו ב'המליץ' למחרת יום הפטירה, יום שלישי ח' טבת ה'תרנ"ג, 27 (15) בדצמבר 1892

עליו

ר' יום טוב ליפמאן הכהן באסליאנסקי ראב"ד בעיר מיר, אחד מגדולי הרבנים בדורנו. נפטר ביום ז' טבת תרנ"ג.

חבר ספר "מלבושי יום טוב" בשני חלקים. נסע כמה פעמים לעיר הבירה בעניני כלל ישראל, היה חובב ציון אמתי ויהי כמעט מן הראשונים להקל בדבר השמיטה ולאסור את אתרוגי קורפו. בשנת תרמ"ט השתדל ליסד בעירו אגודה לקנות אדמה בארץ הקדש וליסד שם מושב ולתכלית זו נסע לפאריז להתראות עם הבארון רוטשילד.

כגדל חילו לאורייתא וכרב חבתו להישוב כן גדלה ענותנותו וכן טהרו ויקרו מדותיו, ויהי אהוב וחביב לכל יודעיו. בן ששים ושמונה שנים היה במותו. שמונה עשרה שנה שימש בכהונתו במיר ולפני זה היה אב"ד בחאסלאוויץ ועוד. תנצב"ה.

[האסיף, שנה ששית, מדור נקרולוגים, עמ' 163]

ר' יום טוב ליפמאן הכהן באסלאניסקי

ראב"ד בעיר מיר, נפטר ביום ב' ז' טבת תרנ"ג. – המנוח ז"ל היה אחד מגדולי הרבנים בדורנו, ואת חריפותו הנפלאה ובקיאותו הגדולה והרחבה בכל חדרי התורה הראה בשני חלקי ספרו "מלבושי יום טוב" שהוציא לאור.

מכל עבר הריצו לו תמיד חכמי הזמן המון שאלות למאות ולאלפים והוא השיב בטוב טעם ודעת ויהיו להם דבריו כדברי האורים. גם הצטיין במזגו הטוב, בענותנותו הגדולה, ויהי לאב רחום וחנון לכל דל ואביון ולכל איש מצוק וקשי יום.

הרה"ג המנוח היה גם אחד מחובבי ציון האמתים, העוסקים ברעיון הישוב ברוח מתונה אך באהבה עצומה. הוא היה כמעט מן הראשונים להקל בענין השמטה למען לא יהרס כל בנין הישוב ולהחמיר על אתרוגי קורפו לטובת הישוב. בשנת תרמ"ט השתדל ליסד בעירו אגודה לקנות אדמה באה"ק ולהתישב עליה, ולתכלית האגודה הזאת נסע לפאריז להתראות עם הבארון רוטשילד.

[לוח אחיאסף, תרנ"ד, עמ' 297]

2 תגובות הוסף תגובה

  1. M הגיב:

    אינו אמת .שמעתי מבן הברך משה .הרב מזענטע הי"ו ששמע מאת דודו האדמור מסאטמאר
    זצ"ל שהטעם שנקרא אביו יום טוב היה בפני שנולד ביום ב" ביום טוב שבועות וכל
    המעשה שהיה חובב ציון לא היה ולא נברא שקר גמור שלא היה .וד"ל

    אהבתי

    1. isheiisraeladmin הגיב:

      תודה על ההערה. כדרכם של כותבי ההיסטוריוגרפיה הציונית, כל מי שהיה אומר 'ולירושלים עירך' ולא תורם לקק"ל היה נחשב 'חובב ציון מתון'. הקורא הנבון רואה את המקור לכל דבר ושופט כמיטב הבנתו. בתוכן הביוגרפיה נכתבו רק עובדות.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s