רבי נחום ב"ר אליהו פפרמן (נפטר ה'תרפ"ז, 1927) היה ראש ישיבה בדווינסק היא דיננבורג.
קורות חייו
נולד במרינהויז. בצעירותו נסמך לרבנות בידי רבי יצחק אלחנן ספקטור, רבי מאיר יונה ברנסקי (שץ) מסוויסלוץ', ורבי ראובן לוין (ר' ראובל'ה דיננבורגר).
נישא לבתיה בת ר' ירמיהו טייטלמן והזוג התגורר זמן מה בעיירה קרסלאבה (Krāslava) שבפלך ויטבסק, כיום בלטביה.
בהמלצת ר' ראובן מדיננבוג היא דווינסק, התמנה (לפני ה'תרנ"א) כר"מ ראשי בישיבת דווינסק.
בסביבות שנות ה'תר"ע עשה זמן מה (כנראה שנים אחדות) באיסט סייד ניו יורק, ליד ברוקלין. אך שב לרוסיה. לפי אייזנשטדט, היו תחת ידיו בכתב יד "חידושים רבים ופלפולים נעימים".
עליו
ראיתי הפלפול של הרב ר"נ פעפערמאן בספר שדי חמד שרמז לי מעלתו שי' וראוין הדברים למי שאמרם יען הכי קרא שמו פעפערמאן שהוא בלשון הקודש בעל פלפלין (וכדאיתא בפ' מי שמת ב"ב קמ"ה ב' עתיר סלעין, עתיר תקוע זהו בעל פלפול) ואמנם דקוב"ה חדי בפלפולא אבל אנכי לא לבי הולך לפלפולים כאלה וגם אינני מופנה לזה ובאתרא דעיילי הני ליעול בשרא וכוורי.
[רבי חיים ברלין, נשמת חיים, אבן העזר, סימן קנ]
משפחתו
- בנם הגדול צבי יוסף (גרישה) פפרמן (ה'תר"ל, 1870 – קרוסובקה, לטביה ה'תרפ"ט – 1929), היה מתרגם עברי. מורה ומנהל ה'תלמוד תורה' (ה"מתקדם") בליבוי. בשנת ה'תרע"ה עבר לפטרבורג ולמד רפואת שיניים ובמקצוע זה עסק עד פטירתו.
- בנם השני, ישראל (ה'תר"ם, 1880 – ה'תש"כ, 1960), השתמד, הוא שינה את שמו לסרגיי והיה לארכימנדריט הכנסייה הרוסית-אורתודוקסית בירושלים (בסביבות השנים 1920–1929, אחר כך נסע לפריז בשל מחלה ונותר בה עד מותו). אביו ישב עליו שבעה אחרי שניסה קשות להניא אותו ממעשהו.
- בנם הצעיר, אבא, שהתפרסם כצייר עולמי ונודע בשמו 'אַבֵּל פַּן' (ה'תרמ"ג, 1883 – ה'תשכ"ד, 1963), נישא בשנת ה'תרפ"א, 1921, בווינה לאסתר גיטל נוסנבוים. בתם של יצחק נוסנבוים (שנפטר צעיר) ופרל בתו של ר' יצחק שבדרון (אחי המהרש"ם מברעזאן ואביו של ד"ר אברהם שבדרון (שרון) בעל אוסף האוטוגרפים והפורטרטים הנודע). אבל ואסתר פן התגוררו בתלפיות בירושלים.
- בנם הצעיר אלדד נהרג במלחמת תש"ח בגוש עציון.
- בנם הגדול, איתיאל פן, נישא לרות בלום. הוא היה דיפלומט ישראלי ששירת בשירות החוץ בדרום אמריקה. הוא אצר במשך שנים אוסף גדול מיצירותיו של אביו, בהן ציורי תנ"ך רבים וציורים בהשראת הגולה ופרעות קישינב (ה'תרס"ג, 1903) שאותן חווה בצעירותו (לא באופן אישי).
מתורתו
מתורתו בכתבי בני זמנו ובכתבי העת כמו 'כנסת חכמי ישראל' (סימן ריד).
~א~
בפרשת מטות ומסעי נסעתי לדובבעלן ובאתי שמה ליל ראש חודש מנחם אב והתמהמתי בדרכי עד שובי לביתי שלם ביום ה' לפרשת תבא. בהיותי בדובבעלן היה שם הרב ר' נחום פעפערמאן ר"מ בדינאבורג והקשני באחד השיחים להסוברים דבשאר עבירות ג"כ השחיטה פסולה, א"כ למה צריך קרא לרבות או לחלק ותיפוק ליה דכיון שגנב שור ושה א"כ כבר עבר שני פעמים לאו דגניבה והו"ל מומר ושחיטתו פסולה וליכא למימר דשחט ע"י אחר דעל כך לא צריך קרא דגם ע"י שליח משלם ד' וה'. ובן אחי הרב ר' יעקב מראגאלי שיחיה לאורך ימים טובים תירץ דמשכחת לה שגנב שניהם בפעם אחת דודאי לא חשיב רק כעבירה אחת…
[עובר אורח מהגאון אדר"ת, סימן נו]
~ב~
ובמכתב רב גדול מוהר"ר נחום פעפערמאן ריש מתיבתא דעיר דויניסק יצ"ו כתב לי בענין זה ולא איסתייעא לי לעיין בדב"ק ובכל זאת נתתי להעתיק דבריו ככתבו וזה לשונו:
בעברי על שדותיו החמודות כעני המחזר על השדות בגרנות ללקט איזה שבולת להביא אוכל לנפשי והנה מצאתי ראיתי שבולת אחת אשר לא אוכל להביאה בנפשי וזהו כתב כת"ר דהרשב"ם יחיד בדבר שכתב על ר"י שאמר נשא אשה בילדותו ישא בזקנותו הטעם שמא ימות ע"כ. ואני מצאתי שגם רש"י יבמות כתב כן להדיא ויע"ש ולפע"ד נראה דהראשונים ומכללם הרי"ף דלא גרסי בגמרא מתניתין דלא כר' יהושע אלא גרסי מתניתין כר"י גם כן סוברים כן דהטעם שמא ימות ואם כן קשה אמאי אתותב ר"א דאמר דאם מתו קיים פריה ורביה ממתניתין דבני בנים דילמא ר"א אית ליה כמתנית' דפליג על ר"י ואם קיים פריה ורביה לא ישא בזקנותו דאף אם ימותו גם כן קיים אבל מתניתין דבני בנים דמוכח מינה דלא קיים סברה כר' יהושע דישא בזקנותו דחייש שמא ימות ואם ימות לא קיים לכן גרסי שפיר דמתניתין כר"י ס"ל ואם כן כולי עלמא סברי דישא ואם מתו לא קיים לכן שפיר אתותב אבל אי לא סברי הטעם של רש"י מחשש מיתה קשה מי הכריחו למחוק כל הגרסאות של כל הספרים ואין לומר דפליג מתניתין על ר' יהושע אלא דבהא פליגי דר' יהושע חייש למיתה ומתניתין לא חייש דהרי מתניתין סתמא וסתם מתניתין ר' מאיר ור' מאיר חייש לשמא ימות בכמה דוכתא ולפי זה יצא לנו דין חדש דאם כבר היו לו הרבה בנים יותר מזכר ונקבה אין צריך לישא בזקנותו לפי מאי דנקיטינן דלא חיישינן למיתה דתרי ואבצן שנשא לעת זקנותו אף דהיה לו הרבה בנים מדת חסידות הוא וכיון דכל הטעם דצריך לישא בזקנותו משום חששא הוא והאי חששא דרבנן הוא לכולי עלמא כמבואר להדיא בגמרא בכמה דוכתא ואם כן מאי האי דכתב כבודו משמיה דהנצי"ב מל"ך דהאי דצריך לישא בזקנותו הוא משום ספק דאוריתא וכבודו שתק ליה אלמא אודויי אודי ליה ואיך ארכיב אתרי רכשי התוס' בשבת ק"י ע"ב כתבו דאתתא דר' חייא אי הות מיפקדת אפילו הוא היה אסור לה לסרוסי נפשה משום לערב אף דכבר היו לה ארבעה בנים אלמא דאף שכבר היו הרבה בנים לה אפי"ה מחייב לישא בזקנותו. וקשה הא קימא לן למיתה דתרי לא חיישינן כנ"ל ונראה לתרץ הדבר בטוב טעם ודעת דביבמות דטעמא דבית הלל דאמרי זכר ונקיבה דילפי מבריתו של עולם ובית שמאי ילפי ממשה ופריך מאי טעמא דב"ה ומשני דב"ה סברי דמשה מדעתיה הוא דעבד וכו' וקשה הא גם ב"ש סברי כן דמשה מדעתיה הוא דעבד ואם כן איך ילפי ממשה דשני זכרים סגי ויש לתרץ דב"ש סברי כר"י ב"ב דעל שניהם הוא אומר פרו ורבו ואם כן גם צפורה הוזהרה על פריה ורביה ואם הם לא קיימו פריה ורביה בשני זכרים קשה אמאי לא גרשה משה בכדי שתקיים פריה ורביה אלא ודאי בשני זכרים סגי ולכן לא גרשה וחילי דידי מהא דלקמן ביבמות איתא אמר ראב"י וכבשה כתיב ויש אם למסורת ולריב"ב דגם היא מוזהרת על פריה ורביה דרשינן דיש אם למקרא וכבשוה כתיב כלומר דגם היא נצטוית דגם היא בת כיבוש היא ובסנהדרין דף ד' איתא דבית שמאי אית להו דיש אם למקרא ואם כן כר"י ב"ב סבירא להו דגם היא מיפקדת אפריה ורביה ולכן סברי בית שמאי דבשני זכרים סגי דאי לא קיימו עדיין פריה ורביה קשה אמאי לא גירשה בכדי שתנשא לאחר ותלד עוד נקבה אלא ודאי דבשני זכרים סגי אבל בית הלל סברי דיש אם למסורת ולכן סברי דהיא לא מיפקדה דוכבשה כתיב ולכן אית להו דזכר ונקבה סגי דיליף מברייתו של עולם אבל ממשה ליכא למילף דהוא עבר מדעתיה ומדלא גירשה לצפורה ליכא למילף דהיא אינה מוזהרת אפריה ורביה ומעתה יבאו דברי התוס' כפתור ופרח דהא דביתהו דר"ח היא מפקדת אפריה ורביה ואם כן קשה אמאי לא גירש משה לצפורה אלא ודאי דבשני זכרים סגי ואם כן אף דהיה לו ארבעה בנים מכל מקום לא היה לה יותר מכדי הצורך דצורך פריה ורביה הוא לפי שטה זו שני זכרים כנ"ל ולכן מחוייבת הייתה בלערב דחייש שמא ימות אחד מבניה הזכרים.
ות"ל אמרתי דבר זה לפני אחד מגדולי הדור וקלסו יהי נא מחסדו וכו' ואשים קנצי למילי נחום פעפערמאן ריש מתיבתא פה דוינסק.
שוב כתב במכתב שני:
אשלים מה שחסרתי במכתבו הקודם בענין נשא אשה בילדותו דאף דכתב הרשב"ם ורש"י דהטעם דצריך לישא בזקנות מחשש מיתה הוא לחד תירוצא בב"מ דהיכא דמפורש טעמא דרשינן טעמא דקרא אבל לאידך תירוצא לא דרשינן נמי בכי האי גוונא. עכ"ד יצ"ו.
ביביליוגרפיה: אייזנשטט, דורות האחרונים, א (נ-ת), ניו יורק תרע"ה, עמ' 286.
אישי ישראל 