רבי דוד ב"ר יעקב הלוי סימונסן (ז' אדר ב' ה'תרי"ג, 17 במרץ 1853 – י"א סיון ה'תרצ"ב, 15 ביוני 1932) רבה של קופנהאגן בירת דנמרק. נדבן, אספן ספרים וחוקר תורני ממייסדי חברת מקיצי נרדמים.
יו"ר ה'דער אידישער וועלט-הילף קאנפערענץ' (הועד היהודי העולמי המאוחד לסיוע לנפגעי מלחמת העולם הראשונה).
קורות חייו
נולד בקופנהגן בירת דנמרק לר' יעקב שהתפרנס כחלפן כספים. למד בבית אביו ובבחרותו נשלח ללמוד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. נישא לקורה קרולינה לבית סלומון.
בשנת ה'תרנ"ב, 1892, התמנה כרבה הראשי של קופנהגן. כעבור כעשור התפטר מהמשרה הרשמית בעקבות התדרדרות המצב הדתי בדנמרק ומצבו הרפואי שהתדרדר. אך המשיך בפעילות חינוך, חסד וצדקה בקהילה היהודית בדנמרק. ועמד בקשרי מכתבי תורה עם רבני דורו [חלק מתכתובות אלו שמור בארכיון דוד סימונסן בספרייה המלכותית בקופנהגן, ארכיון שבו שמורים אוסף כתבי היד של סימונסן ובו כ-160 כתבי יד, וגם 'הסימונסניאנה' – כ-40,000 כרכים של ספרייתו העצומה וכן כ-400 ספרים עבריים מן המאה ה-16. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נוהלה הספרייה בידי ד"ר רפאל אדלמן].
בשנת ה'תרס"ה השתתף בשיירת הרבנים (מעורבת הזרמים) לארץ ישראל, לצד 150 רבנים ואישי ציבור ובהם רבי שלמה צבי שיק, רבה של קארצאג; ורבי בנימין זאב רייך.[1] וכן סייע רבות באיסוף כספים לעולם הישיבות במזרח אירופה.[2]
אחרי מלחמת העולם הראשונה (אחרי 1920) ישב בראש הועד היהודי העולמי המאוחד לסיוע לנפגעי מלחמת העולם הראשונה.
אחותו ביאטה (נולדה 1858) נישאה לרב (הקונסרבטיבי "רב לעדת החפשים שבארחות חייו היה מן המחזיקים בנושנות") יעקב גוטמן, אף הוא חניך בית המדרש לרבנים בברסלאו. בנם יצחק יוליוס גוטמן, היה פילוסוף וחוקר פילוסופיה, בסוף ימיו בארץ ישראל (נפטר במאי 1950 ונקבר בבית הקברות בסנהדריה, ירושלים).
עליו
"הרב שיק, הפרופ' סימונזון ומר בראון ועוד אחדים מבני הפמליה ביקרו אצל ר' שמואל סלנט, רבה של ירושלים. מר בראון מוסר כי בביקור פרטי שנערך לאחר מכן, אמר לו רבי שמואל: „ר' דוד [מ]קופנהאגן הוא תלמיד חכם ואדם חשוב”. ובראון מעיר: „דעה כזו של ר' שמואל סלנט אומרת הרבה מאד!”.
[וינגרטן, להלן 'מקורות', עמ' 202]
ר' דוד סימאנסען
(למלאות לו שבעים וחמשה שנה)
תרי"ג–תרפ"ח
זקן החכמים שפזר כחתיו ביד נדיבה ובנפש חפיצה לכל עניני היהדות. בספרות, בחנוך ובעבודת צבורית.
בשדה חכמת ישראל הוא בין המצויינים שהעשירו בהרבה חֹמר את אוצר ספרותינו. ראש לוועד החברה הנכבדה והמפורסמה „מקיצי נרדמים”, ואחיעזר בחומרי וברוחני לכל העוסקים בתורה ובמדע.
בתור רועה אהוב לעדתו, ו„שתדלן״ נאמן לעמו ודתו, הוא תופס מקום חשוב בין המפורסמים שעוסקים בצרכי צבור באמונה.
ר' דוד סימאנסען נולד בשנת תרי"ג ז' אדר בקופנהגן, ונתחנך ברוח המסורה. אחרי שגמר את למודיו ונסמך להוראה נקרא בשנת 1881 להיות לעוזרו של הרב [אלכסנדר] וואלף בקופנהגן. ואחרי מותו של הרב הזקן הזה נבחר בכבוד רב בשנת 1891 לרב הכולל בדניה. ובכהנתו נשאר עד שנת 1902. מפני מצב בריאתו התפטר ממשרתו, ומאז הוא מקדיש את כל עתו לתורה ועבודה.
[-ב"ר יעקב ז"ל] סימאנסען אב"ד נ"י
(רישום פרענומעראנטן בס' בית נפתלי שוורץ)
משאת נפשו ורוחו להו"ל את כל תשובות הרמב"ם. בידיו נמצא הכתב יד הערבי אשר מתוכו העתיק הר' מרדכי תמה את תשובות הרמב"ם הנדפסים בספר „פאר הדור”. הרבה טרח ועמל למצוא לו איש המוכשר להוציאן לאור בתקונים והערות. (עיין מאמריו צה"ב 1897 || 151–153. JOR, XII, 134, ספר היובל לגוטמאנן וספר הזכדון לפאזנאנסקי 175–181).
בשנת תרפ"ג במלאת לו שבעים שנה, הוציאו לכבודו ראשי קהלת ישראל בקופנהגן – בעריכת החכמים י. פישר א. פריימאן, י. גוטמן – ספר מדעי אשר בו השתתפו גדולי חכמי ישראל. י. פישער פרסם רשימה של פרי תבונתו, ותולדות משפחתו.
והננו מאחלים לו ימים ארוכים שיאציל עוד מרוחו עלינו.
ח. י. ע.
[אוצר החיים, ספר רביעי (תרפח), עמ' קלז]
לקריאה נוספת
ספר היובל לדוד סימונזון (שם מלא בדנית: Festskrift i anledning af Professor David Simonsens 70-aarige Fødselsdag), קופנהגן 1923. החלק העברי: ניר דוד, פרנקפורט תרפ"ג.
מקורות
[1] השיירה ומקורות עליה, כולל אפיזודות בהשתתפותו של הרב פרופ' סימונזון, מתוארות אצל: שמואל הכהן וינגרטן, השיירה הגדולה בשנת תרס"ה, בתוך: גונדה ואחרים (עורכים), יהודי הונגריה: מחקרים היסטוריים, ישראל: האגודה לחקר תולדות יהודי הונגריה, 1980. עמ' 175–215.
[2] ראו: הרב איתם הנקין, כתבי הערוך השלחן הנוספים, ישורון, לב (תשעה), בעיקר מעמ' תתקג – ארבע אגרות של רבי יחיאל מיכל עפשטיין, ה'ערוך השולחן' לרב פרופ' סימונסן בנושאים אלו.
ביבליוגרפיה: רבי שמעון פדרבוש, חקרי יהדות, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ו, פרק כה.
אישי ישראל 