רבי הלל ב"ר אברהם נח פאלי (ה'תרס"ג, 1802 – כ"ה כסלו ה'תש"ל, 5 בדצמבר 1969) מנהל רוחני בישיבת 'אהל תורה'.
קורות חייו
נולד בשקלוב לרבקה ורבי אברהם נח פאלי.
למד אצל החפץ חיים בישיבת סנובסק בעת גלותו ברוסיה בשנות מלחמת העולם הראשונה. ואחר כך בעיירה קרילוב אצל הגאון רבי יחזקאל ברשטין, ה'דברי יחזקאל'. משם עבר לישיבת סלבודקא וכעבור זמן מה נמנה על הגרעין הראשון של תלמידי הישיבה שעלו בראשות רבי יחזקאל סרנא לארץ ישראל והקימו את ישיבת 'כנסת ישראל' בחברון.
נישא לבת רבי דוב הלר. תחילה למד בישיבת היכל התלמוד ואחר כך בכולל האברכים 'אהל תורה' שבמשך הזמן נתמנה לעמוד בראשו, משרה בה נשא עד יומו האחרון.
הוא נפטר לאחר מחלה ממושכת ונקבר בסמוך לאביו בהר הזיתים.
מתוך רשימותיו נדפסו חלק מחידושי רבו הדברי יחזקאל (בקובץ הזכרון 'וזאת ליהודה').
עליו
לא רבים הכירו את אישיותו בכל עמקותה, רק אלו שבאו עמו במגע יום־יומי יכלו לעמוד על נפש יקרה וטהורה זו, אחד מאלה אנשי המעלה אשר התנשאו על פני עצמם ויכלו לשמש דוגמא לאדם שבמשך כל ימי חייו, עבד על עצמו, העדין את מידותיו עד שהגיע למעלת אדם שלם בתכונותיו, בדבוקו עם חברים, במשאו ומתנו עם הזולת וביחסו לכל אדם.
הוא היה אחד מאלה שראה תמיד את הזולת גבוה מעצמו והתייחס לכל אדם כאל גדול ממני בחכמה ובמנין. כתלמידו של החפץ חיים עוד כשישיבת ראדין גלתה לסנובסק אשר ברוסיה בימי מלחמת העולם הראשונה, הוא לא רק ידע לשמור על לשונו, אלא גם לשמור על אישיותו שלא תוקטן על ידי פורענות החיים, על ידי יסורים או מצוקה.
אוהב תורה היה, בהיותו בנו של אחד מגדולי המוסר בדורו, הגה"צ רבי אברהם נח פאליי, ששימש במשך כמה שנים ראש ישיבת בשקלוב ואחר כך בהלוסק ובשנותיו האחרונות, משגיח רוחני ב"היכל התלמוד", ראה בבן ישיבה את התדמית של האנושות כולה. וניצל כל הזדמנות לבוא לעזרתם בכל כוחותיו. הוא ניצל עמדתו שהיתה לו במשך שנים רבות, ניהל כמה וכמה משפחות בלחם לפי הטף, כפי שרק מעטים יודעים על כך.
אהוב היה על כולם, כשם שהיה אהוב למקום. אצילותו השתקפה בכל פעליו, בשיחותיו, בלימודו בקשריו הלבביים עם כל אחד שבא עמו במגע, במשך שלושים שנה עמד בהנהלת ישיבת "אוהל תורה" בה לומדים אברכים מגדולי התורה שבישיבות, ובמשך כל השנים הללו לא חסך כל עמל, לתמוך בבני הישיבות, להיטיב להם ככל יכולתו ולמעלה מזה.
נעים הליכות היה, אנשים התפלאו על ענוותנותו של האיש הדגול הזה, שבהיותו בן תורה גדול, למדן מובהק ואיש מוסר מהנעלים שבישיבות, התהלך עם כל פשוטי העם כשווה בשווה, אף פעם לא נתן להכיר כי הוא איש המעלה, וכי יש בו הרבה יותר מאשר נראה על פני השטח.
ביבליוגרפיה: הרה"ג ר' הלל פאליי זצ"ל, המודיע, כז כסלו תש"ל, עמ' 1–4.
הערה לתמונה: לא מצאנו תמונה באיכות טובה יותר, אם ברשותכם כזו שאתם רשאים לעשות בה שימוש, אנא פנו אלינו ונחליף את התמונה.
אישי ישראל 