רבי אביגדור ב"ר חיים מפינסק

רבי אביגדור ב"ר יוסף חיים קרא רבה של פינסק והגליל. מראשי המתנגדים לחסידות ברוסיה, הודח מרבנותו בידי חסידי קרלין.

קורות חייו

כיהן כרב העיירה לסלי (כך לפי נדב, ולא לעסלא) בפולין, ואחר כך חי ופעל במשך תקופה בוורשה. בערך בשנת ה'תקמ"ה (1785) התמנה כרבה של פינסק, על כסאו של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב שעמד פנוי.

כשהתמנה כרב ואב"ד פינסק, היו כפופים למרות רבה של קהילת פינסק עוד כשלושים יישובים וקהילות בסביבת פינסק. בסביבות שנת ה'תקנ"ג, 1793, הצליחו חסידי קרלין להדיחו מתפקידו, זאת למרות שבכתב המינוי שלו התחייבה הקהילה שיישא בתפקיד לפחות במשך עשר שנים. טענתו המאוחרת שבה תבע מקהילת פינסק להחזיר לו סכומי כסף ששילם בעת מינויו, למטרת רשיון רבנות, שמה אותו ללעג בפי שונאיו שטענו שלא היה ראוי לרבנות גדולה כזו של פינסק וכי קיבל את המינוי רק בתמורה לכספו. שיעור קומתם של רבני העיר שלפניו ושלאחריו מזים טענה זו, אף שלא נמצאו חידושי תורה רבים משל רבי אביגדור בידינו.

לאחר שהודח מתפקידו, חי ופעל בווילנה. הוא חתום על פנייה לשלטונות הרוסיים בתלונה על מה שעוללה לו הקהילה בפינסק ובתיאור מפורט של טענות המתנגדים על החסידים, פנייה שהובילה מאוחר יותר למעצרו של רבי שלמה זלמן מלאדי, בעל התניא.

בזמנו היה נחשב מחשובי רבני רוסיה. אך בעקבות כתב ההלשנה, בספרות ההגיוגרפיה החסידית, בעיקר בזו החב"דית והקרלינית, מופיע שמו בצורה מבוזה ללא תואר רבני, ומלבד ההלשנה, מיוחס לו כל דבר אסור, טעויות בהלכה ואף שכרות והוללות. קטעים אלו מצוטטים לעתים בתמימות גם בידי כותבים שעיקר מטרתם לפאר את כבוד התורה, וברור להם שבמלשין ושיכור נקלה הם עסוקים. שרא להו מרייהו.

שמעתי שהרב ר' דוב אב"ד דק"ק לוביטש סיפר הזלזולים שזלזלו החסידים את ר' אביגדור אבד"ק פינסק בן של אבי זקינו הגאון המקובל ר' יוסף חיים קארא אבד"ק קאליש לא היו אמת, וסיפר מעשה שר' אביגדור היה חבר עם בעל מחבר ספר בית מאיר והיו אברכים ונסעו להתורת יקותיאל לפלפל עמו בדברי תורה כי התורת יקותיאל היה מחזיק עצמו לגאון, על כן חרה להם הדבר על כן נסעו אליו. והבית מאיר היה חריף ע"כ פלפל הוא עמו ואת ר' אביגדור צוה להביא לו ראיות מן גמרות וראשונים כי הוא היה בקי. כן סיפר ר' יצחק יוסף חזן מלוביטש ששמע מהרב ר' דוב ז"ל.

[יועץ קים קדיש ראקוץ, שיח שרפי קודש, ג, אות רצז]

רבי אביגדור מפינסק היה, כידוע, מקנאי המתנגדים, הוא רדף את החסידים בכל מיני רדיפות עד מסירה למלכות.
בילדותו היה רבי אביגדור חבר ורע לרבי לוי-יצחק מברדיטשב. משהתחילה המחלוקת בין החסידים והמתנגדים גבה הר ביניהם.
פעם אחת נזדמן רבי לוי-יצחק עם רבי אביגדור למקום אחד, בקלצק. אמר לו רבי לוי-יצחק לרבי אביגדור:
– אביגדור אחי, אמור לי מהן הכוונות שבספירות: כתר, חכמה, בינה?
– אף אתה אמור לי – מחזיר לו רבי אביגדור בקינטור – מהן הכוונות שבספירות: "זה חליפתי, זה כפרתי, זה תמורתי"?…

[מרדכי ליפסון, מדר דר, ב, תל אביב תרצ"ז, פריט 907]

זה עשרים שנה – הוסיף הרב [משה אביגדור חייקין] לספר – זה עשרים שנה שהנני רב פה לחסידי חב"ד, בודאי תתפלא עלי כי אנכי נכד הרב ר' אביגדור מפינסק הנני רב אצל חסידי חב"ד, אל תתפלא על זה, כי עוד בימי ילדותי התגוררתי כמה שנים אצל הצדיק צמח צדק נכד התניא, ולא זכרו לי עון אבות. אדרבה הצדיק קרבני בכל אותיות אהבה, והחסידים אמרו לי כי לא ידח ממני נדח, ובודאי ירא השם היה זקני, כי זכה שנכדיו המה מקורבים אצל הצדיק, נשתנו העתים, הלא כן?

[י[קותיאל] י[הודה] גר[ינוולד], זכרונות מלונדון, אפריון, בודפשט תרפ"ה, עמ' 189]

גנאלוגיה

רבי אביגדור היה בן למשפחת רבנים מיוחסת. אביו רבי יוסף חיים ב"ר סנדר היה רבן של קאליש וקרמזיר, סבו רבי סנדר ב"ר ליב אב"ד לסלא, אבי סבו רבי ליב פרעגיר אב"ד לונטשיץ והמדינה, נכדו של המהר"ל מפראג.

אחיו הגדול היה רבי אריה ליב ב"ר יוסף חיים, אב"ד קוטנא (קרי: קוטנוֹ) ודרשן בק"ק פוזנה. אחותו פריידא נישאה לרבי יעקב אב"ד סטריקוב.

חתניו היו:

• רבי יהודה ליבוש מנעשוויז, אביו של רבי יעקב צבי אב"ד שישלעוויטש.
• רבי גרשון פו"מ וגבאי חברה צדקה גדולה בקהילת וילנא. בסוף ימיו עלה לארץ ישראל, נפטר ונקבר בה. בתו גולדה הייתה אמו של רבי שמואל פרידנזון דומ"ץ לודז', מחבר "מנחת שמואל" וחתנו של רבי אליעזר אוירבך מקאליש.

מתורתו

כל אלה שאינם מייגעים עצמם לדעת את תוכן הדברים שבתורה הקדושה לאמתם, רק קוראים אותם בשויון נפש מבלי להתעמק בכל דבר המרומז בה, כל אלה טועים טעות גדולה! כי איך אפשר להם לכנותה נאמנה ותמימה, מבלי שים לב שתוכן דבריה הוא עפ"י רוב ספורי מעשיות בלבד. ביחוד נראים הדברים שבספר בראשית כמתמיהים מאד, מפני שהם כוללים בתוכם תולדות בני אדם בלבד. ביותר תמוהה תחילת הספר המכילה ספור על דבר אדם וחוה עם הנחש. מעשיות כאלו הלא אפשר לו לכל מליץ לבדותן מלבו. – אבל ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, וכל מה שכתוב בתורה הכל נאמר ברוח הקודש, בחכמה ודעת ובמשטר. באופן זה היא צריכה להיות נכונה ומיוסדת כראוי, ושיהיו הליכות עולם מתנהגות על ידה כהוגן, ושעל פיה גם לב נמהרים יבין לדעת כי חפץ ה' לבלתי ידח ממנו נדח. כמו שמצינו באיוב שהכל יכול הוא בעזרת כל איש.

על ידה (התורה), ברא אלקים בראשית את כל הבריאה ואת האדם יש מאין, ויפח באפיו נשמת חיים למען יהי האדם לנפש משכלת, להכיר גדולתו של הבורא מתוך מעשיו, וכדי שישתבח הבורא בבריותיו כמו שהשתבח לפנים באבותינו אברהם יצחק ויעקב, באמרו: "אנכי אלקי אביך אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב" (שמות ג ו) ועל דרך שאנו מוצאים אצל אברהם שהבטיחו אלקים כי "היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ; כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח יח-יט). וכמו שהבטיח ליצחק: "ואהיה עמך ואברכך… והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך… עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי" (בראשית כו ד). סוף דבר, אבותינו כבר זכו לחכמה מאת אלקים עוד קודם מתן תורה, שנתנה לישראל אח"כ ע"י משה, וכל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא אלא לכבודו, כמה שכתוב "כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" (ישעיה מג ז). ונאמר "כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור וגם מהם אקח לכהנים וללוים אמר ה'" (ישעיה סו כא).

וה' הקים שופטים בארץ כדי שעל פיהם יהיה העולם מתנהג בצדק ומישרים, והוא העמיד מלכים ומושלים בארץ כדרך שהוא מושל בשמים, ובשביל זה נתן למלכי ארץ חוקים מיוחדים שעל פיהם יוציאו משפט; מפני שכחו של מלך בשר ודם הוא ככוחו של מלך מלכי המלכים הקב"ה. מלבד זה צוה אלקים כי במות המלך יירש בנו את כסאו אחריו למען לא יצטרך לשאול דבר סתר מאיש; וכל מה שכתוב שם בפרשת המלך (שמואל א' ח) מלך מותר בו, וכל איש מעבדיו אשר ימרה את פיו אחת דתו להמית, ושבשביל זה ראוי הוא למלך לבלתי מחול על כבודו, כי אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו; כדרך שאנו מוצאים בימי שפוט השופטים, בכל פעם שיסופר על דבר התועבות שנעשו אז בישראל נתוסף שם בכל פעם: "בימים ההם אין מלך בישראל" (שופטים יח א).

---

ביבליוגרפיה: רבינוביץ, החסידות הליטאית: מראשיתה ועד ימינו, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"א-1961, עמ' 39-41. מרדכי נדב, ר' אביגדור בן חיים ומלחמתו בחסידות בפינסק ובליטא, ציון, לו, עמ' 200-219 (להורדה). אנגלמן, בית אהרן, פיעטרקוב תרצ"א. כתב ספר היחוס מאת משפחת קרא, בתוך: חידושי מהר"א, פיעטרקוב תרפ"ה. אייזנשטט, שם גדולי ישראל, אות א פריט א.