רבי שלמה ב"ר יוסף סיריליאו (רש"ס. לפני ה'רנ"ב, 1492 – ה'שי"ג-ה'שט"ו, 1543-1545) מפרש הירושלמי, מרבני סלוניקי, אדריאנופול, צפת וירושלים.
קורות חייו
נולד בספרד – אולי בעיר Súria שבחבל קטלוניה, ממנה נגזר שם המשפחה סיריאליאו – לפני גירוש ספרד (ה'רנ"ב, 1492), גורש כילד עם משפחתו, המשפחה התיישבה בקושטא.
בקושטא למד מפי רבי אליהו ב"ר בנימין הלוי, מחבר "זקן אהרן". ואחר כך למד בסלוניקי מפי רבי יעקב אבן חביב, מחבר "עין יעקב", ובנו הרלב"ח, רבי לוי אבן חביב. כבר בתקופת סלוניקי שלו, החל בחיבור פירושו הגדול לתלמוד הירושלמי.
זמן קצר שימש דיין ומו"צ באדריאנופול. ובערך בשנת ה'רצ"ז, 1537, עלה לארץ ישראל בתוך קבוצת תלמידי חכמים ובהם גם רבי יוסף קארו ורבי שלמה אלקבץ. הקבוצה התיישבה בצפת.
לא ידוע על תפקיד רבני רשמי שנשא בהיותו בצפת אך בלט בין תלמידי החכמים שבה וחיווה את דעתו בעניני הלכה העומדים על הפרק. המחלוקת הידועה בין רבי משה מטראני, המבי"ט, לרבי יוסף קארו נסובה סביב אימוץ דעתו של רש"ס שלפיה חלה קדושת שביעית גם על פירות שגדלו בשביעית בקרקע השייכת לגוי, על כל ההשלכות לחומרא ולקולא של קדושת השביעית על הפירות.
קולא אחרת שלו, שרצה לאמץ ממנהגי השוחטים בסלוניקי, והייתה אמורה להוזיל את מחירי הבשר הגבוהים מאד בצפת, נדחתה בידי רבי יעקב בירב ולא התקבלה.
עד עזיבתו את צפת בסביבות שנת ה'ש"ו, 1546, כבר השלים את כתיבת פירושו על התלמוד הירושלמי למסכתות ברכות, פאה, דמאי וכלאים.
בסביבות שנה זו עלה לירושלים, וישנה מסורת שלא תועדה בכתב ולפיה לאחר פטירת רבו הרלב"ח, כיהן אחריו כרבה של ירושלים. בירושלים המשיך את פירושו לירושלמי למסכתות שביעית-ביכורים. הוא נפטר בירושלים בין שנת ה'שי"ג לשנת ה'שט"ו.
מצבה הכלכלי של אלמנתו וילדיו היתומים לאחר פטירתו היה גרוע. בנו רבי מרדכי סירילייו היה תלמיד חכם, העתיק את חידושי המאירי בשנת ה'שי"ט.
אין לבלבל בין רש"ס לחכם אחר שמכונה לפעמים אף הוא ר"ש סיריליו או ר"ש סידיליו. שמו של חכם זה הוא רבי שמואל אבן סיד, מחבר "כללי שמואל".
ביבליוגרפיה: עמוס סמואל, ראשון פרשני הירושלמי: קווים לדמותו ולפועלו של ר' שלמה סיריליו, ממגורשי ספרד, בתוך: פעמים, מט, עמ' 32-53.
מילות מפתח: שיריליו, סיריליו, סירילייו
אישי ישראל 