רבי אליהו ירוחם וייסברם (ה'תר"ב, 1842 – כ"א אב ה'תרע"א, 15 באוגוסט 1911) רבה של מוסקבה.
עליו
מבין גבאי הישיבה (ישיבת וולוז'ין. איש"י) המקומיים שהשפעתם היתה רבה על צביונה הפנימי, יש לציין במיוחד את הלמדן המובהק רבי אליהו ירוחם וויסברם. היה זה טיפוס מעולה ומופלא מיקירי סלונים הלמדנית והנגידית. הוא היה סוחר חשוב, מן הראשונים במעלה, ולעתים קרובות היה שוהה במוסקבה לרגל עסקיו. כשהיה חוזר לבני ביתו לסלונים, היה משקיע ראשו ורובו בעניני הישיבה, בוחן את התלמידים ומתעניין במצבו החומרי של המוסד. ברבות הימים נענה להפצרותיהם של נכבדי קהילת מוסקבה לכהן אצלם על כסא הרבנות. היה עשה רבות למען שמירת השבת בעיר זו, השפיע על הסוחרים והחנוונים היהודים לסגור את עסקיהם בימי שבת ומועד, והירבה לעזור לבני תורה בעברם דרך מוסקבה.
[משה צינוביץ, עץ חיים, עמ' 436]
עם פטירתו
מוסקבה. אבדה שאין לה תמורה אבדה לנו במות עלינו הרב היחידי של עדתנו רבי אליהו ירוחם ווייסברעם, הרב המנוח, מלבד שהיה גדול בתורה וביראת שמים, היה מצוין במדותיו הנעלות, בטוב לבו ובעבודתו התמידית והפוריה להחזקת התורה ועיקרי דתנו. רחוק היה המנוח מקנאת הדת ודבריו היו נשמעים תמיד בנחת, הוא היה נוח ואהוב לכל המפלגות אשר בעירנו: להחסידים, להמתנגדים ולנאורים, וגם אלה שלא היו תמימי דעות אתו, כבדוהו בשביל ישרת לבו, ענותהנותו ונקיון כפיו. בארבע השנים שכהן פה, לא הספיק להוציא לפעולות את כל מה שחשב. הוא יסד והחזיק את הת"ת שהיתה נהרסה כמעט עד כה, העמיד מלמדי דרדקי במקומות אחדים של העיר והביא בסדר, עד כמה שהיה ביכלתו, את מעשה הצדקה הפרטית. וכן עסק הרבה בהרמת קרן הדת ומנהגי ישראל, וחק שם לו מיום שבתו על כסא הרבנות בעירנו: לבלתי קבל שום מתנת כסף מאיש, לא בעבור קדושין, גיטין, ד"ת וכאלה, וכל מתנת כסף שהיו שולחים לו, היה משיב תיכף לבעליו. הוא היה מסתפק רק במשכורתו שקבל מקופת הקהל וגם ממנו נתן חלק גדול לצדקה. כל ימיו חי המנוח חיי איש פרטי, אף כי היה ידוע למופלג בתורה, ורק אחרי מות הרב ה' כהן, היה מוכרח לפי בקשת עדתנו להסכים להבחר לרב. כעת נשארה עירנו עוד הפעם בלי רב רוחני ובלי שום ממלא מקום. בן שבעים שנה היא המנוח במותו ומת מתוך חולי מעיים, לפני מותו צוה, שלא יערכו שום הספד על קברו, ועל מצבתו בקש לכתוב רק את המלים: "אוהב תורה ולומדיה". תנצב"ה. פ. ב-ן.
[הצפירה, כ"ח אב ה'תרע"א, עמ' 3]
מתורתו
פסחים דף נ"א ע"א תנא תלמיד לא ירחץ עם רבו (פרש"י שצריך להתבייש מכבודו וממוראו) ואם רבו צריך לו (פרש"י שישמשנו במרחץ) מותר.
ושמעתי בשם הרה"ג וכו' רבי אליהו ירוחם ווייסברעם זצ"ל רב דמאסקווא, די"ל דפי' רבו צריך לו היינו כהא דאמרינן במסכת בבא מציעא דף ל"ג ע"א לענין השבת אבדה "תלמיד וצריך לו רבו מאי" ופרש"י "ששמע שמועות שיש בידו מפי אחרים", והכא נמי יש לפרש כן, דתלמיד כזה הוי תלמיד חבר, ודפח"ח.
[רבי חיים שלמה ב"ר שמעון זימל קום, חיי שלמה, ירושלים תרפ"ט]
ביבליוגרפיה: הצפירה, כ"ח אב ה'תרע"א, עמ' 3 ♦ דער מארגען זשורנאל, ו' אלול תרע"א, עמ' 1.
מילות מפתח: ויסברם, וויסבערעם, ווייסברם, ויסברום, וייסברעם
אישי ישראל 