רבי אברהם יצחק דזובאס

רבי אברהם יצחק ב"ר דוד מאיר דזובאס (ג' חשון ה'תרמ"ה, 23 באוקטובר 1884 – תשרי ה'תש"ח, 1947) רב ומחבר תורני פורה. מחסידי האדמו"ר ה'שפת אמת' מגור. חי ופעל בפולין, הולנד ואנגליה.

ביוגרפיה

נולד בז'ארקי שבפולין לפייגל לבית רוזנצווייג ולרבי דוד מאיר ב"ר ישראל מאיר דז'ובס. הוא נקרא אברהם על שם אבי-אב-אמו רבי אברהם יחיאל 'ענף-שושנה' (רוזנצווייג), אחיינו של רבי יצחק מוורקי, ויצחק על שם סב אמו השני, אבי אמה, רבי יצחק דוב פרנקל שהיה דיין ומו"ץ בז'ארקי ובנו של הדומ"ץ הקודם רבי יוסף זאב וולף פרנקל, תלמידו של רבי שמואל פלייכנפלד, ה"בית שמואל אחרון".

זמן מה לאחר לידתו עברו הוריו להתגורר בבית הורי הבעל, ר' ישראל מאיר ורבקה שיינדל דזובאס. הם התגוררו לסירוגין בצ'נסטוחוב ובסטריקוב. בשנת ה'תרנ"ה, 1895, עברה המשפחה ללודז' הגדולה. בלודז' למד בבית הספר "אהל יעקב", שהיה 'חדר מתוקן', אך בעקבות התערבות דודו ר' שמחה בונם שהיה נכדו של ר' בונם מפשיסחא העבירה אותו אמו ללמוד מפי מלמד ירא שמים למשך כל היום. בהמשך למד מפי רבי אהרן שמחה בונם זקליקובסקי, שעזב את משרת רבנותו בקוואהל ובחר ללמד תלמידים צעירים באופן פרטי. בהמשך עברו הוריו לאחד מפרברי ורשה ואחר כך לוורשה גופה, והוא למד בבתי המדרשות שבה בצורה עצמאית. בוורשה הדפיס את ספריו הראשונים, ליקוטים מתורות שבעל פה מצדיקי החסידות וגאונים אחרים.

בשנת תרס"ב עקרו הוריו בשל מסחרו של אביו לנשלסק, שם למד מפי רבי יעקב אורנר, רבה של העיר, שסמך אותו להוראה (בשנת תרס"ד נסמך גם על ידי רבי משה נחום ירושלימסקי מקילץ. אחר כך חזרו להתגורר בצ'נסטוחוב. בתקופת מגוריו בצ'נסטוחוב העביר שיעורים במסכת קידושין לתלמידים צעירים באחד מבתי המדרשות בעיר, מהם הדפיס את ספרו "פני יצחק" על מסכת זו.

בסביבות שנת תרס"ח נשא לאשה את בת הגביר יהודה ליב פרוכטצוייג (ענף-פרי) מדומברובה-גורני ועבר לגור בעיר זו. על פי עדות עצמו דחה הצעת רבנות בעיר הולדתו ז'ארקי מחשש למחלוקת עם אחד מנכדי האדמו"ר מטריסק שהתנהג בעיר ברבנות, ונסע לאונצרסדורף, פרבר וינה, ללמוד כימיה כדי להשתלב בעסקיו של אביו. כשחזר קנה בית בצ'נסטוחוב והקים בחצרו בית-חרושת קטן לייצור בורית, העסק כשל והוא שב לדומברובה בה התגוררה משפחתו. לאחר שנסע לגרמניה בניסיון נפל להתקבל ללימודים בבית המדרש לרבנים בברלין, כדי לחפש משרת רבנות בארצות הברית, שב והקים בדומברובה מפעל לזיקוק חלב לנרות, ממנו התפרנס עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בראשית המלחמה התפרנס מתעשיית הבורית, ובמהלכה ניסה לעבור להתגורר בבנדין, אך בשל חוק הגנת הדייר שהוחל בידי שלטונות הכיבוש הגרמני בעיר, לא הצליח להשתכן בבתים שרכש ונאלץ לחזור לצ'נסטוחוב. בתקופה זו איבד שני שליש מהונו בהשקעות שהתבררו כהונאות. ניסה את מזלו בלונדון ובאנטוורפן, אך נאלץ לעזבן.

בשנת תרפ"ה קיבל אשרה לביקור בארץ ישראל ונסע אליה דרך פורט סעיד בספינה אחת עם רבי נחמיה אלתר מגור, ביקר בבית הרב קוק ואביו ר' שלמה זלמן, ונכח בטקס חנוכת האוניברסיטה בהר הצופים. הוא בירך את ברכת החמה בערב פסח של אותה שנה, בשכונת 'שערי חסד' הירושלמית. להוותו גילה כי לא יתאפשר לו לסחור בבורית/סבון בארץ ישראל, ואנשי עסקים כמו מאיר דיזנגוף אליהם פנה לא הסכימו לייבא עבורו שמן קוקוס שהיה נחוץ לייצור הסבון. (בזכרונותיו שראו אור בתש"ד, מתאונן כי רכש דונמים אחדים בירושלים ליד 'כפר עברי' בדרך יריחו מחברת 'נחלת ישורון' ויו"ר החברה הרח"ל אברבך (ר' חיים ליב אויערבאך. איש"י) משערי חסד הבטיח לו לשלוח אליו קושאן על שמו, שמעולם לא הגיע…).

לאחר שחזר לאירופה, בשל אילוצי אשרות שהיה נסע להולנד והתיישב ברוטרדם שבהולנד, שם גר ברחוב Pennecock 44b (הרחוב אינו קיים כיום בשמו זה ולא הצלחנו לאתרו), לצורך אשרת השהיה שם קיבל על עצמו משרת רבנות קטנה בקהילה חדשה בעיר. מהולנד התגלגל לאנגליה כאשר התקבלה בקשתו להיות חבר ב"מונטיפיורי קולג'" היא ישיבת 'אהל משה ויהודית' ברמסגייט. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת ה'ת"ש, 1940, נסגרה הישיבה והוא עבר ללונדון ובשל ה'בליץ' הגרמני על העיר, התיישב בלידז (ב-25 Avenue Crescent). שתי בנותיו הנשואות ובת אחת מאורסת נותרו בהולנד הכבושה בידי הנאצים. ספרו האחרון "זכרונות מנעורי ועד הנה" נדפס בשנת תש"ד בלידז, ובו פרטים רבים על חייו.

לא מצאנו פרטים על קורות בנותיו בשואה. בחודש פטירתו, תשרי שנת תש"ח, 1947, הספיק לפרסם מאמר תורני על איסור שתיית מים בשבת בין השמשות ובשעת התקופה ב'הפרדס' שחלקו השני נדפס בחודש חשון.

עליו

…ביני לביני נמשכו לשיחה ומארחו שואל אם הספיק כבר לראות את הרב אברהם יצחק דז'ובס, למדן ומחבר ספרים נודע שהתגורר לפנים בבנדין והיגר לארץ ישראל

שם הפסיד כל כספו ונאלץ לירד עד שנתגלגל לרוטרדם. כיום יושב הוא ימיו ולילותיו על התורה ועל העבודה. פרנסתו ממכירת ספריו, בכל שנה מפרסם הוא ספר חדש, יהודי נפלא וכדאי לראותו.

הלך ר' יצחק (גרשטנקורן. איש"י) לבקר את הרב דז'ובס, שצהל לעומתו, לא הניחו לנסוע מרוטרדם לפני החג…

[אהרן סורסקי, חבלי יוצר, בני ברק תשל"ד, עמ' 299]

כתביו

כאמור, היה רא"י דזובאס מחבר פורה. מלבד כתביו שברשימה דלהלן, השתתף בבמות תורניות רבות ומאמריו פזורים בכתבי העת: אהל יצחק, בית ועד לחכמים, בית שמואל (שרא"י היה עורכו), הבאר, המאסף, הנשר, הפרדס, וילקט יוסף, כרם בית שמואל, שערי חכמה (אוז'רוב-לובלין), ותבונה (של אנשי המוסר בירושלים). כן כתב מאמרי דעה בעיתונים כמו: "הצפירה", "המליץ", "הצופה" ו"קול יעקב".


ביבליוגרפיה: זכרונות מנעורי ועד הנה (אוטוביוגרפיה, לונדון תש"ד) ♦ ר' אברהם יצחק דז'ובס ז"ל, ספר צ'נסטוחוב, עמ' 746-748 (ושם נאמר שנפטר בשנת תש"ז) ♦ אבדות, תבונה, ח, תש"ח, עמ' ח.

מילות מפתח: דזובס, דז'ובאס, דזובאס, דזיובאס, Dzubas, Dziubas

3 תגובות הוסף תגובה

  1. אלי הגיב:

    הוא לא יכל לכתוב בשנת תרס"ה על ה"אמרי אמת" מגור שנפטר בתש"ח! הכוונה היא הספד על ב"שפת אמת" אביו שבאמת נפטר בתרס"ה

    אהבתי

    1. הי"ם הגיב:

      כמובן. זו טעות מביכה שיצאה בשגגה במרוצת הכתיבה, ולא עלתה על דעת איש מעולם. מיד נתקן.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s