רבי דוד אלכסנדר ב"ר שמריהו מלינובסקי (~ה'תרפ"ה, 1925 – ליל ח' אייר ה'תשמ"ד, 9 במאי 1984) היה מייסד ראש ישיבת "אור התורה" בבני ברק. מחבר ספרי "אמרי דוד" וספר "מלכות בית דוד" על הלכות מלכים לרמב"ם.
ניצול השואה, חניך ישיבת חברון בירושלים. ממייסדי מוסדות סמינר 'אור החיים'. נפטר בגיל 59 לאחר מחלה ונטמן בבית הקברות שומרי שבת בזכרון מאיר, בני ברק.
משפחתו
נולד לר' שמריהו ב"ר צבי מלינובסקי ולאיטל חנה (ב"ר דוד). הוריו ואחותו גיטל רחל נספו בשואה. הוא עלה לארץ ישראל ונישא לנחמה בתם של ר' נתן ב"ר משה יוסף קעלמן (מצאצאי החת"ס ורבי עקיבא איגר) ופייגא בת ר' נחמיה ציטרון (נפטרה בכ"ח סיון ה'תשפ"ג, 17 ביוני 2023).
- רבי נתן מלינובסקי – מחבר ספרי מתן קדש, משנת נתן ומגדנות נתן. נישא לאילה זהבה (נפטרה ג' אלול ה'תשע"ט) ב"ר ישראל זלושינסקי.
- חנה – נישאה לרבי אברהם ישעיהו ב"ר חיים קניבסקי.
עליו
הגאון רבי דוד מלינובסקי זצ"ל
בבני ברק נפטר אתמול בערב באופן פתאומי הגאון רבי דוד מלינובסקי, ראש ישיבת "אור התורה", שעסק כל ימיו בהפצת תורה. בן ששים שנה היה בפטירתו.
הידיעה על הסתלקותו נפלה כרעם על תלמידיו וידידיו, שביכו את האבידה הגדולה לעולם התורה.
בצעירותו למד בישיבת חברון בירושלים. היה אהוב וחביב מאוד על רבותיו, הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל והיה מבאי ביתם ומקורבם של מרנן החזון איש זצ"ל וגאב"ד מבריסק זצ"ל.
לאחר נישואיו למד בכולל "תורת ארץ ישראל בפתח תקוה" ואחר כך, בעידוד גדולי ישראל, סייע רבות בהקמת מוסד "אור החיים" בבני ברק, שהיה ממנהליו עד היום.
את ישיבתו "אור התורה" ייסד לפי ציווי מרן הגאון רבי ישראל יעקב קנייבסקי מסטייפלי שליט"א יחד עם הישיבה לצעירים שעל ידה, ומסר נפשו למענה עד יומו האחרון. חיבר ספרי "מלכות בית דוד" על רמב"ם הלכות מלכים, "אמרי דוד" ב'חלקים.
השאיר אחריו בן הרה"ג ר' נתן שליט"א, מח"ס "נתן קודש" על קדשים, ובת הנשואה להרה"ג ר' אברהם ישעיה קנייבסקי שליט"א, וישיבת "אור התורה" המפארת את עיר התורה בני ברק.
[המודיע, ח' אייר תשד"ם, עמ' 1]
המונים בהלוויית הגר"ד מלינובסקי זצ"ל
קהל אלפים המוני של עולם התורה, בראשות גדולי תורה, רבנים וראשי ישיבות, השתתף אתמול בהלווייתו של הגאון רבי דוד מלינובסקי זצ"ל, ראש ישיבת "אור התורה", שנפטר אור לאתמול בבני ברק.
בשעה 12 התמלא היכל הישיבה והרחובות מסביב בקהל אלפים, בהם רבים מחניכי הישיבה במשך שנות קיומה וקהל רב מכל רחבי הארץ שהאזינו בדומיה להספדי תמרורים שנישאו מפי הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר, רב ואב"ד זכרון מאיר, הגאון רבי מאיר חדש, מנהל רוחני דישיבת חברון, הגאון רבי זלמן רוטברג, ראש ישיבת בית מאיר, הגאון רבי מרדכי מן, ראש ישיבת בית הלל, ומהנהלת ישיבת אור התורה הרה"ג ר' צבי סימן טוב, הרה"ג ר' נתן זוכובסקי ובן המנוח הרב ר' נתן מלינובסקי.
משם יצא מסע ההלוייה לעבר בית העלמין של זכרון מאיר כשבין המלווים נראו מרן הגאון רבי ישראל יעקב קנייבסקי שליט"א מסטייפלי, הגאון רבי דוד פוברסקי ראש ישיבת פוניבז', הגאון רבי מיכל פינשטיין וקהל גדול של מלווים בראשות רבנים וראשי ישיבות.
כולם העלו על נס את שקידתו בתורה והרבצת תורתו בישיבה במסירות נפש במשך 20 שנה, שיחותיו המוסריות שמסר מדי שבת בשבתו וכן בשיעוריו היומיים ובשיעורים הכלליים.
בבית העלמין היה מעמד מרגש כאשר לתלמידיו קשה היה להיפרד מרבם האהוב, נעים המידות ואציל הליכות.
[המודיע, ט' אייר תשד"ם, עמ' 1,12]
שפל ברך: הרה"ג רבי דוד מלינובסקי זצ"ל
אינני מתיימר בזה, כי אעריך אל נכון "אוצר כל כלי חמדה", זה הוא: אשר עם שחר נעוריו, גם בנפתולי חייו הקשים לא סרו מנגד עיניו דברי חבקוק בראשית נבואתו, "ה' שמעתי שמעך יראתי" ולאחר שבחמלת ה' עליו נחלץ ממלתעות החיה הנאצית, וזכה לעלות בדרך־לא דרך, ביחד עם רבים "משרידי חרב" לארץ הקודש, גם פה, חרף המכשולים שנערמו בדרכו. מכח יראתו הטהורה, נאמנו עליו דברי שלמה (במשלי ג') "כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד" פילס לעצמו נתיב, אל הדרך העולה רמתה, בבואו לישיבת חברון והוא עדיין עול ימים, תוך תקופה לא ארוכה בכח שקידתו השתלב אל טובי הבחורים, וזכה לקרבת יתר, מצד ראשי הישיבה ובראשם מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא זצוק"ל.
לאחר נישואיו נתקבל כחבר ב"בית המדרש לתורת ארץ ישראל" בפ"ת וגם כאן נתחבב מיד על קהל הלומדים, אשר נמנו על מיטב תלמידי־החכמים, ועד מהרה הסתגל לשיטת לימודים המקורית, והשתתף בקביעות בכתיבת חדושי תורה ומאמרים מוסריים, בחוברות "תורת־הארץ" שהיו יוצאים לאור ע"י חברי ה"כולל", לליבון סוגיות חמורות בש"ס ובפרט הלכות הנוגעות לארץ.
באהבתו לתורה כן גדלה חיבתו ל"מחזיקים בתורה ה'". והתאמץ למעלה מכחתיו לגמול חסד בין בגוף ובין בממון לכל נצרך ובפרט לבני תורה. זכורני בעודני נער ואני בר בי רב בישיבת "הנוער האגודתי" ע"ש מרן בעל החפץ-חיים זיע"א בכפר סבא בראשותו של'הגאון הצדיק רבי אהרון ליייב שטיינמן שליט"א (כיום בישיבת פוניביז) ובהנהלתו של הרב אברהם ריין. כשנתרבו התלמידים בישיבה פנו מטעם ההנהלה אל ראשי ה"כולל" בפתח-תקוה כי ישלחו את אחד האברכים כדי לסייע בניהולה הרוחני של הישיבה, וכשנענו לבקשתם והופיע לישיבה חבר ה"כולל" הרה"ג רבי משה יעקב אנפלינג שליט"א (כיום בכולל חזון-איש) לשמש כ"משגיח". ביום שהוא היה אמור להעתיק את דירתו מפ"ת לכפר-סבא, רבי דוד ז"ל, בטל ממשנתו, ונסע במיוחד עם נהג הרכב כדי להעביר את הרהיטים, ולא הניח לבני הישיבה כי יעזרו לו.
ולא פעם, כשפנו אליו בבקשה לגמ"ח או לצדקה עבור משפחה נענה בסבר פנים יפות והיה משתתף בצערו של הזולת. ועצם חיבורו התורני הנהדר "מלכות בית דוד" שראה אור בשנת תשט"ו, נבע מתוך כך שרצה לגמול חסד עם "יושבי אהל" להקל מעליהם את צורך העיון. כפי שמעיד עליו בהסכמתו לספר מרן רבי יחזקאל סרנא זצוק"ל.
לאחר שעבר לגור בבני-ברק וסייע בהקמת המוסד לבנות אור-החיים שהיה מיועד בתחילה עבור הצלתן הרוחני של משפחות אחינו הספרדים, היה עמל ויגע ללא לאות לסעדם ולהשיאם לבני תורה.
בשני עשרות השניםהאחרונות, היה כל כלו נתון אל הישיבה "אור-התורה" אשר הקים, כי ראה צורך לדאוג לעלייתם הרוחנית של אחינו יוצאי עדות המזרח, ולא אחת פנה אלי, שאעזור לבני ישיבה מסויימים לבנות את ביתם, לחפש עבורם שידוכים מתאימים.
הגאון מווילנא זללה"ה בספרו "אבן- שלמה'" מביא, כי מצוה שאין עליה קופצים הרי זו בגדר של "מת־מצוה" ודברים אלו היו מרגלא בפומיה של "המשגיח" מרן רבי יחזקאל הלוי לווינשטיין זצוק"ל, כל מי שהכיר מקרוב את רבי דוד. ראה בעליל, כי כל אישיותו הרוחנית הגדולה נבנתה על דרך זו. זכות התורה תעמוד לו ולזרעו ולזרע זרעו עד עולם.
שמחה ראם
[המודיע, כו אייר תשד"ם, עמ' 4]
"…הרבה פירות הותיר אחריו ר' דוד לפליטה גדולה, לאחר שנאכל באש לבבו בקיץ תשד"מ, לבו נאכל, והוא – איננו אוּכָּל! נטעי־נעמן שטפח ורבה בשקידה בחמישים ותשע שנות חייו, מפיצים אף האידנא משהו מהניחוח המיוחד המלפף את כותב הטורים כל אימת שהוא נזכר ברבי דוד הפוסע מעדנות, בהלוך המלכות שלו, במורד חידושי הרי"מ, בדרכו מבית הישיבה…
[יעקב ב. פרידמן, המודיע, י' כסלו תשמ"ז, עמ' ו]
אישי ישראל 