רבי אלעזר ב"ד דוד יהושע השיל איש הורוויץ (ה'תקס"ד, 1804 – ליל (אחר חצות) כ"א סיון ה'תרכ"ח, 11 ביוני 1868) היה רבה של וינה במשך ארבעים שנה. מחבר ספר השו"ת 'יד אלעזר'.
קורות חייו
נולד בעיר פלוס שבבוואריה, לרבי דוד יהושע העשיל הלוי (נפטר ב' כסלו ה'תקפ"ו); בן רבי צבי הירש הלוי איש הורוויץ, ה'מחנה לוי'; בן רבי פינחס הלוי איש הורוויץ, ה'הפלאה'. אמו היתה בתו של רבי אלעזר קאליר מקעלן, ה'אור חדש' נכדו של ה'פנים מאירות'.
למד תחילה מפי אביו (מלבה"ד הספרי בזולצבאך תקס"ב עם קונטרס אחרון משלו), מגיל תשע עד שלוש עשרה למד מפי מלמד פרטי, ומגיל שלוש עשרה ועד שמונה עשרה שוב מפי אביו גפ"ת. אז נסע לישיבתו של החתם סופר בפרשבורג ולמד בה ארבע שנים. עם פטירת אביו בב' כסלו ה'תקפ"ו, עזב את הישיבה (ונראה שלא חזר אליה), הוא סירב להתמנות על כסא אביו כרבה של פרויינקירכן ומיד לאחר שהתמנה שם רב חדש, נסע לדויטשקרויץ היא צעהלים ונשא לאשה את בתו של ר' שלמה שפיגל מעיר זו. הוא הקים ישיבה בבית חותנו ובה העביר שיעורים לתלמידים. בתקופה זו סירב להצעות רבנות מקהילות שונות.
בשנת ה'תקפ"ח, 1828, הגיע לווינה כדי לסדר גט לאחותו דבורה, שבעלה נטש אותה והמיר את דתו. בווינה התוודע לנדיב יצחק ליב לעוו פון הופמנשטאל מראשי הקהילה, שעמד על טיבו ושיכנע את חברי ועד הקהילה, שחיפשה רב באותו זמן, לקבל את הרב הצעיר כרב לעיר המלוכה וינה.
חברי ועד הקהילה הופתעו מאד כשסירב להצעה זו, אך לאחר שעירבו את רבו החתם סופר, קיבל על עצמו עול רבנות זו. מינוי זה היה חריג מאד, כשהעדיפו אותו על פני מועמד חשוב אחר (רבי שמעון צבי מרקברייטר, חתנו של מהר"ם בנעט) שכבר היה בשיאה של קריירה רבנית מפוארת, בעוד לר' אלעזר הורוויץ הייתה זו הרבנות הראשונה (והאחרונה). ברבנות זו שימש כארבעים שנה עד לפטירתו.
בתקופת מינויו לא הוכרה משרת רב בעיר המלוכה משרה רשמית מטעם הממשלה, ולפיכך מינויו הוגדר כמפקח על הבשר של הקהילה היהודית, ורק בשנת ה'תר"ח, 1848, כשסרה מעט השפעת הוותיקן על ממלכת הבסבורג, הוכר רשמית כראב"ד מוכר רשמית גם מטעם הממשלה.
מיד עם הגיעו לעיר פעל לכונן מוסדות חינוך לקהילה היהודית, וגם שם דגש רב על קביעות עתים לתורה והקמת שיעורי תורה עבור יהודי העיר הרבים שרובם ככולם 'כל אחד ואחד ירוץ לעבודתו עבודת חול ולהשתכר'.
כשהוקם בעיר בית המדרש לרבנים ע"י ילינק, השתתף במסירת שיעורים בבית המדרש כדי להשפיע על התכנים במוסד, אך צעד זה נתקל בביקורת חריפה של החוגים השמרניים יותר בקרב ציבור יראי ה'. כך גם היה כשהגן בבית המשפט על היינריך גרץ, אגב הגנתו המשפטית של יהודי אחר שהואשם בידי הנוצרים בכפירה בפירוש מסוים לתנ"ך, גרץ נחשב לכופר ואף שר"א הורוויץ הגן עליו כדי למנוע חילול ה', היה הדבר נחשב בעיני חלק ממבקריו כשותפות ו'נתינת יד לפושעים'.
מלבד ספר תשובותיו שנדפס לאחר פטירתו, משוקעים רבים מחידושי תורתו בכתבי העת התורניים בני התקופה, כמו: כוכבי יצחק, ירושלים, מגד ירחים, ושומר ציון הנאמן.
לפני חג הפסח של שנת ה'תרכ"ח חלה. אחרי חג השבועות נסע למרחצאות וסלוי לפי הצעת רופאיו, ונפטר שם בליל יום חמישי (כנראה אחרי חצות הלילה), כ"א סיון ה'תרכ"ח. ארונו הועבר לווינה, וההלויה התקיימה ביום ראשון כ"ד בסיון לפני חצות.
משפחתו
- דוד (ה'תקס"ג-ה'תרכ"ח) – הבן הבכור. חתן קרוב משפחתם רבי אלעזר קליר מברודי. מלבה"ד 'יד אלעזר' ועסקן ציבור, סגן ראש העיר ברודי
- קריינדיל – נישאה לר' חיים ברילל מפרשבורג (הוא ובנו-הנכד ספדו לרבי אלעזר לאחר פטירתו)
- שרה – נישאה לר' יונתן גולמן (גאלמאן) מאייבשיץ
- קיילא – נישאה לר' אליהו מנדלסון מברסלאו
- צביה – נישאה לר' יעקב לעוובער ממורביה
- מאיר
- שמעון – נישא לבת ר' מאיר יונגהערץ 'ראש העדה לעדת ישראל בוורשה'
- גרשון – נישא לבת ר' ישראל יצחק קליינמן מוורשה
ביבליוגרפיה: מאיר הרשקוביץ, רבי אלעזר הלוי איש הורוויץ, ארשת, ה, עמ' 215–253. תולדותיו בתוך: השחר, א (תרכט), מספור נפרד אחרי עמ' 118.
אישי ישראל 