רבי יצחק יהודה שמלקיש

רבי יצחק יהודה (ליב) ב"ר חיים שמואל (שמעלקא) שמעלקיש (קרי: שמֶלקֶס; ה'תקפ"ח, 1828 – ליל יום הכיפורים, י' (או ט') תשרי ה'תרס"ו, 8 באוקטובר 1905) מגדולי חכמי גליציה וגאוני דורו.

רבן של ברזאן, פשמישל ולבוב. מחבר שו"ת בית יצחק.

קורות חייו

נולד בלמברג למשפחה מיוחסת. אביו הוא ר' חיים שמואל (שמעלקא ר' סנדרס) ב"ר סנדר רוקח מזאלקווא (שהיה אחיו של רבי אלעזר רוקח, מחכמי הקלויז של ברודי, אביו של רבי שלום רוקח, ה'שר שלום' מבעלזא) ב"ר שמעלקא רוקח רב ביהכנ"ס החייטים בבראד, ב"ר משה אב"ד זלוטשוב, בנו של רבי אלעזר רוקח, אב"ד אמשטרדם ומחבר 'מעשה רוקח'. ואמו, מרים מירל בתם של הגביר רבי משה שאול משיל וואהל (נכד מהר"ם מלובלין ומהר"ם פדווא ור' העשיל) ורעייתו שהייתה בתם של רבי אברהם צבי אב"ד הוסיאטין (נפטר ד' אב תקס"ז) ורעייתו שהייתה בתו של רבי אברהם משולם זלמן אשכנזי, בנו של רבי צבי אשכנזי, החכם צבי.

בהיותו כבן 12 (ה'ת"ר, 1840) נפטר אביו. אמו (נפטרה בט' אייר ה'תרמ"ה) גידלה את שלושת בניה (מלבדו: ר' סנדר מקראקא ור' מרדכי מפשעמישל, שבנו רבי גדליה שמלקיש היה לימים רבה של העיר) ושמונת בנותיה, לבדה.

היא חינכה את ילדיה לחיים של תורה ועבודה, רבי יצחק יהודה התמסר ללימודיו, תחילה בישיבתו המפורסמת של רבי נתן שטרן אב"ד ראווא (בנו של רבי יוזפא מזולקווא) ואחרי תקופה שוב בלבוב אצל רבי יוסף שאול נתנזון. (ולא אצל גיסו רבי מרדכי זאב איטינגא, שאותו הוא מכנה בשו"ת בית יצחק או"ח סי' כ"א – ש"ב וידידי. ויש ששגו בזה). בתקופה זו גם בא בכתובים עם רבי שלמה קלוגר.

נמסר שרבי יצחק יהודה נהג ללמוד בעמידה ובהתמדה רבה, בין היתר למד פעם אלף לילות ברציפות.

בשנת ה'תר"ח, 1848 נישא לשרה בתו של הנגיד ר' אהרן אללערהאנד (אולֶרנד) מהעיר זורובנה ונולדו להם שני ילדים: הדסה ואהרן (אהרן נולד בשנת ה'תר"ט וכנראה היה הבכור). בשנים שלאחר נישואיהם התגורר הזוג בזורובנה ורבי יצחק יהודה החל לענות באופן לא-רשמי על שאלות בהלכה, עד שנת ה'תרי"ז שבה התמנה רשמית כרב העיר. הוא הספיק לכהן בתפקידו זה רק חצי שנה, ואז נקרא לכהן כרבה של בערזאן, תפקיד בו נשא במשך 13 שנים.

בשנת ה'תר"ל, 1870, התמנה לכהונת רבנות העיר פשמישל (פרעמיסלה) שבה כיהן במשך 24 שנים. במהלכן, נפטרה רעייתו הראשונה, בט"ו באדר ה'תרמ"ז.

כעבור זמן מה נישא בזיווג שני לגליקל בת רבי חיים שמואל בירנבוים מדובנא ונכדתו של רבי עקיבא איגר, היא הייתה גרושתו של רבי שמעון סופר מערלוי, והוא גידל בביתו את בנה מזיוו"ר, רבי עקיבא סופר מלבוב.

בשנת ה'תרנ"ד, 1894, התמנה לכהונת רבנות לבוב, היא למברג הגדולה, ובמשרתו זו החזיק עד פטירתו בליל יום הכיפורים ה'תרס"ו בשעת כל נדרי (הקדמת חתנו לשו"ת בית יצחק ח"ו, בהספד שנדפס שם בהמשך מבואר שנפטר לאחר התקדש היום ב'שבת שבתון', אך ייתכן שנפטר לפני צאת הכוכבים לאחר שקיבל הקהל את קדושת היום. המנהג לחשב את התאריך של יום האתמול עד צאת הכוכבים דרבנו תם).

הלווייתו נערכה מיד למחרת יום הכיפורים, הלוויה המונית שהשתתפו בה כלל יהודי לבוב, אך נמנע מתושבי ערים רחוקות יותר להגיע אליה. הוא נטמן בבית הקברות היהודי בלבוב.

ההלוויה ההמונית בחזית ביתו של רבי יצחק יהודא שמעלקיש, ה"בית יצחק", בלבוב, למחרת יום הכיפורים ה'תרס"ו. שימו לב לשלט 'בית הכנסת' על המבנה מימין משמאל לחנות הגדולה (לצפיה במיקום המדויק של התמונה כיום, מדרגות בית הכנסת בצד שמאל)

משפחתו

בתו הדסה, נישאה לרבי נתן ב"ר דוד יהודה לוין אב"ד רוהטין ורישא, היא ז'שוב. בנם הוא רבי אהרן לוין, רבן של סמבור וז'שוב (לאחר פטירת אביו).

עליו

אבל יחיד נעשה לנו!

רדי ושבי על עפר בת לבוב, לבשי בגדי אלמנות מטרופולין של ארצנו. כי הוסרה מצנפתך והורמה עטרתך, בהלקח ממך גאון עוזך, צבי תפארתך, מחמד לבבך, רבנו נר ישראל, גדול מרבן שמו, מרן יצחק יהודא שמעלקיש זללה"ה.

רדי ושבי לארץ בת גליציא, השמיעי קול נהי והרבי תאניה בעריך ובמשכנותיך, כי גלה כבוד מישראל ויצא הודך והדרך, בהלקח זקן רבניך, מבחר רועיך, גדול גאוניך ממך, ונזר כלילת תורתך.

תמונתו המפורסמת של רבי יצחק יהודא שמעלקיש

חגרו וספדו תופשי התורה, הילילו שערים המצוינים בהלכה, בואו לינו בשקים רבנים ותלמידים, כי במות הגאון זללה"ה בטלו השקדנים והדרשנים, בטל כבוד התורה וזיו החכמה. ספרו הבהיר גדול האיכות ורב הכמו"ת "שו"ת בית יצחק" על ארבעה חלקי ש"ע יעיד על השקדנות העצומה שהצטיין בה רבנו הגאון זללה"ה. מדתו הראשונה של רבנו זללה"ה היתה, "'שהיה עמלו בתורה"'. הוא עמל ויגע כדי לזכות בכתר תורה. אם אפשר לומר בימינו על איש שלא הלך ד' אמות בלי תורה, היה זה רבנו הגאון זללה"ה. התמדתו שהורגל בה מילדותו שבה להיות לו לטבע עד יומו האחרון. משרת הרבנות בעירנו, איננה מצטמצמת בעניני העיר לבד כי אם עמוסה בעניני המדינה כולה, וכל זאת לא הפריעה את רבנו זללה"ה מתורתו ועבודתו. ומהיותו שוגה באהבת התורה, היה לומד עם כל שבא לפניו והיה משקה מבאר תורתו לכל הצמא לדבר ד' זו הלכה. פעמים רבות יכול היה האיש שבא לקבל את פני רבנו זזללה"ה לראות את אשר לא פלל, איך הגאון המובהק הזה שגדולי הדור מכל קצוי ארץ היו משכימים לפתחו ונזקקים להוראתו, מטפל עם עולי ימים, לומד עם בחורים קטנים שלא יכלו גם להבין את ערכו הגדול של זה שהם יושבים לפניו. כל תשובה, כל פלפול בהלכה, כל עלה וכל פיסקא בספריו, מלאים זיו חכמה בנועם שכלו הצח, מלאים בקיאות נפלאה. ספרי "בית יצחק" המה ספרי־המופת, לא רק לפי ערך דורנו היתום מלמוד התורה, אלא גם לפי ערך תקופה קדומה מזו, שלמוד התורה עמד בה בראש הפסגה והיה מתנוסס על גפי מרומי קרת, וגם אז היו ספרי "בית יצחק" קונים להם שם עולמי כזה שרכשו להם עתה. חריפותו של רבנו זללה"ה לא היתה פחיזה, כי אז – כידוע למומחים בדבר – נוטה היא מדרך הישר לדרך עקלתון ואינה עומדת בפני בקורת אמתה, כי אם בנויה על ישוב הדעת ומבוססת על מתינות המשפט על כל צד, ועם כל זה מצטיינים החידושים בסקרנות חדה ומלבבים כל ההוגה בם. כמו כן בקיאותו של רבנו זללה"ה המבצבצת ועולה מכל שורה ודלת בספריו, אינה רשימה של "מראה מקומות" גרידא או כדמות מלאך המות המלא "עיינים". אין זה חכמה יתרה וגם לא מלאכה גדולה לגבב שמות של ספרים רבים בלי צורך. בקיאותו של רבנו זללה"ה היתה מקורית. הוא שלט בגנזכי הספרות התלמודית הישנה כאחד הקדמונים וספרי המפרשים והפוסקים ושו"ת עד האחרונים שבזמננו היו פתוחים לפניו ודמי כמאן דמנח ליה בקופסא. הוא היה שר התורה ומרא דכולא תלמודא במלוא מובנן של המלות הללו.

אמנם כן, שבר גדול נשברה היהדות כולה, כי רבנו זללה"ה היה מאורן של ישראל בדורנו. הוא חנה בגליציא ומצודתו היתה פרושה בכל תפוצות הגולה. בכל בתי מדרשות קולו של יעקב נשמע ב"בית יצחק", ולו היה רבנו זללה"ה חי בתקופה אחרת, שהיו בתי מדרשינו מלאים מזן אל זן וכסאות הוראות בישראל נושבים מגדולי התורה עמודי ההוראה, גם אז היה העדר גאון מובהק כרבנו זללה"ה פצע עמוק ואנוש בלב ישראל סבא, בשגם עתה שכותלי בית המדרש נטוים, עמודי ההוראה נתרופפו, בתי ועד לחכמים נתדלדלו וכסאות הרבנות בערים הגדולות עזובות. העדר רבנו זללה"ה, אחד המיוחד שבאדירי התורה, היא אקבה [?] שאין לה חליפין, אבדה שאין לנו תמורתה.

[מחזיקי הדת, י"ד תשרי תרס"ה, מאמר המערכת, עמ' 1-2]

תיאור ימיו האחרונים, פטירתו וההלויה

ימיו האחרונים.

כשנתקבל רבנו זללה"ה לאב"ד בעירנו כבר היתה הזקנה חופפת עליו, נוסף לזה היה בעל בשר, אף על פי כן היה איש מהיר במלאכת הקודש. כבן שלשים לכח מלא בזריזות את כל שירות הרבנות. ובהיות שהיה רבנו ז"ל דרשן מצוין, כי היה לו פה מפיק מרגליות, קול חזק והסברת הלשון עד להפליא, היו דרשותיו מצוינות במינן. עוד שנתיים לפני מותו, דרש בשבת הגדול ובשבת שובה בבית הכנסת הגדול בקול חוצב אש דת וירעם בקולו נפלאות דברי כבושין ומוסר לעם עד אשר הניעו אמות הספים, מה שאין איש במיטב שנותיו יכול לעשות כך. בראש השנה זה כבר תש כחו של זקן והתפלל במנין בביתו. אחר ראש השנה ישב עוד במותב תלתא בבי דינא. אבל בשבת שובה עזבוהו כחותיו האחרונים ובמוצש"ק חלפה כברק השמועה בעיר, כי הרב זללה"ה תקפתהו חולשתו. העיר נפעמה לקול הבשורה המרה הזאת וצער גדול פנימי לבש את כל בני העיר. ביחוד כאשר נודע בבוקר ערב יום הכיפורים, כי הרופאים מונים את הרגעים האחרונים לחיי הרב זללה"ה, תקף יגון גדול את כולם.

ערב יום הכיפורים.

ערב יוה"כ היה לעירנו יום אבל וצרה, הצער והיגון שמצאו קן להם בכל פינות העיר היה הולך וגדל מרגע לרגע. כאשר פגש איש ברעהו, והיתה שאלתו הראשונה לחיי הרב זללה"ה, וכאשר ברכו איש את רעהו, לא זכרו את שאלות חייהם הם, כי אם ברכו והתפללו לחיי הרב ואריכת ימיו.

מעון הרב זללה"ה היה מלא כל היום מפה לפה מאנשים מכל המעמדים בעיר שבאו לשאול למצב בריאותו של הרב זללה"ה. ומהיות החדרים צרים מהכיל את כל הבאים, נתאספו כתות כתות של אנשים בחוץ מסביב לבית ועל פני כולם אותות תוגה פנימית.

ונסלח לכל עדת בני ישראל.

כאשר רד היום לערוב וחובות היום הקדוש הכריחו את בני העיר לעזוב את בית הרב זללה"ה ולהתאסף בבתי כנסיות ובתי מדרשות לא מש זכרון רבנו מהם אף רגע. "לב יודע מרת נפשו", וכולם הרגישו את האסון הגדול המרחף על פני העיר, כולם ראו את השבר הגדול הבא כתמו [?] על גליציא בכלל ועל עדת לבוב בפרט.

ואת אשר יגורנו בא לנו… עם התפילות הקדושות המתפרצות מלבות הזכים והנאמרים בדעות הצלולות, כאלו שיש לכל יהודי כקטן כגדול בשעה האחרונה שיום הקדוש ממשמש ובא – עם הדמעות החמות והמחשבות הקדושות המתרוצצות בחובו של כל בר ישראל ברגע הזה, עלתה נשמת רבנו זללה"ה למעלה למקום מצבתה ליהס את הקטגור ולהיות סנגור מקומו, להמליץ טוב על ישראל בכח תורתו הקדושה שלמד ולימד, שפלפל והרביץ כל ימי חייו.

יציאת הנשמה היתה עוד קודם שהספיק המנין שהתפלל במעון רבנו זלה"ה לברך ברכת שהחיינו, כאשר סיימו הקהל "סלחתי כדבריך".

יום ההלויה.

מבלתי יכולת להשהות את הנפטר הגדול זללה"ה יותר מדי, נקבעה ההלויה לשעה 11 ממחרת יום הכפורים, ומפני קדושת היום הגיעה השמועה הרעה גם לערים הקרובות רק באמצע הליל של מוצאי יום הכפורים. וברוב העיירות שבתי התלגרפות סגורים בלילה, הגיעה הבשורה ממחרת יוה"כ בבוקר, ועל כן רק מעט מזער היו הרבנים שהספיקו לבוא לההלויה, באו רק הרה"ג מיארטשוב, מקילוקוב, מגאלגורא ומשטשעריץ.

למרות מיעוט הספדנים היו הבכיינים והמקוננים רבים. ההשתתפות בההלויה היתה גדולה מאד. מכל שדרות העם פנו מעסקיהם ובאו להראות לרבנו זלה"ה את כבודו האחרון. כולם הרגישו צורך מוסרי לילך אחר מיטת רבנו זלה"ה, שכל עורקיו וגידיו היו תורה ועבודה. אף מדלת בני העם, הוא ההמון הגס, נהרו אנשים ונשים וטף מבי אבולא עד סיכרא. הגשם ששטף ארצה אז לא עצר אף את המעונגים מלעמוד חצי היום תחת כפת הרקיע אע"ג "דאותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה".

בשעת ההלויה.

המלוים נאספו מסביב לבית הרב זללה"ה והגיעו עד לרחובות הסמוכים, הדחק היה גדול מאד ולזקנים ותשושים לא היה כח באפשרות לעמוד צפופים משך שעות אחדות.

הטהרה היתה במעון רבנו זללה"ה כמנהג עירנו, אבל ההקפות אי אפשר היה לעשותם שם בלתי בחצר בית הקברות. ברחובות שעברה המיטה, סוגרו החנויות ונהרו אחרי המלוים.

כשהגיעה ההלויה לבית הכנסת הגדול דחו"ל כבר עמד שם המון אדם לאלפים מחכים לארון הקודש. גם בבית הכנסת פנימה היה הדחק גדול, כי חשבו שיכניסו המיטה לבית הכנסת. אבל מעולם היה רבנו זללה"ה חוכך בהמנהג הזה להחמיר משום טומאת כהנים, שאין ההמון הפשוט נזהר מזה. זאת ידעו המתעסקים ולא הכניסו המיטה לבית הכנסת רק עמדו מבחוץ ושם קראו נהי ויללה חתנו הרב הגאון רבי נתן לעווין אבדק"ק רישא והגאון רבי אריה ליב ברודא המ"מ דתוך העיר לבוב. משם נשאו המיטה דרך בית הכנסת חדשים, בית המדרשף בית הכנסת 'קובע עתים לתורה'.

בבית מועד לכל חי.

שעות אחדות עברו עד אשר הגיעו נושאי המיטה לבית העלמין. חוץ מאלפי המון שנהרו אחרי המיטה, המתינו בבית העלמין מאות מלוים חדשים שלא יכלו לעשות דרכם עם מחנה המלוים ויקדימו לבוא ישר לבית העלמין ולחכות שמה זמן רב על המיטה, למרות הגשם והרוח.

אחרי שנשיא העדה הד"ר ביק נשא מדברותיו על ערך האבדה, הספידו נכדו הרה"ג רבי אהרן לעווין אבד"ק סאמבור, הגאון רבי אליעזר סג"ל מישעל אבד"ק גאלגורא והגאון רבי בנימן וואלף שיינבלום אבד"ק שטשעריץ.

תוכן ההספדים.

תפקיד קשה היה להמספידים הפעם. כשעומדים לפני מיטה כזו. כשהספדן יודע שתורה שלמה מונחת בארון זה, הלב כואב ומתכווץ על האי שופרא דבלע [!] בארעא. איך אפשר במעמד כזה לפתוח פה ולנובב בלשון. כשהספדן בא להשמיע הספדו, צריך הוא לכבוש את עצבונו ויגונו, למען יוכל להוציא הגשתו חוצה ולהלבישה במילים. אבל לפנינו היה האסון גדול מדי ואי אפשר היה להבליג עלי יגון ולמצוא מבטאים להצער שהשתרע בכל מיתרי לבבנו.

כיוצא בזה מצינו שראה בן חלקיהו את החורבן גדול כל כך, עד שהאנשים הנמצאים בתוך הצרה וסביבה לא יהיו יכולים לתנות ולקונן את החורבן מפני עצבונם וצערם שיתקפום, עד שיצטרכו לקרוא "למקוננות" מחוץ, שהן בהיותן עומדות ביחס בלתי ישר להחורבן, תוכלנה לשאת נהי וללמד קינה.

גלל כן לא יכלו הספדנים להאריך כי אם להוציא איזה דברים קצרים שהמציא להם כח זכרונם בשעת פיזור הנפש כזה שהיו מרגישים בעמדם לפני מיטת רבנו זללה"ה.

במקום זה נוכל רק לחזור על דברי הגאון האבד"ק שטשעריץ ששילב את קבורת רבנו זללה"ה עם ענינא דיומא. כי מובא ברמ"א סי' תרכ"ד דעת הא"ז שיש מהג לעשות שני ימים יום הכיפורים משום ספיקא דיומא רק משום שאיר רוב הצבור יכול לעמוד בה ע"כ לא נהג עלמא הכי, אמנם מיתת צדיקים מכפרת כי על כן נסמכה מיתת בני אהרן לעבודת יום הכיפורים, ועל כן דומה עלינו היום הזה שבו מובא רבנו זללה"ה לקבורה כיום הכיפורים שני, והוסיף לפרש עד"ז הפסוק "כי תשא את ראש בני ישראל", שלוקח ממנו רבנו הגאון האמתי שהיה מאורן של ישראל, וזה היה ביום הכיפורים בשעה ש"נתנו איש כופר נפשו" שכל ישראל עשה תשובה ונתכפרו לו העוונות, ואם אין עוון אין יסורים, ואם כן אי אפשר לומר שמיתתו היתה שלא יראה ברעה ח"ו רק "ולא יהיה בהם נגף" כדי להמליץ טוב על ישראל ולכפר עליהם.

תנצב"ה

[מחזיקי הדת, י"ד תשרי תרס"ה]


ביבליוגרפיה: (זמנית) כל המקורות המוזכרים בתוך הערך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s